פרק קכז
[א]
שִׁ֥יר
הַֽמַּעֲל֗וֹת
לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה
פ
אִם־יְהוָ֤ה׀
לֹא־יִבְנֶ֬ה
בַ֗יִת
שָׁ֤וְא
עָמְל֣וּ
בוֹנָ֣יו
בּ֑וֹ
אִם־יְהוָ֥ה
לֹא־יִשְׁמָר־עִ֝יר
שָׁ֤וְא׀
שָׁקַ֬ד
שׁוֹמֵֽר:
[ב]
שָׁ֤וְא
לָכֶ֨ם
מַשְׁכִּ֪ימֵֽי
ק֡וּם
מְאַחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת
אֹ֖כְלֵי
לֶ֣חֶם
הָעֲצָבִ֑ים
כֵּ֤ן
יִתֵּ֖ן
לִידִיד֣וֹ
שֵׁנָֽא:
[ג]
הִנֵּ֤ה
נַחֲלַ֣ת
יְהוָ֣ה
בָּנִ֑ים
שָׂ֝כָ֗ר
פְּרִ֣י
הַבָּֽטֶן:
[ד]
כְּחִצִּ֥ים
בְּיַד־גִּבּ֑וֹר
כֵּ֝ן
בְּנֵ֣י
הַנְּעוּרִֽים:
[ה]
אַשְׁרֵ֤י
הַגֶּ֗בֶר
אֲשֶׁ֤ר
מִלֵּ֥א
אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ
מֵ֫הֶ֥ם
לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ
כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ
אֶת־אוֹיְבִ֣ים
בַּשָּֽׁעַר:
פ
פרק קכז
(א)
שיר
המעלות
לשלמה
-
'בעבור
שלמה';
כמו
"וללוי
אמר"
(דב'
לג
,
ח).
וזה
השיר
חברו
אחד
מהמשוררים
על
שלמה
,
כאשר
חפץ
דוד
לבנות
בית
לשם
,
והתנבא
נתן
כי
שלמה
בנו
יבננו
(ראה
ש"ב
ז
,
יב
ואי');
אז
שמח
דוד
אחרי
דאג.
והחל
המשורר
להזכיר
,
כי
הכל
ביד
השם
,
ולא
כפי
מחשבת
האדם;
ולא
כפי
שיפצר
במעשיו
ויתחזק
בכל
כחו.
והנה
החל
להזכיר
הבניין
,
שהוא
צורך
גדול
לבני
אדם.
ועוד
,
כי
היתה
במחשבת
דוד
לבנות
הבית
,
והכין
הכסף
והזהב
והנחשת
(ראה
דה"א
כב
,
יד).
וטעם
שוא
עמלו
-
אם
לא
יעזרם
השם;
או
יביא
רוח
ויהרס
הכל.
והנה
הזכיר
בעלי
האומנות
,
והם
הבונים;
ואחרי
כן
שומרי
הבניין
,
הם
שומרי
העיר.
ומלת
שקד
-
כמו
"לשקוד
על
דלתותי"
(מש'
ח
,
לד).
ואחר
כך
הזכיר
אנשי
סחר
העיר
,
ואמר:
(ב)
שוא...
משכימי
קום
-
למלאכה
או
לסחורה
,
אוכלי
לחם
בעצבון.
וטעם
משכימי
קום
-
לשוק;
וככה
מאחרי
שבת
שם.
כן
יתן
-
השם
,
הנזכר
למעלה
(פס'
א)
,
לאוהבו
שנה
(בנוסחנו:
שנא)
-
על
דרך
"מתוקה
שנת
העובד"
(קה'
ה
,
יא).
והנה
הטעם:
הכל
נגזר
מהשמים
,
ולַכל
יתן
השם
כאשר
גזר;
לא
כמחשבת
האדם
ומרוצתו
ויגיעתו
ותחבולותיו.
(ג)
הנה
-
גם
אם
ישכב
אדם
עם
נשים
רבות
,
פעמים
אין
קץ
להם
,
לא
תקבל
האשה
ההריון
,
רק
בעת
שגזר
השם
,
כי
בידו
מפתחות
כל
רחם;
ומתת
הבנים
היא
'נחלה'
,
יתננה
לאשר
חפץ.
שכר
-
הטעם:
שכר
המעשה
,
והוא
פרי
הבטן.
(ד)
כחצים
-
שהם
חזקים
,
כן
בני
הנעורים
-
ולא
כן
בני
הזקונים.
(ה)
אשרי.
אחר
שדמה
הבנים
ל"חצים"
(לעיל
,
ד)
,
להלחם
עם
האויב
,
אמר:
אשר
מלא
את
אשפתו
מהם
-
דרך
משל.
לא
יבושו
-
האב
והבנים.
וטעם
בשער
-
לעיני
הכל.
והטעם:
להזכיר
,
כי
דאג
דוד
כאשר
נאמר
לו
"והוא
לא
יבנה
הבית"
(ראה
דה"א
יז
,
ד)
,
בעבור
שינקמו
אויביו
וישמחו.
וכאשר
הגיד
לו
נתן
כי
בנו
היוצא
מחלציו
יבנה
הבית
(ראה
ש"ב
ז
,
יב
-
יג)
,
סרה
כל
דאגתו.