מאגר הכתר תהלים פרק קכז עם פירוש ר' מנחם המאירי

פרק קכז
(א) שיר המעלות לשלמה אם יי' לא יבנה בית וכו' - נאמרה זאת ה'מעלה' בענין שלמה; ולמ"ד לשלמה - כמו 'בעבור'. כלומר: כשראה דוד השתדלותו בבנין הבית ולא עלה בידו , והגיעהו מאמר נתן שלא יבנהו הוא אלא בנו (ראה ש"ב ז , יב - יג) , אמר דרך עצה ומוסר לבני אדם , שבעת השתדלותם בקנייניהם , אע"פ שההשתדלות טוב , מכל מקום לא ישים בטחונו בהשתדלותו , ולא יחשוב בהשיגו חפצו כי יד השתדלותו עמדה לו; אבל הכל מאת האל יתעלה , והוא העירו בהשתדלות והוא הביאו להשיג חפצו. וכבר הזהיר זה בתורה באמרו "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" , עד "וידעת כי יי' אלהיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (צירוף של דב' ח , יז - יח עם דב' ז , ט). ואמר על זה דרך כלל: אם יי' לא יבנה בית - רוצה לומר: אם לא יבא ההשתדלות מצדו ומהשגחתו , שוא עמלו בוניו בו; ואם יי' לא ישמור עיר בעת המלחמה - שוא התמיד הצופה להביט הנה והנה אם יבואו בה אויבים; כי אין הזהרתו עושה כלום , אם מאתו יתעלה לא תבא השמירה. ושקד הוא מלשון התמדה; או לשון מהירות , כלומר: בחנם מהר לעלות במקום המִצפה. (ב) וכן שוא לכם משכימי קום - למלאכה , ומאחרי שבת; רוצה לומר , שמתעסקים במלאכתם בהשכמה , ומאחרים בהתעסקות בה עד גבול מן הלילה , עד שתאכלו לחמכם בעצבון ובעמל. כי (בנוסחנו ללא 'כי') כן - כלומר: כל מה שתרויחו עם כל ההשתדלות והעמל , יתן לידידו - רוצה לומר: לאשר חפץ בו , בשינה - רוצה לומר: במנוחה ובלא עמל. והאל"ף במלת שינא (בנוסחנו: שנא) - במקום ה"א. וכל זה - לא למנוע ההשתדלות , כי לא תמצא חכם שיגנה ההשתדלות וישבח העצלה; רק שלא לשים כל בטחונו בו , ושלא לחשוב בהשיגו , כי בהשתדלות לבבו השיג מה שהשיג; אבל שהאל הוא חננו בכך. (ג) ואמר אחר כן: הנה נחלת יי' בנים - ופירושו: מאחר שנבנה יסוד דבריו על שלא יכול הוא לבנות את הבית , והיה דואג על זה - קבל תנחומין בהתנבאו , שבנו היוצא מחלציו יבנה את הבית (ראה ש"ב ז , יב - יג). ואמר , כי אחר שזרעו יזכה בכך , דיו; כי נחלת יי' - רוצה לומר: הנחלה היותר מעולה והיותר משובחת , היא הבנים. כי כל דבר מופלג ייוחס לאל , כמו "הררי אל" (תה' לו , ז) , "ארזי אל" (תה' פ , יא) ודומיהם. ושכר - רוצה לומר: סוף גמול האדם; והצלחת העולם הזה הוא פרי הבטן. (ד) והמשיך דבריו לענין זה ואמר , שבני הנעורים לאב - כחצים ביד גבור , שעל ידם אימתו מוטלת. ואע"פ ששלֹמֹה לא היה לו בימי הנעורים , מכל מקום הוא הזכיר תנחומיו , בדעת , שבנו אחריו יזכה למה שהיה הוא מיחל בו. ואחר שהתחיל בשבח נחלת הבנים (ראה לעיל , ג) , הזכיר היותר שלֵמה שבהם. (ה) ואחר שהמשילם לחצים (ראה לעיל , ד) , המשיל הבית המלא מהם - לאשפה , שהוא מקום גניזת החצים. אשר מלא (בנוסחנו: מלא את) אשפתו - רוצה לומר: ביתו. כי אז לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער - רוצה לומר: עם האויבים בשער , והוא מקום קבוץ העם; כי לא יוכל אחד מן האחרים להכלימם ולביישם. ולי נראה לפרש "הנה נחלת יי' בנים" (לעיל , ג) - על השתדלות החכמה; כלומר: אחר שההשתדלות לבדו הבל , עד שיצטרף בו עזר אלהי , העיקר באדם החשוב לשים כל השתדלותו בחכמה , כי היא ההצלחה האמיתית; ואחר העזר האלהי לא ימוש ממנה. וקרא הנה "בנים" - המחשבות בתורה ובחכמה , כמו שאמרו ז"ל (ראה ב"ר צא , ט): רב פלוני כד הוו אמרין חברייא מילתא דלא סבירא ליה , הוה אמר ליהו: "לא ירד בני" (בר' מב , לח); כלומר: לא יסכים רעיוני בכך. כי המחשבה תכונה בשם 'הריון' , והמעשה היוצא ממנה יקרא 'לידה'; ואמר "הרה עמל וילד און" (איוב טו , לה). ו"שכר פרי הבטן" (לעיל , ג) - רוצה לומר: סוף ההצלחות; ועליהם אמר "כחצים ביד גבור" (לעיל , ד) , כי למוד החכמה בימי "הנעורים" (שם) - כפתוח על האבן. ואשפתו - משל על בטנו. ובשער - הוא משל ישיבת החכמים; ואמר , שבהיותו עמהם לא יבושו רעיוניו מהם , אבל ינצח הכל. וקרא החולקים 'אויבים' - כי כל מחלוקת תקרא 'איבה' , מפני שגדר האהבה הוא שווי הרצון. והוא שדרשו בו (יל"ש תשסד): אפילו אב ובנו , רב ותלמידו , שנושאין ונותנין זה עם זה בהלכה , נעשו אויבים זה לזה , ולא זזו משם עד שנעשו אוהבים; כמו שביארנוה במקומה במסכת קידושין (בית הבחירה ל , ב) , ובילדותנו ב'חבור התשובה' (ע' 45 ). וזהו ענין "הוכח לחכם ויאהבך" (מש' ט , ח) - כלומר , שישוה דעתו ויסכימהו עמך. ואפשר גם כן לשיטה זו לפרש "בנים" (לעיל , ג) - תלמידים , כמו "בני הנביאים" (מ"ב ב , ג). וידוע , שתכלית מעלות החכמה היא השפעתו לזולתו. וכשבא להזכיר שבחי החכמה , לקח , דרך קיצור , האחרונה שבמדרגות , ואמר "הנה נחלת יי' בנים". וכן אפשר לפרש לשיטה זו , שהוא המעיט וחיסר מעלת ההשתדלות , והודיע כי לפעמים יד העונש תהיה בו , לבל יועיל לו השתדלותו , כמו שאירע לו , שהודיעוהו בסיבת מניעת הבנין ממנו: "כי דמים רבים שפכת" (דה"א כב , ח). ואחר שהכל מצד העונש והגמול , "כן יתן לידידו" (לעיל , ב) - בלא עמל , מדרך הגמול. ואם כן , טוב להשתדל במה שימנעהו מן העבירות , והוא התעסק בדברי תורה , והם יהיו לו "כחצים ביד גבור" (לעיל , ד) - למנוע כל הקם עליו מנגוע בו; וכל שכן כשזכה בו בזמן הבחרות , שהוא זמן רתיחת היצר , וצריך שמירה מעולה. ועם כל זה הזהירו , שלא יניח יצרו לעשות חפצו כלל , כי אם יתחיל בכך , אולי יפותה וימשך אחריו; וזהו לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. ואויבים - רוצה בו: כחות היצר המחטיאות. ובשער - רוצה לומר: לא יבושו כשידברו עמו בשער - רוצה לומר , קודם שיכנס בבית , כי אולי , אם יניחהו ליכנס , לא יוכל להוציאו על נקל. ויש מפרשים המזמור על ענין הגלות , ואין הדברים מתישבים לפשוטי המקראות.