מאגר הכתר תהלים פרק קכז עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק קכז
(א) שיר המעלות לשלמה - מזמור זה אמרו אחד מן המשוררים על שלמה , שזכה לבנות הבית; והלמ"ד כלמ"ד "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). כשרצה דוד לבנות הבית , הכין זהב וכסף הרבה , שהיה הוא סבור לבנותו (ראה דה"א כב; כח); והתנבא לו נתן הנביא כי לא יזכה הוא לבנותו , אלא שלמה בנו הוא יבנהו (ראה ש"ב ז). ואז אמר המשורר זה המזמור כנגד כל בני אדם: אם יי' לא יבנה בית , ויעזרהו לבנותו , שוא עמלו בוניו בו לבנותו; כי פעמים יביא רוח או גשם שוטף ויהרוס אותו. כמו כן נמי אם הבורא לא ישמור עיר , שוא שקד שומר - כי הכל הוא מן השמים , וכמו שגוזר הבורא. שהרבה נשתדל דוד להכין כסף וזהב לבנותו , ולא היה מן השמים שיבנהו. (ב) ומפני זה שוא לכם משכימי קום - שאתם משכימים ומאחרים למלאכתכם ואוכלין לחם עצבים על עסק מלאכתכם; שוא הוא לכם , שלא תמצאו חפצכם יותר ממה שהבורא חפץ וגוזר לכם. כן יתן לידידו שינה (בנוסחנו: שנא) - כמו שנותן לכם הבורא בטורח ובעצבון , כן נותן לאוהבו בלי טורח , שאינו מתנדד אפילו משנתו. (ג) הנה נחלת - הנה הבנים , שהן שכר פרי הבטן , גם זה היא נחלת מאת יי'; שלְמִי שגוזר הבורא ליתן לו בנים - נותן , והכל הוא מאתו. (ד) כחיצים ביד גיבור - שהם מגינים עליו , כך הם הבנים שמוליד האדם בנערותו , שהם גדילים עמו ויהיו עמו לכל צרכיו; וכל זה הוא ביד הבורא. (ה) אשרי הגבר שזכה ומלא אשפתו מהם; מפני שדימה הבנים לחצים (לעיל , ד) , אמר אשפתו - שהוא התיק שמשימין שם החיצים. לא יבושו - האב והבנים.