פרק קכט
[א]
שִׁ֗יר
הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת
פ
רַ֭בַּת
צְרָר֣וּנִי
מִנְּעוּרַ֑י
יֹאמַר־נָ֝א
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
רַ֭בַּת
צְרָר֣וּנִי
מִנְּעוּרָ֑י
גַּ֝ם
לֹא־יָ֥כְלוּ
לִֽי:
[ג]
עַל־גַּ֭בִּי
חָרְשׁ֣וּ
חֹרְשִׁ֑ים
הֶ֝אֱרִ֗יכוּ
לְמַעֲנִותָֽם
לְמַעֲנִיתָֽם:
[ד]
יְהוָ֥ה
צַדִּ֑יק
קִ֝צֵּ֗ץ
עֲב֣וֹת
רְשָׁעִֽים:
[ה]
יֵ֭בֹשׁוּ
וְיִסֹּ֣גוּ
אָח֑וֹר
כֹּ֝ל
שֹׂנְאֵ֥י
צִיּֽוֹן:
[ו]
יִ֭הְיוּ
כַּחֲצִ֣יר
גַּגּ֑וֹת
שֶׁקַּדְמַ֖ת
שָׁלַ֣ף
יָבֵֽשׁ:
[ז]
שֶׁלֹּ֤א
מִלֵּ֖א
כַפּ֥וֹ
קוֹצֵ֗ר
וְחִצְנ֥וֹ
מְעַמֵּֽר:
[ח]
וְלֹ֤א
אָמְר֨וּ׀
הָעֹבְרִ֗ים
בִּרְכַּֽת־יְהוָ֥ה
אֲלֵיכֶ֑ם
בֵּרַ֥כְנוּ
אֶ֝תְכֶ֗ם
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָֽה:
פ
פרק קכט
(א)
שיר
המעלות
-
דברי
המשורר
,
ידבר
על
לשון
ישראל
בגלות.
רבת
-
פירשתיו
(תה'
קכ
,
ו).
יאמר
נא
ישראל
-
בדרך
נבואה
,
כי
כן
יאמר.
(ב)
רבת
-
פעם
אחרי
פעם.
והטעם:
אע"פ
שצררום
,
לא
יוכלו
לאבד
זכרם.
(ג)
על
-
אע"פ
שעל
גבי
חרשו
חורשים;
והטעם:
הבזיון
והשפלות
,
על
דרך
"ותשימי
כארץ
גוך"
(יש'
נא
,
כג).
למעניתם
-
מגזרת
"כבחצי
מענה"
(ש"א
יד
,
יד).
(ד)
טעם
קצץ
-
כאשר
יקצץ
העבות
לא
יוכלו
לחרוש
"על
גבי"
(לעיל
,
ג).
והטעם
,
כי
השם
יסיר
סבלם
מעל
שכם
ישראל
בְּהֶכְרֵת
מלכותם.
(ה)
יבושו
-
באחרונה.
וטעם
ציון
-
כנסת
ישראל.
(ו)
יהיו
כחציר
-
הצומח
בגג
,
שלא
יעמוד.
שקדמת
-
קודם
שיצא
לידי
פועל
,
כמו
שליפת
החרב
והנעל
-
מיד
יבש.
(ז)
שלא
-
וזה
החציר
אין
תועלת
לו;
וזה
הפך
"בא
יבא
ברנה
נושא
אלומותיו"
(תה'
קכו
,
ו).
וחצנו
-
כמו
"גם
חצני
נערתי"
(נחמ'
ה
,
יג)
,
והוא
פועל.
מעמר
-
מאסף
העמרים.
(ח)
ולא
-
מנהג
העוברים
לאמר
לקוצרים:
השם
יברך
את
אשר
נתן
לכם.
והטעם
,
כי
בני
אדם
לא
ישבחו
על
תורתם
ואמונתם
בלבם
,
שאין
בם
אמונה.
על
כן
דמה
ישראל
שומרי
תורה
כזורעים
(ראה
תה'
קכו
,
ה)
,
וגויי
הארצות
השומרים
הבליהם
(ע"פ
תה'
לא
,
ז)
דימה
ל"חציר
גגות"
(לעיל
,
ו).