מאגר הכתר תהלים פרק קכט עם פירוש רד"ק

פרק קכט
(א) שיר המעלות רבת צררוני מנעורי - המשיל ימי הגלות לימי האדם , והתחלת הגלות לימי הנעורים , ואורך ימי הגלות לימי הזקנה; ואומר , כי מתחלת הגלות צררו אותנו האויבים צרה רבה , וזה יאמר ישראל תהלה לאל , שלא כלו בגלות. כי מתחלת הגלות החלו לצרור אותנו בצרות רבות , ועד היום הזה כן עושים; ועם כל זה לא יוכלו לכלותי כמו שחשבו. ומה שכפל הענין - לחזק ההודאה לאל , כמנהג הלשון. (ב) רבת - פירשנוהו (תה' קכ , ו). (ג) על גבי - משל לרוב הסבלות והפרך והבזיון והקלון , כמו שאמר "ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים" (יש' נא , כג). האריכו למעניתם - ה'מענית' היא הקו שיחרוש החורש בשוורים בשדה בשיעור שירצו בו , ואחר כן יחזור ויעשה אחר כמוהו , וכן עד שיחרוש כל השדה; וכל מה שיהיה אורך המענית , תהיה יגיעת השורים רבה , כי לא ינוחו עד ראש הקו; ובאמרו האריכו למעניתם רצה לומר , שלא נתנו אותנו לנוח מעבודתם ומסבלותם. (ד) יי' צדיק. קצץ - עבר במקום עתיד; אמר: יי' , שהוא צדיק וישר בדרכיו , יקצץ ויכרות עבות רשעים. ועבות הוא מיתרי העול , כלומר: יסיר עוּלם מעלינו. (ה) יבשו - כשיקצץ האל עבותם מעלינו , אז יבשו ויסגו אחור ממחשבתם הרעה עלינו. שונאי ציון - הגוים אינם שונאים ציון , אבל אוהבים אותה , עד שנלחמים בעבורה גוי עם גוי; אלא פירוש שונאי ציון - שונאי בני ציון , והם ישראל. (ו) יהיו כחציר גגות - עשב הצומח בגג , שאין לו העמדה וקיום , עד שקודם שיצא ונראה , יבש בחום השמש. ובאמרו שקדמת - הוא דרך הפלגה , כי לא ייבש עד שיצא ויראה פני השמש , אבל מרוב מהירותו לִיבַש , אמר כן דרך הפלגה , כמו שאמר "בבקר יציץ וחלף ולערב (בנוסחנו: לערב) ימולל ויבש" (תה' צ , ו). שלף - הוא ענין חליצת הדבר ויציאתו ממקומו , כמו "שלף איש נעלו" (רות ד , ז); שהוא 'יוצא' וזה 'עומד'. (ז) שלא מלא - כלומר שלא יבא לידי קצירה. וחצנו - זרועו , כמו "והביאו בניך בחוצן" (יש' מט , כב); "חצני נערתי" (נחמ' ה , יג). מעמר - אוסף העמרים. (ח) ולא - מנהג העוברים לומר לקוצרים: ברכת יי' אליכם; כמו שאמר בעז לקוצרים: "יי' עמכם" (רות ב , ד). ומה שאמר ברכנו אתכם בשם יי' , הוא כפל דבר. ועל "חציר גגות" (לעיל , ו) לא יֵאמר זה , כי אינו זרע ברכה , ולא יבא לידי קצירה; כן יהיו הגוים , כי כל תורתם ואמונתם הבל וריק כחציר גגות , וכן יכלו "כחציר גגות" (ראה שם); אבל תורת ישראל המשיל לזרע ברכה , כמו שפירשנו בפסוק "הזורעים בדמעה" (תה' קכו , ה).