מאגר הכתר תהלים פרק קלב עם פירוש רד"ק

פרק קלב
(א) שיר המעלות. זכור יי' לדוד - אמר דוד זה המזמור כשבנה מזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא , והעלה עליו עולות ושלמים , וקרא אל יי' "ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה" (דה"א כא , כו) , ואמר: "זה הוא בית... האלהים וזה מזבח לעולה לישראל" (שם כב , א); ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש. וכבר אמר לו נתן הנביא , כי הוא לא יבנה הבית כי אם בנו שלמה (ראה ש"ב ז , יג; דה"א יז , יב). ולפי ששם דוד כחו ויכלתו להכין בנין הבית ונענה במקום הנבחר , בקש מיי' ואמר: זכור יי' לדוד את כל ענותו - כיון שלא זכיתי לבנות , תעלה לי המחשבה כמעשה , וזכור לי מה שעִניתי עצמי בעבורו; כי גזלתי שנתי מעיני מרוב מחשבתי עליו , ונדרתי ונשבעתי שלא אנוח עד שאבננו , ולא הייתי מוצא קורת רוח בביתי ובמשכבי , אחר שלא היה בית יי' נבנה. (ב) אשר נשבע ליי' נדר לאביר יעקב - כפל הענין במלות שונות. ואמר לאביר - כלומר: למי שקראהו יעקב 'אבירו' , כמו שאמר "מידי אביר יעקב" (בר' מט , כד); לפי שעזרו בכל צרותיו , והיה חזקו ותקפו , והראה לו בדמיון שלא יכול לו אפילו המלאך , כל שכן בני אדם; לכך קראו יעקב 'אביר' , ואמר גם כן דוד לאביר יעקב. ומה שזכר בזה הענין יעקב - לפי שיעקב ראה בחלום מקום בית המקדש , והוא הסולם שראה , ועליו אמר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בר' כח , יז) - על בית המקדש אמר , לא על בית אל שהיה שוכב שם; אבל לפי ששם ראה החלום , כבד המקום ההוא ושם שם מצבה , ועשה שם מזבח ובית התפלה בשובו מחרן (ראה בר' לה , ז); ועליו אמר "יהיה בית אלהים" (בר' כח , כב) , כלומר: בית תפלה לאלהים , כיון שראיתי בָּזֶה המקום הנבחר שיבנה בו בית המקדש. ועקר החלום - בית המקדש הוא שראה; וכן הוא אומר בבראשית רבה (סט , ז): אמר רבי יהודה ברבי סימון: הסולם הזה היה עומד בבית המקדש , ושפועו מגיע בבית אל; רוצה לומר 'ושפועו' - שנמשכה המראָה עד בית אל , כי שם ראה המראָה. ואמר "זה שער השמים" (בר' כח , יז) על בית המקדש , כי הוא מכוון כנגד כסא הכבוד; וכן אמר ירמיהו הנביא "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" (יז , יב) , והוא טבור העולם; וכן אמרו רבותינו ז"ל (תנח' קדושים י): בא וראה: כשם שהטבור הזה נתון באמצע הגוף , כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם , שנאמר "יושבי על טבור הארץ" (יח' לח , יב). "מציון מכלל יופי" (תה' נ , ב) - ארץ ישראל יושבת ביופיו של עולם , וירושלם באמצעיתה של ארץ ישראל , ובית המקדש באמצע ירושלם , וההיכל באמצע בית המקדש , והארון באמצע ההיכל - פירוש: מן הצפון לדרום - ואבן שתיה לפני הארון , שממנה נשתת העולם. וזהו שאמר בספר 'יצירה' (ב , ג): שש צלעות לששה צדדין , והיכל קדש מכוון באמצע; ו'היכל קדש' הוא הנקרא 'כסא הכבוד' , וסודו עמוק. ואע"פ שראה יעקב אבינו מקום בית המקדש בחלום , איפשר שלא יְדעוֹ בהקיץ , ואם ידעו לא גלה אותו , כי לא רצה האל שיהיה נודע המקום עד דוד; לפיכך זכר דוד בזה הענין יעקב , ואמר: נדר לאביר יעקב - לפי שאליו הראהו האל תחלה. ואע"פ שרמז בו לאברהם אבינו וצוהו להעלות את יצחק בנו עולה באותו מקום , אע"פ כן לא נתבאר אם ידע אברהם אבינו שיהיה המקום ההוא מקום הנבחר לבית המקדש לדורות. ובדברי רבותינו ז"ל (ב"ר ע , א): נדר לאביר יעקב - תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה; יעקב היה תחלה לנודרים , שנאמר "וידר יעקב נדר לאמר" (בר' כח , כ); מהו "לאמר"? לאמר לדורות , שיהיו נודרים בעת צרתם; יעקב פתח בנדר תחלה , לפיכך כל מי שהוא נודר , לא יהא תולה את הנדר אלא בו. (ג) אם אבא באהל ביתי - כמו שאמר אל נתן הנביא: "הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה" (ראה ש"ב ז , ב); ומה שאמר אם אבא , אם אעלה - דרך הפלגה , כלומר , שלא יערב לו שבתו בביתו ונומו על ערש יצועיו , עד שימצא מקום ליי'. ואמר: ערש יצועי - ערש שיש בו מצעות נכבדות הראויות למלך , זהו יצועי. (ד) אם אתן שנת לעיני - רצה לומר: שינה קבועה. והתי"ו במקום ה"א , ואינה לסמיכות; וכן "שפת לא ידעתי אשמע" (תה' פא , ו); "רבת תעשרנה" (תה' סה , י); "חכמת ודעת" (יש' לג , ו) , והדומים להם , שכתבנו בספר 'מכלול' (יג , א - ב). לעפעפי תנומה - כפל ענין במלות שונות. (ה) עד אמצא מקום ליי' - המקום הנבחר. משכנות - כי היו שלשה בתים. ומה שאמר לאביר יעקב בזה הפסוק , מוכיח מה שפרשתי (לעיל , ב); כי מה שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ר ע , א) , אין לו מקום בזה הפסוק. (ו) הנה שמענוה - פירש רבי משה בן גקטילא: שמענוה על ידי דוד שהיה מאפרתה. ואדני אבי ז"ל פירש , כי באפרתה יולד מי שיבנה אותו. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש , כי שמעו מפי הנביאים , כי המקום הנבחר קרוב לבית לחם אפרתה , רק המקום לא היה נודע , אם למזרח בית לחם או למערבו או לדרומו או לצפונו; וידוע הוא , כי אין בין ירושלם ובין בית לחם , רק שלש פרסאות. ובדברי רבותינו ז"ל (זבחים נד , ב): הנה שמענוה באפרתה - זה ספר יהושע , דקא אתי מאפרים; דכתיב בחלק יהודה "ועלה הגבול גיא (בנוסחנו: גי) בן הנום" (יהו' טו , ח) , ובחלק בנימין "וירד גי הנם" (שם יח , טז) , וביניהם היה בית המקדש. מצאנוה בשדי יער - זה בנימין , דכתיב ביה "זאב יטרף" (בר' מט , כז). והנראה בעיני , כי שמענוה באפרתה - כן הוא: אמר דוד: זה המקום לא ידענוהו עד היום , רק שמענו באפרתה עירנו , כי עתיד להיות מקום נבחר. לבית המקדש לדורות , כי אין שילה ונוב וגבעון לדורות; רק היינו שומעים מפי זקנים בעירנו , כי עוד יִגלה המקום הנבחר , והנה עתה מצאנוה בשדי יער - בגורן ארונה היבוסי; וקראו יער , כי עצי יער היו שם , וכן נאמר באילו של יצחק "נאחז בסבך בקרניו" (בר' כב , יג) - נראה , כי עצי יער היו שם. ולפיכך אמר באפרתה , כי שם נולד דוד ושם גדל ושם שמע זה הדבר. ומה שאמר שמענוה , מצאנוה , לשון נקבה - רוצה לומר: שכינת הכבוד , כי זכר "משכנותיו" (להלן , ז); ושם מצא אותה , שנאמר "ויענהו באש מן השמים" (דה"א כא , כו). (ז) נבואה למשכנותיו - כיון שמצאנו המקום הנבחר , נבואה מהיום ואילך בזה המקום , שהוא משכנותיו והדום רגליו; זהו הדום רגליו באמת , שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד. (ח) קומה יי' - אלה השלשה פסוקים אמרם גם כן שלמה בבית המקדש בחנוכתו , כמו שכתוב בדברי הימים (דה"ב ו , מא , מב) , אלא שיש בין אותם הפסוקים ובין אלה שנוי מעט , והענין אחד; אמר , דרך משל: קומה יי' למנוחתך - כלומר: מהמקומות האחרים שהיה המשכן , לזה המקום שהוא בית מנוחתך לעולם. אתה וארון עוזך. אתה - רוצה לומר: ענין הכבוד שנראה בחנוכת המקדש אחר שהכניסו הארון בבית קדשי הקדשים , זהו וארון עוזך; כמו שכתוב "ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית יי'" (מ"א ח , י). (ט) כהניך בעבודתם ילבשו צדק - בגדי כהנה , שהם בגדי צדק. וחסידיך ירננו - הלוים ישירו ויזמרו לפניך. (י) בעבור דוד - שנגלית לו בזה המקום באש כבודך וגלית לו זה המקום הנבחר , בעבורו תעשה , שיהיה זה המקום לנצח; לא תִבטל עבודת הכהנים ושירת הלוים. אל תשב פני משיחך - מה שהתפללתי לך על זה המקום , ומה שיתפלל שלמה בני עליו , אל תשב פנינו בָּזֶה; שתהיה תפלתנו מקובלת לפניך. ואלה הפסוקים , כמו שאמרם דוד , אמרם שלמה בתכלית תפלתו (ראה דה"ב ו , מא - מב). (יא) נשבע - דברו הוא שבועה; והוא אמר לו על ידי נתן הנביא: "והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך" (ש"ב ז , יב) , זהו מפרי בטנך אשית לכסא לך. ואמר: אמת לא ישוב ממנה - כמו שאמר "ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם" (שם , טז). (יב) אם ישמרו... ועדותי זו אלמדם. ועדותי - בחֹלם , כמו בשורק: "ארון העדוּת" (שמ' כו , לג). זו , בחולם - כמו 'זאת'. ואמר אלמדם - והברית והעדות כתובות הם ומלומדות , ואין מצוה עתידה ללמדה אחר תורת משה!? אלא פירוש אלמדם - אעורר אותם על ידי הנביאים תמיד , שלא ישכחו התורה. (יג) כי בחר יי' בציון - אמר דוד: עתה ידעתי , כי בחר יי' בציון שלכדתי אני , כי בעיר ציון נגלה מקום השכינה , ואוה אותה האל למושב לו , ואמר עליה: (יד) זאת מנוחתי עדי עד - שלא ילך ממקום למקום כמו שעשה עד עתה. (טו) צדה (בנוסחנו: צידה) - במפיק ה"א , והוא מן "ביום מכרם ציד" (נחמ' יג , טו) , שפירושו מזון; אמר האל: ציד ציון אברך , כלומר: אשלח ברכה בתבואתה ובפירותיה יותר מכל ארץ ישראל , לכבוד ביתי שהוא בתוכה. ואולי לכך נקראת 'ארץ המוריה' , שהיתה ארץ רויה אחר ששכן בה הכבוד. אביוניה - אפילו העניים שבה ישבעו לחם. (טז) וכהניה - תחת שהם לובשים בעבורי בגדי כהונה , אני אלבישם בגדי ישע , שיהיו נושעים בי. וחסידיה רנן ירננו - הלוים , תחת אשר הם מרננים ומזמרים לשמי , אני אשפיע להם טובה שירונו מטוב לב (ע"פ יש' סה , יד). וקרא הלוים 'חסידים' , כמו שאמר משה רבינו "לאיש חסידיך" (דב' לג , ח). (יז) שם אצמיח קרן לדוד. קרן - חוזק ומלכות , וכן "אצמיח קרן לבית ישראל" (יח' כט , כא) , וכן "וירם קרן משיחו" (ש"א ב , י). ואמר זה הפסוק על משיח העתיד , לפיכך אמר אצמיח - כלומר: אע"פ שיבש זה כמה , עוד אצמיחנו; וכן נאמר עליו "והקימותי לדוד צמח צדיק" (יר' כג , ה) , ואמר עליו "בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה" (יר' לג , טו). ואמר שם , כי בציון יהיה , כמו שכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון" (עו' א , כא) , וכן כתוב "בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה יי' צדקנו" (יר' לג , טז) - המשיח יקרֵא "צמח צדקה" , וירושלם - "יי' צדקנו". ערכתי נר למשיחי - כמו שאמר "למען היות ניר לדוד עבדי" (מ"א יא , לו); כי המלך כמו הנר מאיר לעם. (יח) אויביו אלביש בשת - הֶפך מה שאמר "אלביש ישע" ל"כהניה" המשרתים את פני יי' ומתפללים בעד המלך (לעיל , טז); ואויבי המלך אלביש בשת. ועליו יציץ נזרו - ועל המלך יפרח ויציץ נזרו שעל ראשו , כלומר: תרבה גדולתו והדרתו בכל יום. ויש מפרשים (ראה רס"ג) יציץ - מן "ועשית ציץ" (שמ' כח , לו).