מאגר הכתר תהלים פרק קלז עם פירוש ר' מנחם המאירי

פרק קלז
(א) על נהרות בבל. זה המזמור נאמר על חרבן בית המקדש - (הן) של בית ראשון על ידי נבוכדנאצר , הן של בית שני על ידי רומיים. ודבר תחלה על גלות בבל , כאלו הלויים מקוננים. ואמר: על נהרות בבל שם ישבנו - כאנשים הולכי דרך עייפים , התרים להם מנוחה בצל האילנות , סמוך למים. ואמר: גם בכינו - כלומר: עם היותנו חושבים לנוח שם מעמלנו על טורח הדרך , שבה מנוחתנו לעמל ויגיעה בהתעורר בכִיָתנו. בזכרנו את ציון - רוצה לומר: כשהאויבים יזכירו לנו את ציון שם , כאמרו בסמוך "כי שם שאלונו שובנו" (בנוסחנו: שובינו) וכו' (להלן , ג). (ב) ואמר: על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו - כל המפרשים פירשו , שעזבנו כנורותינו ותלינו אותם על האילנות. ואני תמה לפירושם: ואיך היו הם נושאים הכנורות? וגם האויבים - איך היו מניחין אותם שלא לשיר , כרצונם? אלא שהנראה שהאויבים , כשהיו בתוך תחומם , שמחו ועלזו , והיו בידיהם כלי בית המקדש כלם , וצוו ללויים שישירו להם "משיר ציון" (להלן , ג). והוכרחו לעשות כן , והוציאו הכנורות ושמום בידם לפשט נימיהן ולמתחם ויתריהם; ואותו הפִּשוט הוא קורא 'תלייה' , כי כל שטיחת דבר ומתיחתו להעמידו על מתכונתו יֵאָמר בלשון 'תלייה': "תולה ארץ על בלימה" (איוב כו , ז); ובדברי רבותינו (משנה שבת כ , א): תולין את המשמרת ביום טוב; רוצה לומר: מַמְתיחה על הכלי ומותח פיה לכל צד בעיגול , ונעשית כאהל על חלל הכלי; וכן (יל"ש תורה קנ"ט): ברביעי נתלו מאורות. ואמר בתוכה - רוצה לומר: בתוך בבל , כי כל שהוא בתחום העיר יקרא 'בתוכה'. והקינה היתה על שהכריחום לשיר "שיר ציון". ועל ערבים - פירושו: סמוך לערבים וביניהם. (ג) והוא אמרו: כי שם שאלונו שובנו (בנוסחנו: שובינו) דברי שיר - כלומר: בקשו ממנו לומר לפניהם דברי שיר. ותוללינו - מלה קשה בפירושה , וכבר טרחו בה כל המפרשים בפירושיהם. ולדעתי הוא מענין 'יללה' , וחסר בי"ת; כלומר: ובתוך יללתינו ואנחתנו בקשו ממנו שמחה , ואמרו לנו: שירו לנו משיר ציון! (ד) ואנחנו היינו מרורים על זה , וחשבנו בלבנו: איך נשיר את שיר יי' על אדמת נכר - רוצה לומר: בארצות הגוים?! (ה) ואמר אחרי כן: אם אשכחך ירושלם - כלומר: אני - אי איפשי לעבור על דבריהם; אבל לא שיהא זה אצלי שמחה ושעשוע , כי אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני - ופירשו בו (ראה רד"ק): תשכח הניגון; כי הימין תניע מיתרי הכנור. ולדעתי: תשכח היכלת המצוי לה; כלומר: יִכְלה כחה לגמרי , עד שיִשָכח ממנה כל ענין מלאכת יד; ובלעז 'אנדירלישקא'. (ו) ותדבק לשוני לחכי - להיות גם כן כח הדבור כלה ונפסד. אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי - כשאתחיל לשמוח בשום ענין , מיד אזכור אבל ירושלם , ונאספה שמחתי (ע"פ יר' מח , לג). כל זה התנצלות השיר , כי לא מלבו (ע"פ במ' טז , כח) , רק להכרח מי שידו שולטת עלינו. (ז) ועד הנה דבר הנביא על לשון הלוי , כפי מה שראה בנבואה. ואחר זה נבא בגלות אדום , הוא הגלות הארוך הזה. ואמר: זכור יי' לבני אדום את יום ירושלם - רוצה לומר: יום חורבנה; שהיו אומרים אחד לחבירו: ערו ערו - רוצה לומר: גַלו - עד היסוד בה! כלומר , שיפילו החומות מקרקעיהם עד שיתגלה היסוד. (ח) וחזר לקלל מלכות בבל , ואמר: בת בבל השדודה. וקראה כן על שם העתיד , כי כן דרך הנבואות , כמו שביארנו בכמה מקומות. ואמר: אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו! והוא נבואה על חורבנה ביד דריוש המדי (ראה דנ' יא). (ט) והוא ענין אשרי שיאחז ונפץ וכו' - כלומר: שיאחז את עולליך ונפצם על הסלע; כמו שאמר בנבואת ישעיהו "הנני מעיר עליהם את מדי" (יג , יז) , ונאמר שם "ופרי בטן לא ירחמו" (שם , יח).