מאגר הכתר תהלים פרק קלט עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק קלט
(א) למנצח לדוד מזמור - זה המזמור נכבד מאד בדרכי השם , ואין באלה חמשה ספרים מזמור כמוהו. וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה , יתבונן בטעמיו. ועתה אפרשנו בדרך קצרה בעזרת האל. החל: חקרתני - כדרך "חוקר לב" (יר' יז , י) - ויכולת לדעת כל סודי. (ב) אתה תדע שבתי וקומי , והטעם: כי תנועות האדם הפוכות , והכל כפי צורך האדם ומחשבתו וחפצו. על כן מלת לרעי - כמו 'מחשבתי'; וכמוהו "וברעיון לבו" (קה' ב , כב) , ובארמית "רעיונך על משכבך סליקו" (דנ' ב , כט). ובאה המלה עם למ"ד , כמו "הרגו לאבנר" (ש"ב ג , ל). וטעם מרחוק - מזמן רחוק , כמו "מרחוק יי' נראה לי" (יר' לא , ב); והנה הטעם: קודם רעי , כדרך "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" (יר' א , ה). וטעם להוסיף אתה - כי אתה לבדך תדע מספר כל תנועותי , לא האדם בעצמו. (ג) ארחי - הזכיר הישיבה והקימה (ראה לעיל , ב) , ויזכיר ההליכה , והיא: ארחי. והנה יהיה רבעי - כמו 'בשכבי' , כי אלה הם הנזכרים בקריית שמע (ראה דב' ו , ז). ורבי משה אמר , כי רבעי - תרגום 'רבצי' (ראה ת"י יש' סה , י). ופירוש זרית - מן "זר זהב" (שמ' כה , יא) , והוא מהבניין 'הכבד הדגוש'; והטעם: כאילו שמת 'זר זהב' מקום שכבי וסביב כל ארחי. ומלת הסכנת (בנוסחנו: הסכנתה) - פועל יוצא , מגזרת "ההסכן הסכנתי" (במ' כב , ל); והטעם: כמו 'הרגלת'. ומלת דרכי - התולדת: העין לראות , והאזן לשמוע , והחיך לטעום , והלשון לדבר , והאף להריח , וכל הגוף להמיש; וכן מעשה כל אבר - דבר ידוע , לא יעשנו אבר אחר. וחכמי התולדת יבינו זה. והנה זה כדרך "אם יוצר עין הלא יביט" (תה' צד , ט). (ד) כי - קודם שתהיה המלה שלמה בלשוני , אתה ידעת כולה , ועוד לא שלמתיה. (ה) אחור. צרתני - מגזרת "וצרת עליה" (דב' כ , יב). ואל תתמה בעבור שלא אמר 'צרת עלי' , כי הנה כמוהו "אל תצורם ואל תתגר בם" (דב' ב , יט). ומלת וקדם - לפנים , ואחור - הפך תנועת האדם. והנה הטעם , כי צרתני אחור ולפנים , ותשת עלי כפכה , ואין 'מצור' ומצוק (ע"פ דב' כח , נג) כזה. (ו) פליאה - שם התואר , והמתואר - הדעת; וזאת הדעת - המחשבת היא. (ז) אנה - אין יכולת באדם ללכת אם לא יוליכהו רוח השם , על כן אנה אלך מרוחך? והטעם: כמו מפניך. (ח) אם - חשבתי בלבי: אולי אוכל לעלות אל השמים? שם אתה! ומלת אסק - כמו תרגומה (ראה ת"א לבר' מד , לד); וכמוהו "אש נשׂקה ביעקב" (תה' עח , כא) - כמו 'עלתה' , אע"פ שהוא כתוב בשי"ן. ואציעה - אם שמתי "מצע" (יש' כח , כ) או "יצועי" (בר' מט , ד) שאול , שהוא תחתית הארץ , הפך שמים. והנה אציעה - פועל יוצא. (ט) אשא. דע , כי נקראה פאת מערב "ים" (שמ' כז , יב) , בעבור היות הים הגדול במערב ארץ ישראל. רק באחרית ים - הטעם: ים ממש; כי כבר הזכיר השמים והארץ , שהמוצק הוא השאול (ראה לעיל , ח) , ועתה יזכיר הים. וטעם כנפי שחר - אילו היו לו כנפים עפות במהרה , שירימם וישאם; כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש. (י) גם - זה טעם נכבד: גם שם - לא הייתי יכול ללכת אל "אחרית ים" (לעיל , ט) , אם לא תנחני ידך; והנה ידך תנחני ותאחזני ימינך. והנה הייתי כבורח מידך אל ידך. (יא) ואומר - כמו "אמרתי אני בלבי" (קה' ב , א). ומלת ישופני - מגזרת "נשף" (איוב כד , טו) , ואם הם שנים שרשים; כמו "כי מולים היו" (יהו' ה , ה) - "ונמלתם" (בר' יז , יא); וכמוהו אחרים. והנה ישופני - כמו "יסתירני" (תה' כז , ה) , והטעם: אולי החשך יסתירני , שלא תראה מה אני עושה או מחשב. ומלת ישופני מושכת אחרת , כמו "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח); והנה: ולילה ישוף אור בעדני. וזה אור - כמשמעו. ורבי משה אמר: כל הלילה יהי אור בעדני. והנכון בעיני מה שהזכרתי , והעד: (יב) גם. פְּעול 'יחשיך' חסר: לא יחשיך דבר ממך. ומלת כחשכה (בנוסחנו: כחשיכה) כאורה - דרך קצרה: "כעבד כאדוניו" (יש' כד , ב); "כעמי כעמך" (מ"א כב , ד); והטעם: עמי כעמך ועמך כעמי , אין הפרש ביניהם. (יג) כי - עתה יביא ראייה לדבריו. וטעם כליותי - המקומות הנסתרות , והם הקְרָבַיִם , כי הם הכרס הפנימית. ויש אומרים , כי הכליות נבראות תחלה , כי הם כמו שני סדני הגלגל. ויש אומרים: בעבור שיש להם כח בתאות המשגל , על כן נקראו 'כליות' , מגזרת "נכספה וגם כלתה נפשי" (תה' פד , ג). תסכני - אע"פ שהוא בסמ"ך (וראה שמ' לג , כב) , הוא כמו "ובעצמות וגידים תשוככני" (איוב י , יא). והנה הטעם: כי אתה קניתני וסוככתני בבטן אמי , שהיא נסתרה , ואין אור שם. (יד) אודך. נוראות - תאר ל'עלילות'; כמו "וידבר אתם קשות" (בר' מב , ז). וטעם ונפשי יודעת מאד , על דעת רבי יהודה הלוי מנוחתו כבוד: נפלאים מעשיך ממני , אע"פ שנפשי יודעת. ולפי דעתי , כי הוא קשור , וכן הוא: ונפשי יודעת מאד , והיא עדה , כי נפלאים מעשיך. ורבי משה אמר , כי מאד דבק עם נפלאים מעשיך , כמו "אל תעזבני עד מאד" (תה' קיט , ח); גם הוא נכון. (טו) לא. עצמי - הכח שלתולדת , שלא נראה ולא יצא במעשה , ככח הזוקן בנער הקטן , והדבור בנולד. ואם הוא נכחד ממראה העין , גם ממראה עיני הלב , לא נכחד ממך; מגזרת "לא נכחד מאדני" (בר' מז , יח). עשיתי - מגזרת 'מעשה' , לא מגזרת "ועסותם רשעים" (מל' ג , כא) , "ושם עשו דדי בתוליהן" (יח' כג , ג). וטעם רקמתי - היא הצורה שיוצאה למעשה. אמר רבי משה , כי דבר דוד כנגד האב הראשון , שנברא מן האדמה (ראה בר' ב , ז); על כן אמר: רקמתי בתחתיות ארץ. ולפי דעתי , כי על עצמו ידבר , ודמה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ. והנה בחיות כתוב "והנה אופן" (יח' א , טו) - שפל , כנגד "אופנים" (יח' י , ט) - למעלה ממנו. (טז) גלמי - הוא הגוף הראשון , שהיה כמו טפה קטנה , והוא מגזרת "ויגלום" (מ"ב ב , ח); וכמוהו 'וחילופיהן בגולם' (משנה אבות ה , ז) - שאין לו לב , רק גוף לבדו. וטעם ועל ספרך כולם - על איבריו; כאילו צורתו כתובה על ספר , והיא יוצאה בלא תוספת ובלא מגרעת. ימים יוצרו - כמו "בטרם הרים יולדו" (תה' צ , ב) , מגזרת 'יצירה'. וטעם ולא (בנוסחנו הכתיב; וקרי 'ולו') אחד בהם , בדרך 'אל"ף' - כי על ספרך כל איבריי ומתכונתם נכתבו באותם הימים שיוצרו , ולא היה אחד מהם נכר ונבדל. כי בכח התולדת להיות צורת העין והאזן והלב בטפה הראשונה , ואם אין שם אבר נבדל. (יז) ולי. רעיך - מחשבותיך , כנגד "בנתה לרעי" (לעיל , ב). והטעם: כי אתה תדע כל מחשבותי , ואני לא אדע מחשבותיך , כי נשגבו ממני ויקרים הם לדעתם. והטעם: דבר חדל הוא , כמו "ויקר פדיון נפשם" (תה' מט , ט). ולעולם עם המחשבת אחת העלילות תהיינה רבות , על כן אמר: מה עצמו ראשיהם; והטעם: ראשי מחשבותיך. (יח) אספרם - איך אוכל לספרם , והם רבים מהחול! אלו הייתי תמיד מקיץ ― כי חֲצִי חיי האדם ישן הוא , ועודי עמך - שאהיה עמך תמיד ולא אמות ― לא אוכל לספרם! והנה הקיצותי - ואין שם זכר שינה , כמו "אשבעה בהקיץ תמונתך" (תה' יז , טו). ופירוש אחר: "אני בצדק אחזה פניך" (שם) , במראות אלהים (ע"פ יח' ח , ג) בלילה , על כן "אשבעה בהקיץ" מתמונות מראות אלהים. ו'מראות אלהים' - על שנים דרכים. ויהיה "רעיך" (לעיל , יז) - כאשר אני חושב בלבי לדעת רעיך , והנה הוא כמראה אלהים; והגוף שוכב בהדבק נשמת האדם בנשמה העליונה , אז תראה תמונות נפלאות; על כן הקיצותי ועודי עמך , כי אין זה כדרך כל החלומות. (יט) אם. תשובת אם - "הלא משנאיך" (להלן , כא): אם אתה הרגת הרשע ואנשי דמים , שהם חייבים מיתה , שאני אומר להם תמיד: סורו ממני! (בנוסחנו: מני) (כ) אשר. השם הוא ה'אמור': אז יאמרו בך כפי מזמתם. ומלת נשוא - פועל עבר , והאל"ף נוסף , כמו "ההלכוא אתו" (יהו' י , כד); כי הוא כמו "ונשו את כלמתם" (יח' לט , כו). ומלת עריך - כמו "אויביך" (תה' כא , ט) , ותחסר מלת 'אותך' או 'שמך'. ורבי משה אמר , כי נשוא - פָּעוּל , ועריך - כנוי 'שמך' , כמו "כי נאץ נאצת את אויבי יי'" (ש"ב יב , יד). אם כן יהיה נשוא פועל עבר! (כא) הלא... - אשנאם בכל מאדי. ובתקוממיך - תאר , ואתקוטט - כמו "אקוט בדור" (תה' צה , י); והטעם כפול. (כב) תכלית. שנאתים - יהיו שנואים לי. וטעם לאויבים - כמו עשו לי רעה. (כג) חקרני - בעבור שהזכיר הרשעים , שיאמרו בשם אמרות כפי מזמתם , לא כפי האמת (ראה לעיל , כ) , אמר דוד: כל שאלתי - שתחפש רוחי תמיד. (כד) וראה אם יש בלבי רגע אחד מחשבה בדבריך שאיננה כהוגן , שלא תיטב בעיניך - המיתני מיד. ומלת עוצב - כמו "מרי" (במ' יז , כה); כמו "מרו ועצבו את רוח קדשו" (יש' סג , י) , להעציבה. והטעם: שיהיה השם , בדרך משל , עָצֵב על הדבר. ודע , כי ו"ו ונחני - כמו ו"ו "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" (בר' כב , ד); "ואשר לא שם לבו אל דבר יי' ויעזוב את עבדיו" (שמ' ט , כא); וזה כפ"א רפה בלשון ישמעאל , ואין יכולת לדבר בה בלשון אדום. בדרך עולם - הוא "אל בית עולמו" (קה' יב , ה); "ואורח לא אשוב אהלך" (איוב טז , כב) - "האורח עולם תשמור" (איוב כב , טו); כאשר פירשתיו במקומו (שם).