פרק קמ
[א]
לַמְנַצֵּ֗חַ
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד:
פ
[ב]
חַלְּצֵ֣נִי
יְ֭הוָה
מֵאָדָ֣ם
רָ֑ע
מֵאִ֖ישׁ
חֲמָסִ֣ים
תִּנְצְרֵֽנִי:
[ג]
אֲשֶׁ֤ר
חָשְׁב֣וּ
רָע֣וֹת
בְּלֵ֑ב
כָּל־י֝וֹם
יָג֥וּרוּ
מִלְחָמֽוֹת:
[ד]
שָׁ֥נֲנ֣וּ
לְשׁוֹנָם֮
כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ
חֲמַ֥ת
עַכְשׁ֑וּב
תַּ֖חַת
שְׂפָתֵ֣ימוֹ
סֶֽלָה:
[ה]
שָׁמְרֵ֤נִי
יְהוָ֨ה׀
מִ֮ידֵ֤י
רָשָׁ֗ע
מֵאִ֣ישׁ
חֲמָסִ֣ים
תִּנְצְרֵ֑נִי
אֲשֶׁ֥ר
חָ֝שְׁב֗וּ
לִדְח֥וֹת
פְּעָמָֽי:
[ו]
טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀
פַּ֡ח
לִ֗י
וַחֲבָלִ֗ים
פָּ֣רְשׂוּ
רֶ֭שֶׁת
לְיַד־מַעְגָּ֑ל
מֹקְשִׁ֖ים
שָׁתוּ־לִ֣י
סֶֽלָה:
[ז]
אָמַ֣רְתִּי
לַ֭יהוָה
אֵ֣לִי
אָ֑תָּה
הַאֲזִ֥ינָה
יְ֝הוָ֗ה
ק֣וֹל
תַּחֲנוּנָֽי:
[ח]
יְהֹוִ֣ה
אֲ֭דנָי
עֹ֣ז
יְשׁוּעָתִ֑י
סַכֹּ֥תָה
לְ֝רֹאשִׁ֗י
בְּי֣וֹם
נָֽשֶׁק:
[ט]
אַל־תִּתֵּ֣ן
יְ֭הוָה
מַאֲוַיֵּ֣י
רָשָׁ֑ע
זְמָמ֥וֹ
אַל־תָּ֝פֵ֗ק
יָר֥וּמוּ
סֶֽלָה:
[י]
רֹ֥אשׁ
מְסִבָּ֑י
עֲמַ֖ל
שְׂפָתֵ֣ימוֹ
יְכַסֵּֽומוֹ
יְכַסֵּֽימוֹ:
[יא]
יִמֹּ֥יטוּ
יִמּ֥וֹטוּ
עֲלֵיהֶ֗ם
גֶּחָ֫לִ֥ים
בָּאֵ֥שׁ
יַפִּלֵ֑ם
בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת
בַּל־יָקֽוּמוּ:
[יב]
אִ֥ישׁ
לָשׁוֹן֮
בַּל־יִכּ֪וֹן
בָּ֫אָ֥רֶץ
אִישׁ־חָמָ֥ס
רָ֑ע
יְ֝צוּדֶ֗נּוּ
לְמַדְחֵפֹֽת:
[יג]
יָדַ֗עְתִּ
יָדַ֗עְתִּי
כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה
יְ֭הוָה
דִּ֣ין
עָנִ֑י
מִ֝שְׁפַּ֗ט
אֶבְיֹנִֽים:
[יד]
אַ֣ךְ
צַ֭דִּיקִים
יוֹד֣וּ
לִשְׁמֶ֑ךָ
יֵשְׁב֥וּ
יְ֝שָׁרִ֗ים
אֶת־פָּנֶֽיךָ:
פ
פרק קמ
(א)
למנצח
מזמור
לדוד
-
זה
המזמור
חברו
דוד
על
דואג
ועל
הזיפים
,
שהיו
מלשינים
אותו
אל
שאול
(ראה
ש"א
כב
,
ט;
כג
,
יט;
כו
,
א).
(ב)
חלצני
יי'
-
שלא
יזיקו
לי
דבריהם
הרעים;
והפסוק
כפול
בענין
במלות
שונות.
(ג)
אשר
חשבו
-
חושבים
הרעות
בלב
ואומרים
אותם
בפה;
זהו
כל
יום
יגורו
מלחמות
-
יאספו
,
כמו
"יגורהו
בחרמו"
(חב'
א
,
טו);
יאמרו
לשאול:
בזה
המקום
תמצאנו
,
לך
והלחם
בו;
וזה
היו
אומרים
לו
תמיד.
(ד)
שננו
-
כמו
"חץ
שנון"
(מש'
כה
,
יח)
,
שפירושו
'מחודד'
,
כן
הם
חדדו
לשונם
לדבר
רעות
,
כמו
הנחש
שמחדד
לשונו
כשבא
לנשוך.
חמת
עכשוב
-
חמת
הוא
הארס
שמטיל
הנחש
,
ועכשוב
הוא
ממין
הנחש
,
והוא
קשה
ורע
מאד.
תחת
שפתימו
-
כי
בהתקצף
האדם
הרע
ומדבר
בחמה
,
תצא
לו
מפיו
לחה
,
תרד
לו
תחת
שפתיו;
ודמה
אותו
לארס
שמטיל
הנחש.
(ה)
שמרני
-
ואחר
שספר
רעותיהם
,
התפלל
לאל
שישמרהו
מהם
,
שהם
חשבו
לדחות
פעמיו
ביד
שאול.
(ו)
טמנו...
-
שאמרו
"ולנו
הסגירו
ביד
המלך"
(ש"א
כג
,
כ).
ליד
מעגל
-
למקום
שיהיה
מעגלי
ואשורי
בו
,
כמו
שאמר
"וראו
את
מקומו
אשר
תהיה
רגלו
מי
ראהו
שם"
(שם
,
כב).
(ז)
אמרתי
-
כשהייתי
שומע
שהיו
מארבים
לי
בכל
המקומות
,
אמרתי
ליי':
אלי
אתה
-
אתה
חזקי
ותקפי;
אין
לי
חוזק
להמלט
מידם
אם
לא
תעזרני
אתה.
(ח)
יי'
אדני...
סכותה
לראשי
ביום
נשק
-
ביום
שיבאו
עלי
בכלי
נשק
,
ברמח
ובחצים
,
תסך
לראשי
,
כלומר
,
שתהיה
כובע
ישועה
(ע"פ
יש'
נט
,
יז)
לראשי.
סכותה
-
עבר
במקום
עתיד
,
וכמהו
רבים.
(ט)
אל
תתן.
מאויי
-
היו"ד
דגושה
על
משקל
"משמנּי
הארץ"
(בר'
כז
,
לט);
אמר:
אל
תתן
לו
תאותו
,
כי
תאותו
הוא
ללכדני.
זממו
אל
תפק
-
אל
תוציא
לאור
מחשבתו.
ירומו
סלה
-
שאם
תהיה
מחשבתם
,
ירומו
וישאו
ראשם
,
הוא
וחבריו.
תפק
-
תוציא
,
כמו
"ויפק
רצון
מיי'"
(מש'
יח
,
כב).
(י)
ראש
מסבי
-
לפי
שזכר
רשע
יחיד
,
והוא
דואג
,
כמו
שפירשנו
בפתיחת
המזמור
(לעיל
,
א)
,
אמר:
ראש
מסבי
-
זה
הרשע
שהוא
ראש
הסובבים
ללכדני
,
עמל
שפתימו
יכסמו
(בנוסחנו:
יכסימו)
-
השקר
שמדבר
עלי
הוא
וחבריו
,
השקר
ההוא
יכסה
אותם
ויפילם.
(יא)
ימוטו
-
ינטו
גחלים
מן
השמים
עליהם
,
כלומר:
אף
יי'
וחמתו;
באש
יפילם
-
"עמל
שפתימו"
שזכר
(לעיל
,
י).
במהמורות
-
בשוחות
עמוקות
יפילם
,
שלא
יקומו
מהם;
וכן
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ירוש'
מו"ק
א
,
ה
[פ
,
ג]):
'בראשונה
היו
קוברים
אותם
במהמורות;
נתאכל
הבשר
,
מלקטין
את
העצמות
וקוברין
אותם
בארונים'.
(יב)
איש
לשון
-
זה
דואג
שהוא
בעל
לשון
,
בל
יכון
בארץ
,
כלומר:
לא
יהיה
נכון
ונשא
בארץ
,
אלא
יבא
לידי
שפלות.
איש
חמס
רע
יצודנו
למדחפות
-
הרע
שהוא
עושה
יצוד
אותו
עד
שיטילנו
למדחפות
,
שיהיה
נדחף
מרעה
אל
רעה.
(יג)
ידעתי
-
וכתוב
ידעת;
פירוש
הכתוב
-
כנגד
האל:
אתה
ידעת
מחשבות
הרשע
עלי;
עֲשֵׂה
לי
דין
ממנו!
והקרי
ידעתי
-
פירוש:
אני
ידעתי
כי
יעשה
יי'
דין
עני
ומשפט
אביונים
,
כן
יעשה
דיני
ומשפטי
וינקם
לי
מהרשע.
(יד)
אך
צדיקים
-
בעשותך
משפט
ברשעים
,
הצדיקים
יתנו
שבח
והודאה
לשמך;
ואמר
אך
-
הם
יודו
לך
,
לא
הרשעים.
ישבו
ישרים
את
פניך
-
ישבו
תמיד
את
פניך
,
לדרוש
אותך
ולדעת
דרכיך.