מאגר הכתר תהלים פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א-ג) למה רגשו גוים - רבותינו (ראה שו"ט ב , ג) דרשו את העיניין על מלך המשיח; ולפי משמעו ולתשובת המינים , נכון לפותרו על עצמו , לעיניין שנאמר "וישמעו פלשתים כי משחו" ישראל "את דוד למלך" עליהם , ויקבצו פלשתים את מחניהם , ונפלו בידו (ראה ש"ב ה , יז ואי'); ועליהם אמר: למה רגשו גוים ונתקבצו , ולאמים יהגו בלבם ריק , אשר נתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד? [ולאומים - מנחם (מחברת: 'אם') פתר 'לאומים' ו'אומים' ו'גוים' כלם קרובי ענין. ורוזנים - 'שינורש' בלעז. נוסדו - לשון סוד , 'פורקונשייליירנט' בלעז.] ומה היא העיצה? ננתקה את מוסרותימו - אילו רצועות שקושרין העול בהם , ['דישרונפרונמש לורקוניונגלש' בלעז. עבותימו - 'לורקורדש' בלעז.] (ד) ישחק , ילעג , "ידבר" (להלן , ה) - לשון הווה הם משמשים. (ה-ו) אז ידבר אלימו - ומה הוא הדבור? - ואני נסכתי מלכי; למה רגשתם , ואני מיניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי?! (ראה שו"ט ב , ח). (ז) אספרה אל חק - אמר דוד: לחק קצוב הוא , מקובל עלי לספר זאת ולהודיע: יי' אמר אלי על ידי נתן וגד ושמואל: בני אתה - ראש לישראל , הקרוים "בני בכורי" (שמ' ד , כב) , והם יתקיימו על ידך; כמה שנאמר באבנר "כי יי' אמר... ביד עבדי דוד אושיע (בנוסחנו: הושיע) את... ישראל" (ש"ב ג , יח); ובשבילם אתה לְפָנַי כבן , שכולם תלויים בך. אני היום , שהמלכתיך עליהם , ילדתיך - להיות קרוי בני , וחביב עלי כבן בשבילם; כמה שנאמר "וידע דוד כי הכינו יי' למלך על ישראל וכי (בנוסחנו: כי) נשאת... מלכותו בעבור עמו ישראל" (דה"א יד , ב); ומצינו במלכי ישראל החביבים לפניו שקראם 'בנים' , כמה שנאמר בשלמה "הוא יהיה לי לבן ואני אהיה (בנוסחנו ללא 'אהיה') לו לאב" (דה"א כב , י) [ועוד מצינו בדוד עצמו , במזמור פ"ט: "הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי" (פס' כז).] (ח) שאל ממני - התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך. (ט) תרועם - תרוצצם. בשבט ברזל - היא החרב. תנפצם - תשברם; והוא לשון 'נפוץ' בכל המקרא: חרס המשובר בשברים דקים. (י) ועתה מלכים השכילו - נביאי ישראל אנשי רחמים , ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם (ראה תנח' בלק א) , שהקדוש ברוך הוא פושט יד לרעים ולטובים. (יא) וגילו ברעדה - כשתבא אותה רעדה שכתוב בה "אחזה רעדה חנפים" (יש' לג , יד) , תגילו ותשמחו , אם עבדתם את יי'. (יב) נשקו בר - זרזו עצמיכם בבור לבב. [לשון אחר: נשקו בר - 'גרנישמנט' בלעז. ומנחם (מחברת: 'שק') פתר אותו לשון תאוה , כמו "ואל אישך תשוקתך" (בר' ג , טז).] פן יאנף - יקצוף. ותאבדו דרך - כעניין שנאמר "ודרך רשעים תאבד" (תה' א , ו). כי יבער כמעט אפו - כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום , ואותה שעה אשרי כל חוסי בו - יהיו נִכָּרִים אישורי החוסים בו (ראה שו"ט ב , ז).