מאגר הכתר תהלים פרק לב עם פירוש רד"ק

פרק לב
(א-ב) לדוד משכיל - כבר כתבנו בפתיחה ובמזמור הרביעי (תה' ד , א) טעם משכיל ושאר ראשי המזמורים. אמר: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל יי' ובעונש שיענישהו בעולם הזה. כי אין סליחת העון בלתי עונש , מעט או רב; ולפי תשובתו יקל ענשו. והנה אשריו - שיהיה נקי מעון לעולם הבא. ומלת נשוי - בא כדרך בעלי הה"א; וכן "ונשו את כלמתם" (יח' לט , כו). ועוד כפל הענין ואמר: אשרי אדם שלא יחשב יי' לו עון - לא יחשב לו עונו למאומה , כלומר , שֶנְּשָׂאוֹ בראותו יושר לבבו , ששב אל יי' בכל לבו; וזהו שאמר: ואין ברוחו רמיה - כי אין תשובתו במרמה , כאומר: אשוב ואחטא (ראה משנה יומא ח , ט). ואמר דוד זה על עצמו , שהיה דואג על עֲוֹנָיו; ואמר: אשרי מי שידע שהאל נשא עֲוֹנָיו! ואדני אבי ז"ל פירש הענין הזה כן: אמר , כי זכר שלש מדרגות שהצדיקים הם בהם: והחל במדרגה התחתונה , והוא נשוי פשע , והוא שחטא והעוה ועבר עברות ואחר כן חזר בתשובה שלמה ונמחל לו. כסוי חטאה - שיש לו זכיות וצדקות הרבה , ואין לו כי אם חטא קטן , והוא כָּסוּי ואינו נראה בתוך צדקותיו; דומה כמו גרענת דוחן בתוך סאה של חטים , שמתכסה הגרענה בהם , שאינה נראית. לא יחשוב יי' לו עון - זה שלא חטא כלל , ואפִלו לא עלה על לבו; זהו ואין ברוחו רמיה. ואשר הקדים תחלה נשוי פשע - בעבור כי רֹב הצדיקים במדרגה זאת; ומעוטם - כסוי חטאה; והמעט מן המעט - לא יחשב יי' לו עון. (ג) כי החרשתי - מלת כי ענינה 'כאשר' , כמו "כי תוליד בנים" (דב' ד , כה) והדומים לו. אמר: כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי עוני , בלו עצמי מרוב דאגתי , ואני שואג עליהם כל היום. (ד) כי יומם ולילה - ביום ובלילה אני דואג על עוני; וזהו שאמר: תכבד עלי ידך - שאני דואג ממכתך , שלא תענישני ענש גדול כמו שעוני גדול. ולרוב דאגתי כחש בשרי , ונהפך השומן לחורב וליובש. ולשדי הוא טוב השומן ולחותו , כמו "לשד השמן" (במ' יא , ח). ואמר: בחרבוני קיץ - כי בקיץ יתיבשו הדברים. ואע"פ שידע דוד ענשו על העון הגדול וקבל אותו בעולם הזה אע"פ כן היה דואג עליו , שמא לא נגמר מרוק העון בעולם הזה ואולי יענש בו בעולם הבא. (ה) חטאתי אודיעך - אע"פ שהוא יודע הנסתרות , אמר אודיעך , כדרך לשון בני אדם; כלומר , שאתודה עליו בפי לפניך ולא אכסה אותו. אמרתי - זה חשבתי בלבי , כי זה הוא הטוב לי אחר שחטאתי , שאודה עלי פשעי; ועתה , בהתודותי לפניך ושובי בלב שלם , תשא עון חטאתי. נשאת - עבר במקום עתיד , וכמהו רבים בדברי הנבואה; או אמר נשאת - דרך נבואה. וסמיכת עון חטאתי - לגֹדל העון; כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב); "מטיט היון" (תה' מ , ג). (ו) על זאת - כיון שראו בי ששמעת תפלתי ונשאת חטאתי , יתפלל כל חסיד אליך - אם קרהו עון. לעת מצא - לעת שימצא לבו פנוי , שיהיה לבו שלם בתשובה. רק לשטף מים רבים - אם יעשה זה , אין צריך לומר שהוא לא יאבד בחטאו; אלא אפלו באות בעולם צרות דומות לשטף מים ששוטפים הכל , אליו לא יגיעו - כמו שלא הגיעו אלי. (ז) אתה סתר לי - כי אתה היית סתר לי , ומצרות תצילני בכל זמן שאני בהם מענש עוני , ולא נטשתני ביד אויב. רני פלט תסובבני סלה - רננות וצעקות של הצלה תסובבני כנגד האויבים שסבבוני. (ח) אשכילך - הוכיח למי שישמע תוכחתו , יהיה יחיד או רבים. איעצה עליך עיני - אתן לך עצה מה שראיתי בעיני , בעצמי: כי חטאתי והלכתי הדרך לא טוב , והבנתי בעצמי ונחמתי ושבתי אל יי' בכל לבי , וסלח לי וקבל אותי בתשובה; כן תעשה אתה. (ט) אל תהיו - לא תהיו כמו הבהמה , שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע , ותזיק ולא תבין , וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך; שאין לה תבונה שתִוָּסֵר ותתוֹכח בדברים , אם לא יעשו לה מעשה למנעה מן הרע. אבל אתם לא תהיו כן , אלא הָבינו התוכחה והִוסרו ושובו ממעשיכם הרעים , ויִסָּלח לכם. וזכר סוס ופרד - שהם נרכבים , ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו , לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה , ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת , ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן - אחד , והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה , אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם. עדיו - פיו; כמו "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה). (י) רבים מכאובים לרשע - שבוטח ברב חילו , ולא הביט אל האל ולא הבין בעונותיו ובחטאתיו; רבים מכאובים יבאו לו , ואין מי שיצילנו מהם. אבל מי שהוא בוטח ביי' ויבין שאין לו משען בלעדיו , לפיכך צריך לו לשוב מחטאיו ומהדברים אשר מנעהו , וישכיל כי הטוב והרע מאת האל יבאו לו לפי מעשיו , ובוטח בו לבדו - חסד יסובבנו; הפך הרשעים , שיסובבום מכאובים רבים. (יא) שמחו - מי שבטח בו , ישמח בו מרוב הטוב שיבא לו מאתו. או פירוש , שימצא נפשו שמחה בעבודת האל ובבטחונו בו. והרנינו - פעל יוצא: אתם שמחו , והרנינו כל מי שלבו ישר וירצה לאחוז דרככם; בשרו אותם בטוב מאת האל והרנינו אותם.