מאגר הכתר תהלים פרק מא עם פירוש ר' מנחם המאירי

פרק מא
(א-ב) למנצח מזמור לדוד. אשרי משכיל אל דל וגו'. נראה שזה המזמור נאמר על חליו , להתודות מתוך חליו ולהתפלל לאל שיקימנו מערש דוי וירפאנו. וזכר בו שמחת האויבים ותוחלתם במיתתו. ואמר על זה: אשרי משכיל אל דל - ורוב מפרשים (ראה רש"י , ראב"ע ורד"ק) יפרשוהו על המבקר את החולה , ויהיה דל כמו 'חולה' , כענין "מדוע אתה ככה דל בן המלך" (ש"ב יג , ד). ויֵרָאה לשיטה זו , שהוא משבח את המבקר כשבא לראות את החולה בכונה שישגיח בו , להשלים לו מה שצריך לו. ומשכיל - כמו 'מתבונן ומשגיח'. ואז על ידו ימלטהו יי' ביום רעה - רוצה לומר: תוקף החלי שיצילהו מן המות. (ג) ועוד יאושר (בנוסחנו: הכתיב , והקרי: ואֻשר) בארץ לטוב מעשיו , שיגדיל עוד לעשותו. ואל תתנהו וכו' - לדעתם רומז על הרעה שהזכיר , שלא תתנהו בנפש אויביו , רוצה לומר: ברצון האויבים. (ד) וכן אמרו: יי' יסעדנו על ערש דוי. ואמר: כל משכבו הפכת בחליו - כלומר , שהאל יסעד אותו החולה שנהפך לו משכבו ממנוחה לעמל; כי המשכב - עקרו למנוחה. ואחר כך דִבר מהאויב , שלא יבא לבקרו ושיקוה במיתתו , ואם יבא לבקר - "שוא ידבר לבו" (להלן , ז); וגם מן המראים עצמם כאוהבים , והוא ענין "גם איש שלומי אשר בטחתי בו" וכו' (להלן , י). (ה) ורפאה נפשי - רוצה לומר: רפואת גופו מחליו. ומכל מקום נראה , שכונתו להעיר החולה , שתהא רוב מחשבתו להצלת נפשו. וקרא היצר הטוב "דל" (לעיל , ב) , על דרך "ילד מסכן וחכם" (קה' ד , יג). ואמר: "אשרי" המתבונן והנותן מחשבותיו עליו תמיד , ואז , "ביום רעה" - רוצה לומר: עת המות , "ימלטהו יי'" (לעיל , ב) מן העונש הנצחי. ו"ישמרהו ויחייהו" (לעיל , ג) - רומז על החיים הנצחיים; ו"יאושר בארץ" (שם) - רומז לזה גם כן , כענין "לעולם יירשו ארץ" (יש' ס , כא). "ואל תתנהו" (לעיל , ג) - רוצה לומר: מיתתו , "בנפש אויביו" (שם) - רוצה לומר: להיות מיתתו כמיתת הרשעים , שהם "אויביו". או פירושו , שלא יתן נפשו המַשְׂכֶּלֶת בכלל הנפש המתאוה , שהוא מקור כל "אויביו" - רוצה לומר: העונות; וזהו ענין רפאה נפשי. ואמרו כי חטאתי - כלומר: כי חטאתי ואני צריך תפלה; ויש לפרשו כמו 'אע"פ'. ושאר המקראות חוזרים לענין תפלה על רפואת חליו והדבור על האויבים השמחים ברעתו. וענין "יי' יסעדנו" (לעיל , ד) - כמו שפרשנוהו; וכן אני אמרתי יי' חנני הוא תפלה על רפואת גופו ונפשו. (ו) וחזר לדבר על רשע האויבים וזדונם , ואמר: אויבי יאמרו רע לי - כלומר , שיתנבאו ברעת החולי וכבדו , עד שיקוו ויאמרו: מתי ימות וכו'. (ז-ט) ואם בא לראות - כלומר: הם יתנבאו עלי אע"פ שלא יבואו לראותי. ואם אולי יבא אחד מהם לראותי ויַראה עצמו כמחזק לבבי , שוא ידבר - כלומר , שבמחשבתו הפך דבריו. או נפרש ואם בא לראות - כמו 'אע"פ' , כלומר: ואע"פ שיבא לראותי ויחזקני בדבריו , שוא ידבר וכו'. ולבו יקבץ און לו - רוצה לומר , שבמחשבתו יאסף כל המקרים המתנגדים לי; כלומר: איך יִנצל , וכל אלו המקרים נמשכים בחליו?! וזהו יצא לחוץ ידבר - כלומר , שכשיבא לראותי יחריש , או יראה עצמו כמנחם וכמחזק , וכשיצא לחוץ ידבר עלי כאַוַּת נפשו ויתלחש עם חביריו עלי ויאמר עלי: דבר בליעל יצוק בו - כלומר: 'מקרה הנָבל נשפך בו' , רוצה לומר: חולי מר וקשה כחליי הרשעים; כענין "הכמות נבל ימות אבנר" (ש"ב ג , לג). או ירמוז על חטא גדול , כלומר: עונש הראוי לרשע דבק בו. ויש לפרש יצוק - כמו חזק וקשה , מלשון "מצוקי ארץ" (ש"א ב , ח). ואשר שכב - כלומר: זה ששכב על מטתו , לא יקום עוד. (י) וגם איש שלומי וכו' - רומז על אחד מהמראים עצמם כאוהבים. והגדיל עלי עקב - רוצה לומר: להיותי לו למרמס. ויש מפרשים (ראה רש"י): "מארב" (תה' י , ח) , מלשון "ואת עקבו שם מים לעיר" (ראה יהו' ח , יג). (יא) ואתה יי' חנני והקימני ואשלמה להם - רוצה לומר: לא שאני ארע להם , אבל שבמדת משפטיך יענשו על מה שעשו לי , עד שאהיה אני סבה לעונשיהם. והסבה נקראת כמה פעמים בשם הפּוֹעֵל , כמו שביארנו בקצת חיבורינו , וכמו שאמר "אל תכריתו את שבט... הקהתי" (במ' ד , יח) , כלומר: לא תהיו סבה להכרתתם. (יב) ואז אדע שחפצת בי , כשלא יריע אויבי עלי - רוצה לומר , שלא ישמח עלי; והוא מענין "תרועה" (תה' כז , ו). (יג) ואמר: ואני בתומי - כלומר: אכיר , שבתומי ותפלתי תמכת בי בחסדך ורפאתני. ותציבני לפניך לעולם - רוצה לומר: החיים הנצחיים. וכבר הארכנו בביאור זה המזמור יותר ב'חיבור התשובה' , בחלק השני ממנו (ע' 646 - 647 ). (יד) ובכאן נשלם הספר הראשון , ובירך העוזרו בהשלמתו; והוא ענין ברוך יי' וגו' מהעולם ועד העולם - רוצה לומר , שנברכהו ונודה לפניו כל ימי העולם הזה , עד שנגיע לעולם הבא; ואז תהיה הודאתו מאתנו שלמה לגמרי. ספר שני