מאגר הכתר תהלים פרק נא עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק נא
(א-ב) למנצח. בבא (בנוסחנו: בבוא) אליו נתן הנביא - בהתנבות נתן על דוד , ואמר לו: "גם יי' העביר חטאתך לא תמות" (ש"ב יב , יג); כי מלת "גם" תורה , כי כבר עשה תשובה; על כן אמר לו: "העביר חטאתך" (שם). וכבר פירשתי דבר בת שבע , כי לא היתה אשת איש באמת. (ג) חנני - כאילו התאוה עשתה לו חמס , שהתגברה על דעתו. וטעם פשעָי - בעבור דבר בת שבע ודבר אוריה (ראה ש"ב יא). (ד) הרב - לשון ציוֻי , כמו "הרף ואגידה לך" (ש"א טו , טז); ויהיה כבסני - שם הפועל , כמו 'לכבסני'. או יהיה הרב - שם , כמו 'הרבה' , ויהיה כבסני - ציוי. והנה דמה הנשמה , שנתגאלה לעשות מה שאיננו נכון , כדבר מטונף , שהוא צריך לכיבוס וטהרה. (ה) כי. וטעם חטאתי - בעבור מחשבתו , בעבור שלא שמר מצות השם. והנה פשעי - כנגד האדם. (ו) לך - זאת היא החטאת שהיא "נגדי תמיד" (לעיל , ה) , היא שחטאתי לך לבדך. וטעם למען תצדק קשור עם "פשעי אני אדע" (לעיל , ה); הטעם: אני מודה , ואין צריך להוכיחני. או יהי קשור עם "חנני" (לעיל , ג): כי אני מודה , ואתה אמרת כי תסלח לשבים - מתודים - מעונם. (ז) הן - בעבור התאוה הנטועה בלב אדם , כאילו בעון חוללתי , והטעם: כי בשעת הלידה היצר הרע נטוע בלב. ומלת יחמתני - זרה , כאילו 'יחמה ממני' , על דרך "ליחמנה" (בר' ל , מא). ויש אומרים , כי זה רמז לחוה , שלא ילדה רק אחר שחטאה (ראה בר' ד , א). (ח) הן אמת - הטעם: אע"פ שחטאתי , אמונת לבי באלהותך לא השתבשה , וזה הוא אשר תחפץ ותרצה מן האדם. בטוחות - המקומות הנעלמים , שהם מכוני הלב; וקדמונינו ז"ל אמרו (ר"ה כו , א): אילו כליות , שהם מכוסות בחלב , כמו "מי שת בטוחות חכמה" (איוב לח , לו). ובסתום - תורני ותודיעני הדבר הנעלם ממני. ולפי דעתי , כי הטעם כפול , ותי"ו תודיעני שבה אל אמת; כי עקרו 'אמנת' , והתי"ו לשון נקבה: "אמת מארץ תצמח" (תה' פה , יב); כדרך 'בת' , והנה 'בתו' הוא 'בנתו'; וככה "אמתו" (תה' צא , ד). ולשון רבות: "אומנות" (מש' כח , כ) , לא 'אמתים' , כאשר לא יאמר מן 'בת' - 'בתים' כי אם 'בנות'. (ט) תחטאני - דמה זה המקרה שקרה את הנשמה כנגע צרעת בגוף , על כן: תחטאני באזוב (ראה וי' יד , ד). ומלת אלבין - מהפעלים העומדים: "הלבינו שריגיה" (יואל א , ז). (י) תשמיעני. טעם ששון - בעבור היות נפשו מתאבלת. תגלנה - כן לתוקף כח הגוף. (יא) הסתר - דרך משל , והטעם: שלא יראה חרון אף השם. (יב) לב - בעבור שהזכיר כי חולַל בעון (ראה לעיל , ז) , והטעם: התאוה הנטועה הביאתהו לחטא , יתפלל אל השם שיעזרהו על יצרו , שלא יחטא פעם אחרת חטא כזה; וזה לב טהור. ורוח נכון - הטעם כפול. (יג) אל - פחד שיפול ממעלת אנשי רוח הקודש. ומצאנו באחרית ימיו אמר: "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב). (יד) השיבה - בעבור היותו קודם שיחטא שמח , כי לא חטא מימיו , על כן טעם השיבה. ותי"ו תסמכני קשורה עם רוח נדיבה , והטעם , שתסמכני רוח נדיבה להתנדב , עד "אלמדה" (להלן , טו). (טו) פושעים - כנגד "כי פשעיי אני אדע" (לעיל , ה); וחטאים - כנגד "וחטאתי" (שם). (טז) הצילני - בעבור הריגת אורייה (ראה ש"ב יא , יז). וטעם תרנן לשוני צדקתך - כי אינו רוצח וחייב מיתה , כי הוא לא צוה להרוג אותו; רק מחשבתו רעה היתה , לשומו במקום הסכנה (ראה שם , טו). (יז) יי' - תעזרני להגיד תהלתך. (יח) כי. לא שאלת בתורתך וביקשת להקריב עולה או חטאת בעבור עון כזה. (יט) זבחי - חשובה היא התשובה כזבחי אלהים; והתשובה היא לב נשבר ונדכה. (כ) הטיבה (בנוסחנו: היטיבה). אמר אחד מחכמי ספרד , כי אלה השנים פסוקים הוסיפם אחד מהחסידים שהיה בבבל , שהיה מתנפל לפני השם ומתפלל המזמור הזה. והצריכו לדבר זה , בעבור שלא נודע כי ציון הוא המקום הנבחר , רק בעת זקנת דוד. גם נכון הוא , שנאמרו ברוח הקודש. (כא) אז. זבחי צדק - הם השלמים (ראה וי' ג) , ועולה - היא עולת תמיד ומוספים (ראה במ' כח - כט) , וכליל - מנחת כהן (ראה וי' ו , יב - טז).