מאגר הכתר תהלים פרק נה עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק נה
(א-ב) למנצח. האזינה אלהים תפילתי... - הטעם שוה: האזינה - כדרך בן אדם , באזן , ואל תתעלם - בעין , לראות איך יתחנן לפני השם. (ג) הקשיבה. אריד - אצעק , וכמוהו "והיה כאשר תריד" (בר' כז , מ); "נהה על המון מצרים והורידהו" (יח' לב , יח) - צעק אליו; "וירדתי על ההרים" (שו' יא , לז) - אע"פ שהוא שרש אחר; ורבים ככה. ויורה על פירוש אריד שהוא כמו "אזעק" (תה' קמב , ב) - מלת הקשיבה. (ד) מקול - הטעם: שירים קולו עלי. עקת - כתרגומו; צרה הבאה אלי מהרשע. ויש אומרים (השרשים: 'עיק'): מגזרת "כאשר תעיק" (עמ' ב , יג). ימיטו - מגזרת "ומטה ידו עמך" (וי' כה , לה); והוא מהבניין ה'כבד' , והפעול הוא און. (ה) לבי - רמז לפחד הנפש מקול האויב , כאשר יפחד כל השומע קול שאגת אריה. (ו) יראה ורעד - היראה: בלב , והרעד: בגוף. (ז) ואומר. יש אומרים (ראה רש"י יש' מ , לא): אבר - תרגום 'כנף' (ראה איוב לט , יג). והזכיר יונה - שהיא עם בני אדם , ועמה ישגרו המלכים ספריהם. (ח) הנה. היה מרחיק עצמו מן היישוב וילין במדבר; אז טוב לו באמת. (ט) אחישה - אז ימלט מהאויב. ומלת אחישה - מהפעלים היוצאים , וכמוהו "יחישה מעשהו" (יש' ה , יט). מרוח סועה - כמו 'נוסעה'; על דרך "אם יעלה לשמים שיאו" (איוב כ , ו). ורבי משה אמר: אחישה מפלט לי מהרוח ומן הסער שימנעוני לעוף. (י) בלע - נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון; פלַּג לשונם - דרך צחות. וטעם פלג - שיקרם מה שקרה לדור הפלגה (ראה בר' יא , א - ט); שכולם התחברו בעיר לעשות לי חמס. (יא) יומם - דמה המדינה לעגול , ואמר , כי "חמס וריב" (לעיל , י) סביבותיו - הוא הקו הסובב , ואון ועמל - כנקודה , וזה טעם בקרבה. (יב) הות (בנוסחנו: הוות) בקרבה - הטעם כפול. מרחובה - הוא הקו ה'רחב' , הוא ה'סובב'; והוסיף טעם: לא ימיש. (יג) כי. עתה יזכיר אנשים היו אוהביו ואייבוהו. ואשא - חרפתו , כי אויבי הוא. הגדיל - פועל עומד; או 'הגדיל לדבר'; והטעם: כי יוכל אדם להסתר מהאויב , על כן - רק מהאויב היודע סודו (ראה להלן , טו). (יד) ואתה - ידבר עם אחד מהם. כערכי - נחשב בעיני כמוני. (טו) אשר יחדו - היינו מדברים סודנו , והיה מתוק לנו. ברגש - בחבורה אחת. (טז) ישי - אמר רבי משה: הטעם - ישיא מות; וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם , שיקח את נפשם. ואחרים אמרו: מגזרת "נשני אלהים" (בר' מא , נא) , שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם , עד שירדו חיים שאול; אם כן תהיה דרך יֶשי כדרך "אל תמחי" (יר' יח , כג); "צור ילדך תשי" (דב' לב , יח); אע"פ שהמלה מלרע. ויש אומרים (ראה רש"י) שהוא חסר אל"ף , מן "השיאני" (בר' ג , יג) , והוא קרוב; והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול. אמר רבי משה: במגורם - בחבורתם , כמו "העוד הזרע במגורה" (חגי ב , יט). והנכון בעיני: בארץ מגוריהם , כנגד "בעיר" (לעיל , י). (יז) אני אקרא אל אל , עד רדתם "שאול חיים" (לעיל , טז). (יח) ערב - תחלת הלילה , ובקר - תחלת היום , וצהרים - חצי היום. וכל אדם יוכל לדעת אלה העיתים במראה עיניו; רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל , רק כשיעבור קרוב מחצי שעה. (יט) פדה. מקרב לי - שלא נגעו בי. ובי"ת ברבים היו עמדי - כמו "לחמו בלחמי" (מש' ט , ה); והטעם על המלאכים , כי רבים אשר אתנו (ע"פ מ"ב ו , טז). (כ) ישמע אל. שב לדבר על אויביו ש"רעות במגורם" (לעיל , טז). ויענם - מגזרת "עני" (תה' י , ב): ידלדלם. והנכון בעיני: יענה בם; כמו "לא נגענוך" (בר' כו , כט) , שהוא 'נגענו בך'. יושב קדם - כמו "שוכן" (תה' קלה , כא); הוא יענם באמת. אשר אין חליפות - שיתחלף מזלם מטוב לרע. ולא יראו אלהים - שיש בידו להחליפני. (כא) שלח כל אחד ידיו בשלומיו - פירוש: באנשי שלומיו , כדרך "ואני תפלה" (תה' קט , ד). (כב) חלקו - אחר שחלקו. מַחמאות - נפתח המ"ם בעבור אות הגרון. וטעם פיו - כמו "דברי פיו" (תה' לו , ד). וקרב - כמו "המלמד ידיי לקרב" (תה' קמד , א). והמה פתיחות - חרבות לטושות , או שלופות; כמו "חרב פתחו רשעים" (תה' לז , יד). (כג) השלך - אומר לנפשו או לצדיק: השלך על יי' משאך , והוא יכלכלך - יסבלך , כמו "השמים לא יכלכלוך" (מ"א ח , כז); "ומי מכלכל את יום בואו" (מל' ג , ב). ויש אומרים , שמלת יהבך - כמו "נתנך" (יר' כט , כו) , והטעם: המשא שנתן השם עליך. ורבי משה אמר: 'נתנך'; טעמו: שנתן לך לחם עד עתה , והוא יכלכלך - לעתיד; כמו "ויכלכל יוסף" (בר' מז , יב). ואין זה מטעם המזמור. (כד) ואתה - מ"ם תורידם שבה לאשר 'רכו דבריהם' (ראה לעיל , כב). לא יחצו ימיהם - שלא תמלא מספר ימיהם (ע"פ שמ' כג , כו). ואני אבטח בך - שתמלא מספר ימיי , כי אני עבדך , כאשר הבטחתני בתורתך (ראה שם). או: ואני אבטח בך - שתורידם בחצי ימיהם לשחת.