מאגר הכתר תהלים פרק נו עם פירוש רד"ק

פרק נו
(א) למנצח על יונת אלם - קרא דוד עצמו יונת אלם בהיותו בגת , שברח מפני שאול (ראה ש"א כא , י). ואמר: באחוז - שחשבו פלשתים לאוחזו ולהמיתו , כשאמרו לאכיש: "הלא זה דוד מלך הארץ" וגו' (שם , יב); עד שמרוב פחדו התהולל בידם ועשה עצמו משוגע (ראה שם , יד). לפיכך קרא עצמו יונת אלם - כיונה שגולה ממקומה; והיה אלם ביניהם , שלא היה יכול לדבר כמשפטו ודעתו , אלא כדברי משֻגע. או קרא עצמו יונה - לפי ששם עצמו כאלו אין בו דעת כמו יונה , כמו שאמר "כיונה פותה אין לב" (הו' ז , יא). (ב) חנני. כי שאפני - אכיש ועבדיו היו שואפים לו ומביטים אליו לרעה עד שיתהולל בידם. לֹחֵם ילחצני - שאול שהיה לוחם אותי כל היום , עד שהוצרכתי לצאת מארץ ישראל; זהו הלחץ. (ג) שאפו שוררי - בין מישראל , בין מאומות העולם אשר אני גולה ביניהם. ומלת מרום - כנגד האל יתברך; אמר: אתה רואה , מרום , כי רבים לוחמים לי - ישראל לוחמים אותי והבריחוני מארץ ישראל , והפלשתים שבאתי להסתופף ביניהם לוחמים לי גם כן , שחשבו להמיתני. (ד-ה) יום אירא. אליך אבטח - כמו 'עליך'; וכן "בטח אל יי' בכל לבך" (מש' ג , ה). באלהים - בי"ת באלהים טעמה למלת אבטח , כלומר: אבטח באלהים ואהלל דברו , כלומר: אהללנו על דברו שאמר לי על ידי שמואל שאמלוך , כי ידעתי כי יקיים אותו הדבר; ואע"פ שאני נרדף וגולה ממקום למקום , אני בוטח בו , ולא אירא ממה שיעשה בשר לי. (ו) כל היום דברי יעצבו - על דברי מלכותי יכעיסו אותי וכל מחשבותם להרע לי. (ז) יגורו יצפנו - ויתקבצו ויארבו וישמרו עקבי , כלומר: במקום שאלך בו , ללכדני. יגורו - ענין אסיפה וקבוץ , כמו "יגורו עלי עזים" (תה' נט , ד); "הן גור יגור" (יש' נד , טו). יצפונו - ענין מארב , כמו "נצפנה לנקי חנם" (מש' א , יא); כלומר: יארבו במקום צפון. וכתיב יצפינו ביו"ד , כלומר: הם בעצמם אורבים ולוקחים אחרים שיארבו לי עמהם. כאשר קוו לנפשי (בנוסחנו: נפשי) - קוו ללכוד נפשי. (ח) על און פלט למו - בתמיהה , כלומר: על און שהם עושים עמי יהיה להם הצלה? לא יהיה! אלא הורידם באפך שלא ינצלו. ואמר: עמים - על אויביו משבטי ישראל. (ט) נדי ספרת (בנוסחנו: ספרתה) אתה - תדע מספר הנדודים שנדדתי; וכמו שספרת אותם , כן תשמרם עמך וקח נקמתי מאויבי. שימה דמעתי בנאדך - על דרך משל , כי דרך המים למלא מהם הנאד; לפיכך אסוף דמעתי בנאדך , כלומר , שתשמרם ולא תשכחם. הלא בספרתך. הלא - לשון חזוק וזירוז , כמו "הלא צויתיך חזק ואמץ" (יהו' א , ט); "הלא שמעת בתי" (רות ב , ח). אמר: שימה דמעתי ונאדי בספרתך - כמו 'בספרך' - על דרך משל; כמו "ויכתב ספר זכרון לפניו" (מל' ג , טז). כי הדבר הנכתב בספר לא ישכח , כי הספר - יזכרהו תמיד , בכל עת שיראה בו. (י) אז ישובו - אז , כשישובו אויבי אחור ביום אקרא אליך , זה ידעתי , כלומר: בזה ידעתי כי אלהים לי: כשישובו אחור ויפחדו ממני , כי אקרא אל אלהים ויענני. (יא) באלהים - בו אבטח ואהלל דבר שאמר לי בענין המלוכה , כמו שפירשנו "אהלל דברו" (לעיל , ה). ביי' אהלל דבר - כפל דבר. ואדני אבי ז"ל פירש: אמר: באלהים , שהוא מדת הדין , ואמר: ביי' , שהוא מדת רחמים; כלומר: על הטוב ועל הרע אהלל דבר האל ואהודנו. וכן מצאתי במדרש (שו"ט נו , ג): מקום שנאמר 'אלהים' - מדת הדין , שנאמר "אלהים לא תקלל" (שמ' כב , כז); "עד האלהים יבא דבר שניהם" (שם , ח). אמר דוד: אם במדת הדין אתה דן אותי , אני מקלסך , אם במדת רחמים אתה דן אותי , אני מקלסך. (יב) באלהים - כיון שבטחתי בו - לא אירא , מה יעשה לי אדם? כי לא יוכלו להרע לי. ולמעלה אמר "בשר" (לעיל , ה) והֵנָּה אדם , ואחד הוא; כמו "ויברך כל בשר" (תה' קמה , כא); "יבא כל בשר להשתחוות" (יש' סו , כג) - שהוא אומר על האדם. (יג) עלי אלהים נדריך - הנדרים שעשיתי , שנדרתי לך בגלותי , עלי לשלם לך; וכן תודות - והן זבחי תודה שמודה האדם לאל בהנצלו מן הצרה. (יד) כי הצלת - אז , כשתצילני , אשלם הנדרים ואודה לך , שהצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי. הלא - לשון חזוק , כמו שפרשתי (לעיל , ט). הלא רגלי הצלת מדחי - שלא אהיה נדחה עוד להתהלך לפני אלהים באור החיים. כי בעודני גולה ונדחה , אין לי פנאי להתעסק בדרכי אלהים; וכשתציל נפשי ואשוב לארץ ישראל , ואתחבר עם חכמי ישראל ואלמד ואתעסק עמהם בדרך הנשמה שהיא אור החיים - והוא התהלכות לפני אלהים. וכן במדרש (שו"ט נו , ד): לפני אלהים - זו ארץ ישראל; באור החיים - זה גן עדן.