פרק ו
[א]
לַמְנַצֵּ֣חַ
בִּ֭נְגִינוֹת
עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית
ס
מִזְמ֥וֹר
לְדָוִֽד:
[ב]
יְֽהוָ֗ה
אַל־בְּאַפְּךָ֥
תוֹכִיחֵ֑נִי
וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥
תְיַסְּרֵֽנִי:
[ג]
חָנֵּ֥נִי
יְהוָה֮
כִּ֤י
אֻמְלָ֫ל
אָ֥נִי
רְפָאֵ֥נִי
יְהוָ֑ה
כִּ֖י
נִבְהֲל֣וּ
עֲצָמָֽי:
[ד]
וְ֭נַפְשִׁי
נִבְהֲלָ֣ה
מְאֹ֑ד
וְאַתָּ֥
וְאַתָּ֥ה
יְ֝הוָ֗ה
עַד־מָתָֽי:
[ה]
שׁוּבָ֣ה
יְ֭הוָה
חַלְּצָ֣ה
נַפְשִׁ֑י
ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי
לְמַ֣עַן
חַסְדֶּֽךָ:
[ו]
כִּ֤י
אֵ֣ין
בַּמָּ֣וֶת
זִכְרֶ֑ךָ
בִּ֝שְׁא֗וֹל
מִ֣י
יֽוֹדֶה־לָּֽךְ:
[ז]
יָגַ֤עְתִּי׀
בְּֽאַנְחָתִ֗י
אַשְׂחֶ֣ה
בְכָל־לַ֭יְלָה
מִטָּתִ֑י
בְּ֝דִמְעָתִ֗י
עַרְשִׂ֥י
אַמְסֶֽה:
[ח]
עָשֲׁשָׁ֣ה
מִכַּ֣עַס
עֵינִ֑י
עָ֝תְקָ֗ה
בְּכָל־צוֹרֲרָֽי:
[ט]
ס֣וּרוּ
מִ֭מֶּנִּי
כָּל־פֹּ֣עֲלֵי
אָ֑וֶן
כִּֽי־שָׁמַ֥ע
יְ֝הוָ֗ה
ק֣וֹל
בִּכְיִֽי:
[י]
שָׁמַ֣ע
יְ֭הוָה
תְּחִנָּתִ֑י
יְ֝הוָ֗ה
תְּֽפִלָּתִ֥י
יִקָּֽח:
[יא]
יֵבֹ֤שׁוּ׀
וְיִבָּהֲל֣וּ
מְ֭אֹד
כָּל־אֹיְבָ֑י
יָ֝שֻׁ֗בוּ
יֵבֹ֥שׁוּ
רָֽגַע:
פ
פרק ו
(א)
למנצח
-
מזמור
זה
חיברו
דוד
ומסרו
למנצח
בניגונים
,
על
נועם
פיוט
שתחילתו
השמינית.
(ב)
אל
באפך
תוכיחני.
תפילה
זו
התפלל
דוד
על
אויביו.
(ג)
אומלל
-
כמו
"האמללים"
(נחמ'
ג
,
לד).
(ז)
אשחה
-
לשון
ליכלוך
וטינוף
,
כמו
"סחי
ומאוס"
(איכה
ג
,
מה);
כלומר:
אטנף
ואלכלך
אותו
בדמעות.
אמסה
-
אלחלח
אותו
וארטיבנו
בדמעות
,
עד
שנראה
כאילו
מתמסמס.
(ח)
עששה
-
מלשון
"יאכלם
עש"
(יש'
נא
,
ח);
והוא
מין
תולעת
שאוכל
הבגדים
ומבלה
אותם.
כלומר:
כלתה
ועששה
עיני
בשביל
הכעס.
עתקה
-
מלשון
"עתיק
יומין"
(דנ'
ז
,
ט);
כלומר:
נזקנה
ונתיישנה
,
שאינה
רואה
אלא
בכהייה.
(ט)
סורו
ממני
כל
פעלי
און
-
שמעתה
לא
תוכלו
לי
,
כי
כבר
שמע
יי'
קול
בכיי.
(יא)
יבושו
רגע
-
מלשון
"ועד
ארגיעה
לשון
שקר"
(מש'
יב
,
יט)
,
שפתרונו:
אשקיטנה
ואשתיקנה
,
שלא
יוכל
לדבר;
גם
הֵנָּה
יבושו
בשת
(ע"פ
יש'
מב
,
יז)
,
ויעמדו
בשתיקה
ובדממה.