מאגר הכתר תהלים פרק עא עם פירוש רד"ק

פרק עא
(א) בך יי' חסיתי - נראה , כי המזמור הזה - אמרו סמוך למזמור אשר לפניו , לפיכך לא אמר בו פתיחה 'למנצח' ו'מזמור'. ואמר זה המזמור בברחו מפני אבשלום; והעד מה שאמר: "אל תשליכני לעת זקנה" (להלן , ט); ובברחו מפני שאול לא היה אלא בן שלשים (ראה ש"ב ה , ד). ואמר: בך יי' חסיתי - וכיון שחסיתי בך ידעתי , כי לא אבוש לעולם. (ב) בצדקתך - לא בצדקתי; כי ידע דוד , כי זה היה עונש עון אוריה , כמו שאמר לו הנביא: "הנני מקים... רעה מתוך ביתך" (ראה ש"ב יב , יא). (ג) היה לי לצור מעון - לפי שברח ממעונו מירושלם מפני אבשלום , בקש מהאל שיהיה לו צור מעון להשגב בו מפני בנו. צוית להושיעני - כמו 'תצוה' , עבר במקום עתיד. או פירושו: צוית פעמים רבות להושיעני , כן תושיעני עתה. והמצוה היא למלאכים , כמו שכתוב "כי מלאכיו יצוה לך" (תה' צא , יא). (ד) אלהי פלטני. אמר 'רשע' על אבשלום; מעול וחומץ - על אחיתופל. וחומץ בצד"י כמו בסמ"ך , וכן "השביסים" (יש' ג , יח) מן "ושבצת" (שמ' כח , לט). (ה) כי אתה... מנעורי - כלומר: מנעורי הכרתי וידעתי כי אתה האל , ושמתי תקותי ומבטחי בך. (ו) עליך נסמכתי מבטן - ואע"פ שלא מדעתי , בצאתי מהבטן עליך נסמכתי , כי אתה המכין מזוני על ידי אמי. אתה גוזי - מוציאי , כמו "ויגז שלוים מן הים" (במ' יא , לא). והוא תאר מנחי העי"ן: 'גוז' בשקל 'טוב'. בך תהלתי תמיד - שאני מתהלל בך תמיד על הטובות שעשית עמי. (ז) כמופת הייתי לרבים - כי רבים יִוָּסרו בי בראותם כי הענשתני על העון; ואני מופת להם , כי תעניש על העון. ואתה מחסי עז - כי אע"פ שאני בורח בעונש עוני , אתה מחסי עז , שתשיבני למלכותי. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש הטעם: בעבור שנסמכתי עליך ואתה לא סמכתני , הייתי כמופת לרבים שלא היו מאמינים בך. (ח) ימלא פי - כשתצילני , אהללך בכל פי ואזכיר כל יום תפארתך , שאני מתפאר בך שתושיעני. (ט) אל תשליכני - עתה , כשאני זקן וכלה כחי , אל תשליכני ואל תעזבני - היה אתה כחי ומעוזי. (י) כי אמרו. לי - בעבורי; ובפסוק האחר (להלן , יא) מפרש מה אמרו ומה נועצו יחדו. ופירוש ושומרי נפשי - שהיו אוהבי ושמרי נפשי מתחלה , ועתה נועצו עלי יחדו. ויש לפרש ושמרי נפשי - אויבים שהם שומרי נפשי לרעה; וכמהו "אם חטאתי ושמרתני" (איוב י , יד) - להרע לי בכל יום. או פירוש שומרי נפשי - שלא תנצל מידם; וכמהו "לשמרו ולהמיתו בבקר" (ש"א יט , יא). (יא) לאמר אלהים עזבו - כלומר: עד הנה עזרו והיה מצליח במלחמותיו , אבל עתה נראה כי עזבו , כי אפלו בנו רודף אחריו להמיתו ואין מציל , כי אלהים שהיה מצילו עד עתה עזבו. רדפו ותפשוהו - כל אחד היה אומר לחברו , כמו שאמר "נועצו יחדו" (לעיל , י). (יב) אלהים אל תרחק ממני - כמו שהם חושבים שרחקת ממני , הראה להם שלא רחקת ממני. (יג) יבשו יכלו - כשיכלו יבשו. (יד) ואני - אע"פ שאני בצרה , תמיד איחל שתושיעני , והוספתי על כל תהלתך - אני מיחל שאוסיף עוד להללך בהושיעך אותי , על כל מה שהללתיך בצרות שעברו עלי , שהושעתני מהם. והוספתי - קריאתו מלרע. (טו) פי יספר. כל היום - כמו 'כל הימים'; וכן "אותך קויתי כל היום" (תה' כה , ה); כלומר: בהושיעך אותי פי יספר תהלתך , אע"פ שיש עלי כל היום לספר תשועתך , כי תמיד אתה עושה עמי טובות , עד שלא ידעתי להם ספורות. והוא שם , כמו 'מִסְפָּרים'; 'ספורה' בשקל "בשורה" (ש"ב יח , כ). (טז) אבא (בנוסחנו: אבוא) בגבורות - כשאבא להלחם עם אשר כנגדי , לא אבא בגבורות הגבורים אשר עמי ולא אבטח בגבורתם , אלא בגבורותיך אבא ואזכיר צדקתך לבדך , כי אין לי צדקה אלא ממך. (יז) אלהים למדתני - שנתת לי לב מבין מנעורי , להכיר כי הכל מאתך. ומנעורי ועד הנה אגיד בכל עת ובכל זמן נפלאותיך. (יח) וגם עד זקנה ושיבה - כמו שלא עזבתני עד הנה , כן לא תעזבני עד זקנה ועד שיבה. והשיבה יותר מהזקנה; וכן אמר "זקנתי ושבתי" (ש"א יב , ב). עד אגיד זרועך - כי אם אנצח אויבי בעת הזקנה , הכל יאמרו כי זרועך היא שהושיעה לי , לא גבורתי. וכן אני אגיד זרועך לדור , כלומר: לדור שאני בו; וכן לכל יבא (בנוסחנו: יבוא) , פירושו: לכל דור שיבא אחרי , יגידו הנשארים מהדור הזה אחרַי גבורתך. או: אני אגיד גבורתך לכל הדורות הבאים , בכתבי אותה בספר. (יט) וצדקתך גדולה וגבוהה עד מרום - כמו "כי גדול עד שמים חסדך" (תה' נז , יא) - אשר עשית עמי ועם אחרים נפלאות גדולות , עד שיאמרו הכל: מי כמוך! כמו שאמר משה: "מי כמוך באלים" (שמ' טו , יא); וכן אמר: "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" (דב' ג , כד). ומלת אלהים - קריאה לשם יתברך: אתה אלהים יכול , ומי כמוך אל ויכול , כי כל היכולים תכלה יכלתם , לבד מיכלתך שלא תכלה. (כ) אשר הראיתנו - כתוב בו"ו וקרי ביו"ד. והכתוב - על דרך רבים , כל בני הגלות; והקרי - על דרך יחיד , מדבר דרך כלל. וכן תחיינו כתוב בו"ו וקרי ביו"ד. כי המזמור הזה , אע"פ שאמרו דוד על עצמו , כלל בו ברוח הקדש דבר בני הגלות; כי כמו שהיה הוא גולה ובצרה גדולה , ואחר כן יצא לרוחה ושב לירושלם שגלה ממנה מפני אבשלום , כן ישראל שהם גולים בין האומות , יצאו מצרה לרוחה וישובו לירושלם עיר הקדש. ומזה הפסוק עד סוף המזמור על לשון בני הגלות. והמפרשים (ראה ראב"ע) פירשו כל המזמור על דוד. ולפירושם יהיה הכתוב בלשון רבים , עליו ועל אשר עמו: וזאת תהיה צדקה גדולה מאתך לנו , שהראיתנו צרות רבות ורעות , עד שאומרים כל הגוים כי כלינו בגלות; ואתה תשוב תחיינו - שהיינו כמתים בגלות. ומתהומות הארץ - שהיינו כמו שטבענו בתהומות הארץ , ואתה תשוב תעלנו משם. זאת היא צדקה גדולה "עד מרום" (לעיל , יט). (כא) תרב גדלתי - ולא די שתוציאני מהגלות , אלא שתרבה גדולתנו ממה שהיתה טרם הגלות. ותסוב תנחמני - תסוב אלינו , כי בגלות כאלו הפכת פניך ורחקת ממנו , ועתה תסוב אלינו ותנחמנו מכאב הגלות. (כב) גם אני אודך - כמו שאתה תרבה להיטיב , גם אני ארבה להודותך בכלי נבל וכנור. אזמרה לך - שלא אוכל לעשות כן בגלות כי ערבה שמחתינו , כמו שאמרו בני גלות בבל: "תלינו כנורותנו" (תה' קלז , ב); ואמרו: "איך נשיר את שיר יי' על אדמת נכר" (שם , ד). אמתך - שיעדתנו להוציאנו מהגלות; וכאשר תעשה , יתקיים אמתך ואזמרה לך. קדוש ישראל - כי אז יתקדש שמך בישראל. (כג) תרננה שפתי - בשעה שאזמרה לך , שפתי ונפשי ירננו כאחד , כלומר , שיהיו פי ולבי שוים; וכן אמר "לבי ובשרי ירננו אל אל חי" (תה' פד , ג). אשר פדית - מהגלות , שאין לבי נכון עמי בגלות , ואין הנפש יכולה לקבל רוח הקדש לשורר ולזמר. (כד) גם לשוני - לפי שזכר השפתים (ראה לעיל , כג) , זכר גם כן הלשון , כי הדברים יאמרו עם השפה והלשון. כי בשו - הם יבשו ואני אזמר.