מאגר הכתר תהלים פרק עג עם פירוש רש"י

פרק עג
(א) אך טוב לישראל אלהים - לפי שעניין המזמור מדבר בצרות הבאות על עבדי המקום , לכך פתח בו כך; וזהו פירושו: אע"פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל , ידעתי כי הקדוש ברוך הוא טוב להם , ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא (ראה שו"ט עג , א). (ב) ואני - בטרם שומי זאת אל לבי , כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי - לנטות מאחרי המקום (ראה שם). (ג) כי הייתי מקנא בהוללים - במערבבי דרכיהם , אשר הייתי רואה את שלומם (ראה פר"כ כו , ג). [בהוללים - מערבבים , כמו "סבאך מהול במים" (יש' א , כב).] (ד) כי אין חרצבות למותם - לשון 'אסירה' , כמו "פתח חרצובות רשע" (יש' נח , ו) - מסגרי כבלי רשע שאוסרים בהם העניים; אף כאן: אין ייסורין למיתתם; המתים בהם מתים בריאים כאולם , בלא ייסורין. [ורבותינו פירשו בו (ראה שו"ט עג , א) נוטריקון: שאין 'חרידים ועצבים' מיום המיתה. דבר אחר (שם): שאין הקדוש ברוך הוא מאחר צביונן.] (ו) לכן ענקתמו גאוה - בעבור זה שאין ייסורין באים עליהם , העניקתם גאוה לעלות על צוארם גסות הרוח. יעטף שית חמס למו - החמס שעושים , עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיהם ועגבותיהם בעובי שומן ובשר. (ז) יצא מחלב עינימו - עיניהם בולטות מרוב שומן; כל אדם כחוש , עיניו משוקעות. עברו משכיות לבב - יותר ממה שלבם שוכה ומייחל ומצפה , באה להם תאותם; עברו בהשגת ידם את תאות לבם (ראה שו"ט עג , ג). (ח-ט) ימיקו - את ריעיהם. וידברו ברע עושק - לעשוק אביונים. ממרום ידברו - כגון פרעה וסנחריב ונבוכד נצר (ראה שו"ט עג , ד): "מי יי'" (שמ' ה , ב); "מי בכל אלהי הארצות" (מ"ב יח , לה); "אעלה על במותי עב" (יש' יד , יד); וזהו שתו בשמים פיהם. (י) לכן ישוב עמו הלום - לפי שעמו רואים "דרך רשעים צלחה" (יר' יב , א) , ישובו אל דרך הרשעים לאחוז בדרכיהם. הלום - כמו "מי הביאך הלום" (שו' יח , ג) - פה. ומי מלא ימצו למו - ומים של פלג המלא , הם דברי תורה , נחשבים למו תמצית ומזֻלזלים בעיניהם. (יא) ואומרים: איכה ידע אל - איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקדוש ברוך הוא , ותורתו אמת? (יב) הנה אלה רשעים הם ועוברים על תורתו , והרי הם שלוי עולם ומגדילים כח ועושר?! ושלוי עולם - לשון 'שלוה'. השגו - הגדילו. ומנחם פירש "ישוב עמו הלום" (לעיל , י) - ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא. והראשון למדתי מדבריו של רבי מאיר ברבי יצחק שליח צבור זצ"ל. (יג-יד) אך ריק זכיתי לבבי - כל זה מוסב על "ואמרו איכה ידע אל" (לעיל , יא); וגם אומרים: אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו , והרי אנו נגועים כל היום. ותוכחתי נראית תמיד: מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות. (טו) אם אמרתי אספרה כמו - אמר אסף: אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא , כל מה שעמו אומרים על זאת , הנה דור בניך בגדתי - כולם אשים אותם בוגדים ורשעים. (טז) ואחשבה בלבי לדעת זאת - מה היא מדתו של הקדוש ברוך הוא. כן עמל הוא בעיני - נראית היתה מדה זו עמל ולא משפט. (יז-יח) עד אשר באתי אל מקדשי אל אשר בירושלם , וראיתי מה שאירע בסנחריב , ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהיא לאבדון , ואמרתי: אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם - שהקדוש ברוך הוא מחליק להם הדרך שלהם , שתהא נוחה וחלקה , למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו. אך בחלקות תשית למו כל הטובה הבאה להם , שהרי סופם הפלתם למשואות. (יט) מן בלהות - מן שֵׁדִים. (כ) כחלום מהקיץ - כשינה שאין לה קץ , שהיא שינת עולם , כך היתה להם: "ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור" (מ"ב יט , לה). יי' (בנוסחנו: אדני) בעיר צלמם תבזה - בירושלם , שהרעו עליה , שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כולם. (כא) כי יתחמץ לבבי - בטרם ראיתי מפלה זו ברוח הקודש , היה לבבי מתחמץ על דרך רשעים שצלחה (ע"פ יר' יב , א) , ובכליותי הייתי משתונן - לשון 'חרב שנון' (ראה מש' כה , יח); וכשהוא 'מתפעל' , התי"ו נתנת באמצע שורשי התיבה , כדרך כל תיבה שיסוד תחלתה שי"ן. (כב) ואני הייתי בער , ולא הייתי יודע מה היא המדה , וכבהמה הייתי עמך. (כג) ואני , אע"פ שהייתי רואה כל זה , תמיד הייתי עמך - ולא זזתי מיראתך. אחזת ביד ימיני - להחזיקני ביראתך , כשקרבו רגלי לנטות מדרכך; כמו שאמר למעלה "כמעט נטיו רגלי" (פס' ב). (כד) תנחני - נחיתני. ואחר כבוד תקחני - אילו היה טעם ה'רביע' על כבוד , היה פתרונו: לאחר שהשלמת לסנחריב כל הכבוד שפסקת לו , תקחני אליך; הפלאת נסיךָ לישראל והחרבת את סנחריב. עכשיו , שהטעם על ואחר , זה פתרונו: ואחר , לכבוד תקחני - משכתני אליך לכבוד ולתפארת. (כה) מי לי בשמים שום מלאך שבחרתי לי לאלוה? לא בחרתי אלא אותך. (כו) כלה שארי - נתאוה בשרי ולבבי לך. כלה שארי - לשון תאוה , כמו "כלתה נפשי לתשועתך" (ראה תה' קיט , פא). (כז) זונה ממך - נפרד ממך. (כח) מלאכותיך - שליחותיך , רוח הקודש הבא בקרבי לאומרו.