פרק עה
[א]
לַמְנַצֵּ֥חַ
אַל־תַּשְׁחֵ֑ת
מִזְמ֖וֹר
לְאָסָ֣ף
שִֽׁיר:
פ
[ב]
ה֮וֹדִ֤ינוּ
לְּךָ֨׀
אֱֽלֹהִ֗ים
ה֭וֹדִינוּ
וְקָר֣וֹב
שְׁמֶ֑ךָ
סִ֝פְּר֗וּ
נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:
[ג]
כִּ֭י
אֶקַּ֣ח
מוֹעֵ֑ד
אֲ֝נִ֗י
מֵישָׁרִ֥ים
אֶשְׁפֹּֽט:
[ד]
נְֽמֹגִ֗ים
אֶ֥רֶץ
וְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ
אָנֹכִ֨י
תִכַּ֖נְתִּי
עַמּוּדֶ֣יהָ
סֶּֽלָה:
[ה]
אָמַ֣רְתִּי
לַ֭הוֹלֲלִים
אַל־תָּהֹ֑לּוּ
וְ֝לָרְשָׁעִ֗ים
אַל־תָּרִ֥ימוּ
קָֽרֶן:
[ו]
אַל־תָּרִ֣ימוּ
לַמָּר֣וֹם
קַרְנְכֶ֑ם
תְּדַבְּר֖וּ
בְצַוָּ֣אר
עָתָֽק:
[ז]
כִּ֤י
לֹ֣א
מִ֭מּוֹצָא
וּמִֽמַּעֲרָ֑ב
וְ֝לֹ֗א
מִמִּדְבַּ֥ר
הָרִֽים:
[ח]
כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים
שֹׁפֵ֑ט
זֶ֥ה
יַ֝שְׁפִּ֗יל
וְזֶ֣ה
יָרִֽים:
[ט]
כִּ֤י
כ֪וֹס
בְּֽיַד־יְהוָ֡ה
וְיַ֤יִן
חָמַ֨ר׀
מָ֥לֵא
מֶסֶךְ֮
וַיַּגֵּ֪ר
מִ֫זֶּ֥ה
אַךְ־שְׁ֭מָרֶיהָ
יִמְצ֣וּ
יִשְׁתּ֑וּ
כֹּ֝ל
רִשְׁעֵי־אָֽרֶץ:
[י]
וַ֭אֲנִי
אַגִּ֣יד
לְעֹלָ֑ם
אֲ֝זַמְּרָ֗ה
לֵאלֹהֵ֥י
יַעֲקֹֽב:
[יא]
וְכָל־קַרְנֵ֣י
רְשָׁעִ֣ים
אֲגַדֵּ֑עַ
תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה
קַֽרְנ֥וֹת
צַדִּֽיק:
פ
פרק עה
(א)
למנצח
אל
תשחת
-
זה
המזמור
נאמר
על
קבוץ
גליות.
ואמר:
(ב)
הודינו
לך
אלהים
הודינו
-
יאמרו
ישראל
אז
בקבוץ
הגלות:
הודינו
לך!
והכפל
-
לחזק
ההודאה.
וקרוב
שמך
-
ויאמרו
,
כי
קרוב
שמך
לקוראיך.
ספרו
נפלאותיך
-
ואז
יספרו;
ישראל
והאומות
הרואים
הגאולה
,
יספרו
הנפלאות
שעשה
האל
עם
ישראל
,
ויספרו
מה
שאמרת
כבר
על
ידי
נביאיך:
"כי
אקח
מועד"
(להלן
,
ג).
(ג)
כי
אקח
מועד
-
דברי
האל
יתברך;
אמר:
כי
אקח
ברצוני
מועד
לישראל
שיצאו
מהגלות
,
אני
מישרים
אשפט
,
כלומר:
במישרים
אשפט
אויביהם.
(ד)
נמוגים
ארץ
וכל
יושביה
-
ואז
יהיו
נמוגים
ארץ
וכל
יושביה;
ירעשו
כלם
וירעדו
,
כי
יראו
נקמות
ישראל
שאעשה
באומות.
אנכי
תכנתי
עמודיה
סלה
-
ואז
יכירו
,
כי
אנכי
תכנתי
עמודיה
,
כי
ברצוני
תעמד
וברצוני
תמוג.
ועמודיה
-
הם
ההרים.
ורעש
הארץ
על
דרך
משל
,
כמו
"פור
התפוררה
ארץ"
(יש'
כד
,
יט).
(ה)
אמרתי
-
דברי
המשורר.
והוללים
-
הם
המתענגים
בטובת
העולם
הזה
ולא
יָראו
את
אלהים
,
כי
חשבו
כי
כחם
עשה
להם
החיל
הזה
(ע"פ
דב'
ח
,
יז).
אל
תהלו
-
אל
תתעסקו
בדברי
הוללות!
ולרשעים
גם
כן
אומר:
אל
תרימו
קרן!
אל
תרימו
ראש
כלפי
מעלה
כמו
שאתם
עושים
,
כי
אינכם
יראים
ולא
נכנעים
מפני
אלהים
,
ולא
תחשבו
כי
הוא
המיטיב
לכם
,
ולא
כחכם.
(ו)
אל
תרימו
-
כפל
הענין
לחזק.
תדברו
בצואר
עתק
-
תדברו
עתק
ודברים
חזקים
כנגד
האל
בצואר
,
כלומר:
תדברו
בפיכם
עם
צואריכם
שהוא
עבה
ושמן;
וטעם
עתק
-
לַשְּׁנַיִם:
לדבר
ולצואר;
וכן
"ירוץ
אליו
בצואר
בעבי
גבי
מגניו"
(איוב
טו
,
כו).
כי
ברב
טובם
יכחשו
באל
,
כמו
שאמר
"שמנת
עבית
כסית
(בנוסחנו:
כשית)"
וגו'
(דב'
לב
,
טו).
(ז-ח)
כי
לא
ממוצא
וממערב.
הרים
-
הוא
לשון
'הרמה'
והגבהה.
אמר:
הגדולה
וההרמה
לא
תבא
לו
לאדם
,
לא
ממוצא
השמש
ולא
ממערבו
ולא
ממדבר.
כלומר:
מרוב
השתדלו
לכאן
ולכאן
לא
תבא
לו
הגדולה
,
כי
אם
על
ידי
האל;
כמו
שאומר:
כי
אלהים
שופט
,
זה
ישפיל
וזה
ירים.
ומה
שיעזור
הפירוש
הזה
כי
הרים
-
לשון
'הרמה'
,
כי
ממדבר
-
קמוץ
(בנוסחנו
בפתח)
ואינו
סמוך.
ובמדרש
(תנח'
מטות
ו):
מהו
ולא
ממדבר
הרים?
אמר
רבי
אבא:
כל
'הרים'
שבמקרא
הרים
הם
,
חוץ
מזה
,
שהוא
רוממות;
שאין
אדם
מתרומם
מן
הדרכים
הללו.
מה
הקדוש
ברוך
הוא
עושה?
נוטל
נכסים
מזה
ונותן
לזה
,
שנאמר:
כי
אלהים
שופט
,
זה
ישפיל
וזה
ירים;
מה
שמשפיל
מזה
ומרים
זה
-
הכל
הוא
במשפט
וביושר
מאתו.
ואדני
אבי
ז"ל
כתב:
מערב
-
סחורה
,
כמו
"לערוב
מערבך"
(יח'
כז
,
ט);
ומוצא
-
פירושו:
מוצא
המלכים
,
ומדבר
-
כמו
"ומדברך
נאוה"
(שה"ש
ד
,
ג).
ואמר
,
כי
באחד
מאלה
השלושה
יעלה
אדם
לגדֻלה:
שיהיה
ממונה
על
מוצא
המלכים
,
שהוא
מנדה
בלו
והלך
(ראה
עז'
ד
,
יג);
או
מסחורה
,
שיתעסק
בסחורה
ויעלה
לנכסים
רבים
בה;
ומחכמה
,
בצחות
הדבר
,
יעלה
לגדולה
לפני
המלכים.
כי
אלהים
-
פירשנוהו.
(ט)
כי
כוס
ביד
יי'
-
להשקות
העמים
בקבוץ
גליות
,
ואז
ישפיל
האומות
וירים
ישראל
,
כי
בידו
הוא
הכל.
והכוס
הזה
כבר
שתו
ישראל
בגלות
,
כמו
שכתוב
"את
קובעת
כוס
התרעלה
שתית
מצית"
(יש'
נא
,
יז).
ובקבוץ
גליות
ישתו
אותה
הגוים
הרשעים
שבהם.
ואמר:
ויין
חמר
מלא
מסך
-
אמר
,
כי
יין
הכוס
הזה
חמר
,
ופירושו
'אָדַם';
כי
עלת
היין
הוא
האדמימות
,
כמו
שאמר
"אל
תרא
יין
כי
יתאדם"
(מש'
כג
,
לא).
וחמר
הוא
פעל
עבר;
ואדום
הוא
'אחמר'
בערבי.
ואמר
,
כי
הכוס
הוא
מלא
מסך
,
ופירושו:
מזג
,
מן
"מסכה
יינה"
(מש'
ט
,
ב).
ואמר:
ויגר
מזה
-
כי
כל
כך
יהיה
מלא
הכוס
,
עד
שיגיר
היין
שבתוכו
מזה
ומזה.
וזכר
הכוס
בלשון
זכר
באמרו
מלא
,
ויגר
,
והוא
בלשון
נקבה
ברוב;
אך
שמריה
-
שמרי
הכוס
,
כי
נזכר
בלשון
נקבה
ברוב.
(י)
ואני
אגיד
-
אומר
ישראל:
ואני
אגיד
לעולם
נקמת
האויבים
שאראה
,
ואזמרה
על
זה
לאלהי
יעקב
,
שלא
נְטָשׁוֹ
בגלות
ונקם
נקמתו.
(יא)
וכל
קרני
רשעים
אגדע
-
כשתרוממנה
קרנות
צדיק
בצאת
ישראל
מהגלות
,
שהוא
צדיק
באומות
,
אגדע
כל
קרני
רשעים
-
שלא
תשאר
מלכות
כי
אם
לישראל;
כמו
שאומר
בחלום
נבוכד
נצר:
"מלכו
די
לעלמין
לא
תתחבל"
(דנ'
ב
,
מד);
ואמר
"תדק
ותסף
כל
אילין
מלכותא
והיא
תקום
לעלמיא"
(שם).
ואמר
אגדע
-
כי
ישראל
יגדעו
אותם
במלחמת
גוג
ומגוג.