מאגר הכתר תהלים פרק עט עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק עט
[א] מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף פ
אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים:

[ב] נָתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ:
[ג] שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֮יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר:
[ד] הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ:
[ה] עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּֽבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝שׁ קִנְאָתֶֽךָ:
[ו] שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֗ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ:
[ז] כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ:
[ח] אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד:
[ט] עָזְרֵ֤נוּ׀ אֱלֹ֮הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ:
[י] לָ֤מָּה׀ יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בַּגֹּייִ֣ם בַּגּוֹיִ֣ם לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ:
[יא] תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה:
[יב] וְהָ֮שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֮תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדנָֽי:
[יג] וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨׀ וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְד֥וֹר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ: פ

פרק עט
(א) מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר (בהקדמה). יש אומרים , כי מזמור - דבר שֶנִּזְמַר ונכרת מרבים; אולי קינות היו. או טעם מזמור - שראה ברוח הקודש , בעבור מה שכתב באחרונה , כי ישראל היו עמו ונחלתו (ראה להלן , יג). וטעם אלהים - איך הוא אלהים , וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו?! בנחלתך - ארץ ישראל. לעיים - מקומות שפלים; והפך זה: "נכון יהיה הר בית יי'" (יש' ב , ב). ויש אומרים (ראה רס"ג תהלים): מקום שאין שם יישוב. או: שחפרו ירושלם לבקש מטמונות (ע"פ איוב ג , כא). (ב) נתנו - קשור זה הפסוק , כי החסידים לא נקברו ב"עיים" (לעיל , א) , הדומים לקברים. (ג) שפכו - דעת השופכים , כי אין דורש דמם , כמים שהם מותרים. (ד) היינו - הנשארים ממנו. (ה) עד מה יי' תאנף לנצח - בנו. תבער כמו אש קנאתך - בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים; ולמה לא תקנא בזרים? (ו) שפוך. ועל ממלכות - כמו 'אל הממלכות'; כמו "אל יסוד המזבח" (שמ' כט , יב). (ז) כי. לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך (ראה לעיל , ו) , עד שאכלו את יעקב , שידע אותך. (ח) אל. מפרשים רבים אמרו , כי ראשונים - תאר לעוונות. והנכון בעיני , כי עוונות סמוך ל'אבות ראשונים'; ומלת יקדמונו - כנגד ראשונים. וטעם כי דלונו מאד - אין לנו כח ואין לאל ידינו; על כן נבקש רחמים. (ט) עזרנו - הטעם: עזרנו עד שנכבד שמך. או: עזרנו בעבור כבוד שמך , שנקרא שמך עלינו (ע"פ יר' יד , ט); על כן אחריו: (י) למה. טעם לעינינו - שנהייה חיים , לפני מותנו. ודם עבדיך - הוא הנזכר בתחלת המזמור (לעיל , ג). (יא) תבא (בנוסחנו: תבוא) - בעבור היות ישראל בגלות , כאסיר בבית כלא. הותר - מגזרת 'הותירם' (ראה יר' מד , ז) , שהם מוכנים למות. ומשקל תמותה - "תשועה" (ש"א יא , ט); "תקומה" (וי' כו , לז); "תרועה" (וי' כג , כד). ורבי משה אמר , כי הותר - הסר יתרם ופתח קשורם; בעבור שהזכיר אסיר. (יג) ואנחנו עמך - אנחנו הנודעים שהם עמך. אז נודה לך , בפדותך אותנו.