מאגר הכתר תהלים פרק פה עם פירוש רד"ק

פרק פה
(א) למנצח לבני קרח מזמור - זה המזמור , יש מפרשים אותו (ראה ראב"ע) על גלות בבל. והנכון , שהוא על זה הגלות , כי על גלות ארוך הוא , כמו שאמר "הלעולם תאנף בנו" (להלן , ו); ועוד , שאמר בשוב הגלות "אמת מארץ תצמח" (להלן , יב) , ולא היה זה בשוב גלות בבל , כי רבים פושעים היו שם. (ב) רצית - מתנבא על הגאולה בשלשה פסוקים הראשונים , ואחר כן זכר תפלת בני הגלות בגלות (ראה להלן , ה - ח) , ואחר כן אמר כי שמע תפלתם האל , מבטיח על הגאולה באמת (ראה להלן , ט ואי'). ויש מפרשים (ראה ראב"ע): כאשר רצית בבית שני , ו"נשאת עון עמך" (להלן , ג) , ו"אספת כל עברתך" (להלן , ד) , כן "שובנו" (להלן , ה) עתה מזה הגלות. אמר: רצית - כאשר זעמת אותה זה כמה שנים (ע"פ זכ' א , יב) , עתה רצית אותם. שבת שבית יעקב. שבת - פעל יוצא , כאלו אמר "השיבות" (להלן , ד). ויש אומרים (ראה השרשים: 'שוב') , כי אין פעל יוצא מה'קל' מזה השרש בזה הענין , ויפרשו זה מענין מנוחה; וכן "שובה יי' רבבות אלפי ישראל" (במ' י , לו); "ושב יי'... את שבותך" (דב' ל , ג); "שובנו אלהי ישענו" (להלן , ה) - כלם , שהם פעל יוצא מה'קל' מזה השרש , הם ענין מנוחה; וזהו דעת רבי יהודה חיוג (שלשה ס"ד ע' 57 : 'שוב'). ופירושו , שיניחם וישקיטם מצרת הגלות. שבית - קרי ביו"ד וכתוב בו"ו , ואחד הוא. (ג) נשאת - כבר פירשתי טעם נשאת וכסית במזמור ל"ב , "אשרי נשוי פשע" (תה' לב , א). (ד) אספת - כמו "אספו נגהם" (יואל ד , טו); "אסף יי' את חרפתי" (בר' ל , כג). השיבות מחרון אפך - מחרון הוא מקור בתוספת נו"ן , כמו 'מחרות' , ואיננו כמו "שוב מחרון אפך" (שמ' לב , יב); כי אותו הוא שֵם סמוך למלת 'אפך' , ואלו היה זה כמוהו היה לו לומר 'שבת מחרון אפך'. אבל השיבות הוא פעל יוצא , והפעול הוא אפך; כאלו אמר: השיבות אפך שלא יחרה. (ה) שובנו - פרשתיו (ראה לעיל , ב). אלהי ישענו - כי ישענו תלוי בך , ואתה תושיענו ולא אחר. והפר כעסך עמנו - כעסך שהיה עמנו זה כמה , הפר אותו ובטל אותו. (ו) הלעולם - איך ארך זה הגלות כל כך? וכי לעולם תאנף בנו? תמשך אפך - כלומר: תאריך אפך לדור ודור? (ז) הלא אתה - כי אין זולתך שיחיינו מתמותת הגלות , ואז עמך ישמחו בך. (ח) הראנו יי' חסדך - כי אם גברו עונותינו , אתה תעשה חסד עם החטאים ולא תגמלם כפשעם; ואותו החסד הראה אותו לנו. וישעך תתן לנו - בסגול היו"ד , כמו "אל בקֶצְפך תוכיחני" (תה' לח , ב). (ט) אשמעה מה ידבר האל יי' - אמר הנביא: אני שומע מה שידבר האל יי' , ומה שהוא מדבר יכול להשלימו. ומה הוא מדבר? כי ידבר שלום אל עמו - להוציאם מהגלות. ואל חסידיו - חסידי אומות העולם , שישובו לדת ישראל בשוב הגלות. ואל ישובו לכסלה - ואל ישובו עוד לכסילות ולדרך רע; כמו שכתוב "ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו (בנוסחנו: יירשו) ארץ" (יש' ס , כא). וזה לאות , כי על גלות זה אמר; כי השבים מגלות בבל שבו לכסלה , עד שחרב בית שני וגלו ישראל מארצם. (י) אך קרוב - אם יהיו כל ישראל יראיו , קרוב יהיה להם ישעו , כי הגאלה תלויה בתשובה , כמו שכתוב "ושב יי' אלהיך את שבותך" וגו' (דב' ל , ג); "כי תשוב אל יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (שם , י). לשכן כבוד בארצנו - גם זה לאות כי על זה הגלות הוא המזמור , כי בבית שני לא שכן הכבוד; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כא , ב): כתוב "וארצה בו ואכבדה" (חגי א , ח) - כתיב "ואכבד" וקרינן "ואכבדה"; מאי שנא דמחוסר ה'? אלו הן חמשה דברים שבין מקדש ראשון למקדש שני , ואלו הן: ארון וכפרת וכרוב , אש , ושכינה , ורוח הקדש , ואורים ותומים. אבל בבא הגואל ובנין הבית , ישכן הכבוד שם , כמו שכתוב "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל" (מ"א ו , יג); ואומר "כי יי' אלהי ישראל בא בו" (יח' מד , ב); אמר זה על הכבוד שיהיה בבית המקדש. (יא) חסד ואמת - אומר: אז , בעת הגאולה , וישכן הכבוד בבית המקדש , יהיו חסד ואמת בעולם , כי יהיו כל ישראל בדרך אחת , לעבוד את יי' ולהיותם בדרך אמת; כמו שכתוב "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית" (צפ' ג , יג); ויהיה צדק ושלום בעולם. נשקו - כלומר: אחים ורֵעים; כיון שיהיה אמת וצדק בבני אדם , יהיה להם מהאל חסד ושלום. (יב) אמת מארץ תצמח - כשיהיו עושים בארץ מעשים טובים , יהיה נשקף עליהם צדק משמים; כי צדק - משמים , כי הגזרות יורדות מן השמים לפי מעשי בני אדם בארץ. (יג) גם יי' יתן הטוב - כמו שיעשו הם הטוב , גם יי' יתן הטוב להם , והוא הגשם; כמו שכתוב "יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דב' כח , יב). וארצנו תתן יבולה - כי לא יחסר להם עוד הטוב. (יד) צדק לפניו יהלך - כי איש יהלך לפניו צדק , כלומר , שיהיה הצדק נכח פניו תמיד. וישם לדרך פעמיו - וישם לְדרך - הצדק פעמיו; והכפל לחזק.