מאגר הכתר תהלים פרק צ עם פירוש רש"י

פרק צ
(א) תפלה למשה - אחד עשר מזמורים מכאן עד 'לדוד מזמור' (תה' קא) , כולם משה אמרם; כנגדם בירך אחד עשר ברכות לאחד עשר שבטים ב'זאת הברכה' (דב' לג; ראה שו"ט צ , ג). מעון אתה היית לנו - מָדוֹר ומָנוֹס לבא שם היית לנו מעולם , כי אתה מקדם הכל הייתה. (ב) בטרם הרים יולדו - נבראו , ובטרם חוללת ארץ ותבל. ומעולם ראשון ועד עולם אתה. (ג) תשב אנוש עד דכא - מביא אתה ייסורין על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות , ותאמר לו בייסוריו: שובו בני אדם מדרכיכם הרעים. (ד) כי אלף שנים בעיניך וגו' - וכשעלתה תשובה בדעתך מתחילה , יפה דנתה ובראתה אותה , וראויים היו השנים לכך , לפי שהיו ימי בני האדם רבים; שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום עובר וחולף ומעט מן הלילה עמו , שהרי אמרת לאדם הראשון: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בר' ב , יז) - וחיה תשע מאות ושלשים שנה (ראה בר' ה , ה וב"ר יט , ח); נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו. [אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקדוש ברוך הוא ועוד מן הלילה עמו , כי יום אחד של הקדוש ברוך הוא ומעט מן הלילה של הקדוש ברוך הוא הם אלף שנים; שהרי לא אמר הכתוב שיהא יומו של הקדוש ברוך הוא אחד כאלף שנים , אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים , ולכך מת תוך אלף , שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקדוש ברוך הוא. ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים , ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא.] כיום אתמול כי יעבר - שכבר עבר. (ה-ו) זרמתם שינה יהיו - עכשיו חטפתם לאותם השנים והבאתם לימים מועטים , שאינן אלא כשינת תנומה; ששני הדורות שבעים שנה הם , כמו שמפורש בסוף העיניין: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (להלן , י) , והם חשובים שינה אחת; כעניין שנאמר "בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תה' קכו , א) , ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר. זרמתם - לשון שטיפה , כמו "זרם מים" (חב' ג , י). בבקר כחציר יחלף - הנולד בלילה מת בבקר , לסוף השינה; ואם בבקר יציץ - ומיד חלף , ועד בא השמש ימולל ויבש. למה? (ז-ח) כי כלינו באפך וגו'; ועל כל זה שתה (בנוסחנו: שת) עונתינו לנגדך , ואת עלומינו (בנוסחנו: עלומנו) - את חטאות נעורינו , שמתה למאור פניך. עלומינו - נעורינו , כמו "בן מי זה העלם" (ש"א יז , נו). למאור פניך - למולך להביט בהם. (ט) פנו בעברתך - נפנו ונעברו והלכו להם בעברתך. כמו הגה - כדיבור הממהר לכלות. (י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה - ימי שנותינו בעוונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם; ואם בגבורות - ואם הרבה שנים גברו ימיו , שמונים שנה הם. ורהבם עמל ואון - וכל הגדולה והסררה שיש לו לאדם בימים האלה , אינן אלא עמל ואון; ולמה? שהרי כי גז חיש ונעופה - בתוך עֲבָרַת מהר אנו עפים ומתים. גז - לשון העברה , וכן "נגוזו ועבר" (נח' א , יב); "ויגז שלוים" (במ' יא , לא). (יא) מי יודע עוז אפך - בימים מועטים כאלה , מי יקנה לו לב לדעת את עז אפך וליראה אותך? ואתה - כיראתך עברתך: כשם שאתה יראוי , כך עברתך קשה , ונפרע מן החוטאים. (יב) למנות ימינו כן הודע - כאשר בתחלה , הודע בעולם את מיניין ימינו ארוכים , וכיון שנאריך ימים , נוכל לקנות לב ונביא בתוכם לבב חכמה. ונביא - לשון 'הבאה' (ראה ב"ב יב , א). [דבר אחר: כן הודע - כבר הודע שבעים. 'כ"ן' עולה שבעים.] [(שבעים) שנה נמנות לפי שיעור ימינו שהם מעט , כן תייסר אותנו; וכן "ויודע בהם את אנשי סוכות" (שו' ה , טז).] (יג) שובה יי' מחרון אפך , והנחם - חשוב מחשבה טובה על עבדיך. (יד) שבענו בבקר - ביום הגאולה והתשועה , שהוא בקר לליל הצרה והאנחה; ונרננה ונשמחה אז בכל ימינו - כלומר: בכל הצרות שעברו עלינו בימינו אלה. (טו) שמחנו לימות המשיח כמניין ימות שעיניתנו בגליות , וכמניין שנות אשר ראינו רעה (ראה שו"ט צ , יז). (יז) ויהי נועם יי' (בנוסחנו: אדני) אלהינו - שכינתו ותנחומיו (ראה שו"ט צ , יט); ומעשה ידינו כונן עלינו - לשון תחינה הוא; כוננה - כמו "שָמְרָה" (תה' כה , כ); "שָפְטָה" (תה' פב , ח). כוננהו - כונן אותו; ושני פעמים ומעשה ידינו כונן: אחד על מלאכת המשכן , שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן , ואחד שתהא ברכה במעשה ידיהם (וראה תו"כ שמיני פרשתא א , טו).