מאגר הכתר תהלים פרק צד עם פירוש רד"ק

פרק צד
(א) אל נקמות יי' אל נקמות הופיע - מתפלל לקרב הגאולה ולקחת אז נקמות מרשעים , כי כן הבטיח בדברי הנביאים; כמו שאמר "והיו כל זדים ועושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא" (ראה מל' ג , יט). ואמר אל - כלומר: אתה יכול על הנקמות; הופיע והגלה עלינו , וקח נקמתנו מהם! (ב) הנשא - כמו שאמרת על ידי נביאיך: "עתה ארומם עתה אנשא" (יש' לג , י); כלומר , שיכירו הגאים כי אתה רם ונשא (ע"פ יש' ו , א) , ותשיב עליהם גמול מעשיהם. (ג-ד) עד מתי - כי מאד ארך לנו הגלות , והרשעים יעלזו וידברו דברי עתק ויתנשאו עלינו; עד מתי יהיה זה?! יביעו - ענין דבור; וכן "תבענה שפתי תהלה" (תה' קיט , קעא). ואמר ידברו - הכפל לחזק , כלומר: כי תמיד הם מדברים עלינו גבוהות. עתק - דבר עתק וחזק. יתאמרו - יתגאו ויתגדלו עלינו; וכן "את יי' האמרת" (דב' כו , יז) - הגדלת. (ה) עמך - ישראל הם הנקראים 'עם יי'' ו'נחלת יי'' , כמו שכתוב "והם עמך ונחלתך" (דב' ט , כט). ואותם שהם בישראל חזקים בעזרת שרי הגוים ובעזרת המלכות , ידכאו אותם הגוים ויענו אותם באשר יוכלו לעשות; אבל החלושים , אלמנה וגר ויתומים - יהרגו אותם (ראה להלן , ו) , שאין להם תובעים. (ו) אלמנה וגר - הגר הוא ישראל שבא להתגורר בעיר אחרת , שלא גרו שם אבותיו; והוא חלוש , שאין לו שם מכירים וקרובים; לפיכך הורגים אותם , כי אין יראים מהמלכות , שאין להם תובעים שיבקשו דמם לפני המלכות. ובדבר שאין יראים מן המלכות , אינם יראים מהאל , כי חושבים כי האל אינו רואה מעשה בני אדם. ירצחו - מבנין 'הדגוש'; וכן "דרך ירצחו שכמה" (הו' ו , ט); "ועתה מרצחים" (יש' א , כא); "בן המרצח" (מ"ב ו , לב). ואפשר שהוא פעל 'יוצא לשלישי' , כלומר , שיאמרו לאחרים שיהרגום. (ז) ויאמרו. אמר אלהי יעקב - כי אין בעמים קורא אלהי אמת אלא ישראל; ואומרים המרֵיעים לישראל , כי לא יראה אלהיהם ולא יבין במעשי בני אדם , לפיכך לא יפחדו ממנו שיגמלם על מעשיהם. (ח) בינו בוערים בעם - כמו "כסיל ובער" (תה' מט , יא). ואמר בעם , רוצה לומר: אשר בכל עם ועם. ואמר: בינו זאת התשובה עליכם. ומתי תשכילו - עד מתי תעמדו בסכלותכם ולא תשכילו , כי אלהים יודע ומבין הכל? (ט) הנוטע אזן הלא ישמע הדברים העתקים (ראה לעיל , ד) שתדברו על יי' ועל עמו? ואמר: איך תאמרו כי לא ישמע דבריכם ולא יראה מעשיכם , והלא הוא הכין כלי השמע והראות , ואיך יתכן , מי שהכין הכחות האלה , שלא ידעם?! והחכם הגדול הרב משה בר מימון ז"ל (מו"נ ג , יט) המשיל משל בזה הענין ואמר: אלו לא היה יודע הנפח ענין התפירה ומבין אותה ומצייר אותה בלבו , לא היה עושה המחט על התכונה הזאת , אשר לא תשלם התפירה זולתה; כן אם היה ענין השגת הראות נעלם מהשם ולא ידעהו , וכן השגת השמע , איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות וזה הכלי המוכן להשגת השמע? וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא , כי זכר 'נטיעה' עם האזנים , לפי שהם נטועים כשתי נקודות הסדנין בגלגל דרומי וצפוני; ועם העין זכר 'יצירה' , כי הצורות נוצרות בכל עת בעין. (י) היוסר גוים הלא יוכיח - התחשבו כי לא יוכיח אתכם על מעשיכם? והלא דבר מקובל דור מפי דור , שהוא יִסר הגוים על רשעם , כי הביא על הרשעים מי המבול ושחת כל בשר מפני רוע מעלליהם (ראה בר' ז , יז - כג) , וכן אנשי סדום , המטיר עליהם אש וגפרית והפך ארצם מפני רשעם (ראה בר' יט , כד); הנה ראה וידע מעשיהם , וגמלם כפי רשעם; ואיך תאמרו שאינו רואה ואינו שומע מעשה בני אדם? וכן הוא המלמד אדם דעת , אם כן היאך לא ידע דעתם ומחשבתם? והלא הוא למדם דעת! (יא) יי' יודע - והוא ידע מחשבותם שחושבים עליו , כי המה הבל - שחושבים עליו שאינו יודע מחשבותם ומעשיהם. או פרוש כי המה הבל - כי הם חושבים לעשות דבר , והוא מפר מחשבותם , ואין יכלת בידם להקים מחשבותם אם לא ירצה האל. (יב-יג) אשרי הגבר - וכי יאמרו הרשעים לנו: ואם אתם צדיקים ממנו ואוחזים דרך טוב , ואמונה טובה לכם , איך ישבתם כמה שנים בגלות בחרפה וברעה? אנו אומרים להם , כי לטובתינו תעשה זאת , כי אשרי הגבר אשר תיסרנו יה; כי מאהבתך אותו תיסרנו , ומתורתך תלמדנו זה , כי לטובתו תיסרנו; כלומר: מן התורה ילמד זה , כי לטובה לו מוסרך; כי כן כתוב בתורה "כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך" (דב' ח , ה); וכן אמר "למען ענותך ולמען נסותך להטיבך (בנוסחנו: להיטבך) באחריתך" (שם , טז); וכן אמר הנה , כי מיסרו לטוב לו לאחריתו , להשקיט לו מימי רע. ואדני אבי ז"ל פירש ומתורתך תלמדנו - כי ביסורין ילמדנו דעת ותורה , שישוב לעבדו בלב שלם. להשקיט לו מימי רע - שיגן בעדו מפני הרשע עד זמן מותו , שיכרה לו שחת. להשקיט לו - כשיהיו ימי רע לרשע , ישקיט לצדיק; ובעוד שיכרה לו שחת , הצדיק יהיה שוקט ולא יגע בו רע. ועד פירושו כמו 'בעוד' , וכן "עד זה מדבר" (איוב א , יח). (יד) כי לא יטוש יי' עמו - כן ישראל: אם הקדוש ברוך הוא יסרם בגלות , אל תחשבו כי נטשם , כי לא יטשם בגלות לעולם , ונחלתו לא יעזוב; כי יבא זמן שיפקדם. (טו) כי עד צדק - עוד יבא זמן שישוב משפט עד צדק. ואמר ישוב - לפי שהיה המשפט עם הצדק מחובר , והרשעים הפרידום; ואז ישוב המשפט למקומו ויתחבר עם הצדק , ואחריו ירוצו כל ישרי לב - אחרי הצדק. כן פירש אדני אבי ז"ל הפסוק הזה. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירשו כן: אל הצדק ישובו משפטי השם בכללים , רק בחלקים יש פעמים שאין שם צדק; והמשל , כי כאשר ירד הגשם על הארץ - צדק וחסד לכלל העולם הצריכים למים; רק למעטים מהם , שהם 'חלקים' , איננו צדק , כי יזיק להם הגשם ברב ענין (ע"פ קה' ה , ב). ואחריו כל ישרי לב - אחרי הצדק; והטעם: אם יענו הרשעים עמך - לא סרו מהצדק , רק ירדפו אחריו כל ישרי לב , שהם עם יי' באמת. ובדרש (ראה יל"ש תהלים תת"ן): כי עד צדק ישוב משפט - מדבר ביצחק: עד אותו צדיק ישוב משפט - "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (בר' כז , א). ואחריו כל ישרי לב - מתן שכרן של צדיקים נתון באחוריהם , שנאמר: ואחריו כל ישרי לב; ומתן שכרן של רשעים נתון לפניהם , שנאמר "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דב' ז , י). (טז-יז) מי יקום לי עם מרעים - וזה לאות ולעד , כי האל רואה בעניֵנוּ , כי לולי זה כבר כלינו כלם; כי האומות - לבבם רע עלינו לכלותינו , אלא שלא נתנם אלהים , כמו שהבטיחנו "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (וי' כו , מד). וכן אמר המשורר על לשון בני הגלות: מי היה קם בעבורי כנגד מרעים , ומי היה מתיצב בעבורי כנגד פועלי און , לולי יי' עזרתה לי?! והוא קם כנגדם , שלא היה בהם כח לכלותי אע"פ שהיה ברצונם לעשות כן. עם - פירושו: כנגד; וכן "ומלך אלקום עמו" (מש' ל , לא) - כנגדו; כלומר , שנלחם עמו; וכן עם מרעים - כנגד מרעים , כלומר: כאלו נלחם עמהם להפר עצתם. לולי יי'... כמעט שכנה דומה נפשי. דומה - כרותה; וכן "כדומה בתוך הים" (יח' כז , לב). או הוא שֵם , כלומר: שכנה במקום הכריתות , והוא הקבר; ונפשי הוא נפש החיים , לא הנפש המַשְׂכלת; כי היא לא תשכן בקבר. (יח) אם אמרתי - אם חשבתי כי מטה רגלי בגלות , חסדך שעשית עם הראשונים ושאתה עושה בכל יום עמנו , הוא יסעדני , כלומר: יסעד לבבי; כי לא תמוט רגלי , כי עוד תוציאני מהגלות. (יט) ברב שרעפי - ברוב מחשבותי שאני מחשב בקרבי על ארך הגלות , תנחומיך ישעשעו נפשי - הנחמות הכתובות בדברי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי , כי ידעתי כי לא יכזבו. ישעשעו - השי"ן והעי"ן הראשונות פתוחות; כי משפט העי"ן בשוא , כמו 'ידברו' , 'ישברו' , אלא עשו כן להרחיב על העי"ן. (כ) היחברך כסא הוות - פירושו: היחובר עמך? לפי שאמר "תנחומיך ישעשעו נפשי" (לעיל , יט) , אמר: ידעתי כי מה שהבטחתני על ידי נביאיך אמת יהיה , כי אתה שופט אמת וכסאך כסא אמת; לא כמו כסא מלכי הארץ , כי הוא כסא הוות ועמל. והוות - כבר פירשנו (תה' נב , ד) , שהוא ענין שברון במעשה או במחשבה. ואותו הכסא לא יחובר עמך; על דרך שאמר "לא יגורך רע" (תה' ה , ה); כי אותו הכסא הוא יצר עמל עלי חוק , כלומר: פועל ועושה עמל ואון עלי חק , כלומר: בחֻקו שיעשה און ועמל; ולא כן חקך , אלא משפט אמת. אם כן לא יחובר עמך אותו הכסא , ומה שהבטחתנו תקים לנו באמת. (כא) יגודו - כי הם , מלכי הארץ , יתחברו גדודים על נפש צדיק להמיתו. ויש מפרשים (ראה השרשים: 'גדד') יגודו מן הארמית "גודו אילנא" (דנ' ד , יא) , כלומר: יפסקו הדין עליו לקחת את נפשו , והוא צדיק בדינו; וכן ירשיעו בדינם לשפוך דם הנקי. והוא כפל ענין במלות שונות. (כב) ויהי יי' - שהצילני מידם ונשגבתי בחסדו , ולא עשו לי כפי מחשבותם. (כג) וישב עליהם את אונם. וישב - עבר במקום עתיד , ורבים כמוהו בדברי הנבואה. אמר: אותי יצילני מידם , וישב עליהם האון והעמל שעשו וברעתם יצמיתם. ואונם - מן "עמל ואון" (תה' צ , י) , ואע"פ שהו"ו נחה; וכן "עוֹלָתה" (איוב ה , טז) ו"עַוְלָתה" (יח' כח , טו) - פעם נחה הו"ו ופעם נעה. וכפל עוד לחזק ואמר: יצמיתם יי' אלהינו.