מאגר הכתר תהלים פרק צה עם פירוש ר' מנחם המאירי

פרק צה
(א) לכו נרננה ליי' וכו'. רוב מפרשים (ראה רד"ק) ראיתי , שפירשו כוונת המזמור לזמן הגאולה , שיאמרו איש לאחיו להודות לאל ולזמר לפניו. ולי נראה שכוונת המזמור היא , ללמד בני דורו ולהשקיע לבבם באמונות התוריות. ורמז על אמונת החדוש והשגחתו יתעלה , והיות עיניו משוטטות במעשיו (ע"פ דה"ב טז , ט) , אם טוב ואם רע , לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ע"פ יר' לב , יט). ואמר: לכו נרננה וכו' ― ונאמר כאן לשון 'הליכה' על זירוז מעשה , כאמרו "לכה נשקה את אבינו יין" (בר' יט , לב); "לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות" (יר' יח , יח) ― כלומר: הזדרזו להֵעתק מהאמונות הרעות , מתת חסרון בחֻקו יתעלה , ונעבדהו בזמרה ובשמחה ובטוב לבב (ע"פ דב' כח , מז); כי התרועה משל לשמחה. (ב) וענין נקדמה פניו בתודה - רוצה לומר: בהודאה. (ג) כי אל גדול יי' ומלך גדול על כל אלהים - כלומר , שהוא בעל היכולת לשנות הטבעים לרצונו. (ד) וענין אשר בידו מחקרי ארץ - פירשו זולתי כמו "קצוי הארץ" (ראה תה' מח , יא) , כלומר , שכל הארץ בידו; או (ראה רד"ק): 'תחתיות הארץ' (ע"פ יש' מד , כג) , כענין "ויחקרו מוסדי ארץ מלמטה" (ראה יר' לא , לו). ואצלי בפירושו מה שידוע , שבעלי אמונת קדמות העולם נבוכו בהגלות הארץ - איך היה , אחר שיצא להם במופת בהנחת טבע היסודות להיותם כדוריים , מקיף האחד את חבירו; עד שיתחייב על הארץ , בהיותה הכבד שביסודות כבדות מוחלט , להיות המים מקיפים אותה על תכונה גלגלית מכל צד; וכן למים עם האויר , ולאויר עם האש , עד שהצטרכו בזה למחקר גדול ולסבול הרחקות עצומות (דעות שקשה לקבלן; ראה מו"נ ב , כב) , כמו למבינים בספרים הטבעיים. אבל אנחנו , קהל בעלי הדת הנבחרת , הדבקים ביי' (ע"פ דב' ד , ד) , מאמינים ביכלתו והשגחתו , אומרים: בודאי כי כן היה בעת הבריאה; אבל שברצון אלהי נקוו המים ונראתה היבשה (ראה בר' א , ט). והוא אמרוֹ הנה: אשר בידו מחקרי ארץ - רוצה לומר: כל מה שיחקרו הפילוסופים במה שיראה להם בענין הארץ כנגד הטבע , הוא אצלינו בלתי ראוי לחקור עליו , אבל שהוא במאמרו ורצונו שִנה טבעה להיותה מונחת על זאת התכונה , כמו שחדש העולם יש מאין. וכן ותועפות הרים לו - ואצלי בפירושו: ענין גלוי וזוהר , כמו "תעופה כבקר תהיה" (איוב יא , יז); "עושה שחר ועיפה" (בנוסחנו: עיפה; עמ' ד , יג); שהם ענין ההברקה והזוהר. כלומר: מה שיחקרו בהגלות הארץ וההרים - הכל בידו וברצונו היה , ולא מצד הטבע. (ה) ופרט הענין עוד באמרו: אשר לו הים והוא עשהו - רוצה לומר , שצוה להִקָּווֹת שם המים (ראה בר' א , ט); וכן: ויבשת ידיו יצרו. ובאה מלת יבשת בתי"ו בלתי סמיכות , שלא כמנהג. (ו) ואחר כן בא להורות ענין ההשגחה וענין גמול ועונש; והוא אמרו: בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי' עושנו. (ז) כי הוא אלהינו - רוצה לומר: מנהיגנו , ואנחנו צאן (בנוסחנו: עם) מרעיתו וצאן ידיו (בנוסחנו: ידו). ורמז להדמותנו בצאן - השגחתו בנו והתמדתו בהבטחת עניינינו , כל זמן שנשוב אליו בכל לב; והוא אמרו: היום אם בקולו תשמעו. (ח-יא) ואחר זה הוכיחם להעתק מן האמונות הרעות , אשר נעתק מדּבּר בהם. והוא שהזכיר להם מעשה האבות המקשים ערפם , אשר עם ראותם ניסיו ונפלאותיו תמיד , היו מפקפקים באמונתו והשגחתו; והוא אמרו: אל תקשו לבבכם כמריבה וכיום מסה במדבר - והם מקומות נקראו כן על שם פעולותיהם הרעות , כדכתיב "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם אל (לפנינו: את) יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין" (ראה שמ' יז , ז). והוא אמרו: אשר נסוני אבותיכם , בחנוני גם ראו פעלי - כלומר: עם ראותם פעלי וניסי ונפלאותי - עד ששנאתים והתקוטטתי בהם ארבעים שנה , שהעמדתים במדבר. ואמר עם תועי לבב הם - רוצה לומר: נסכלי הידיעה; ומאשר לא ידעו דרכי , אירע להם ספק ופקפוק באמונתו יתעלה. וכן לא ידעו , שמה שלא נכנסו לארץ - היה מאתי , דרך עונש. והוא אמרו: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי - רוצה לומר: ארץ ישראל , כאמרו עליה "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" (דב' יב , ט).