מאגר הכתר משלי פרק יא עם פירוש רד"ק

פרק יא
[א] מֹאזְנֵ֣י מִ֭רְמָה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶ֖בֶן שְׁלֵמָ֣ה רְצוֹנֽוֹ:
[ב] בָּֽא־זָ֭דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן וְֽאֶת־צְנוּעִ֥ים חָכְמָֽה:
[ג] תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם וְסֶ֖לֶף בֹּגְדִ֣ים וְשָׁדֵּֽם יְשָׁדֵּֽם:
[ד] לֹא־יוֹעִ֣יל ה֭וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת:
[ה] צִדְקַ֣ת תָּ֭מִים תְּיַשֵּׁ֣ר דַּרְכּ֑וֹ וּ֝בְרִשְׁעָת֗וֹ יִפֹּ֥ל רָשָֽׁע:
[ו] צִדְקַ֣ת יְ֭שָׁרִים תַּצִּילֵ֑ם וּ֝בְהַוַּ֗ת בֹּגְדִ֥ים יִלָּכֵֽדוּ:
[ז] בְּמ֤וֹת אָדָ֣ם רָ֭שָׁע תֹּאבַ֣ד תִּקְוָ֑ה וְתוֹחֶ֖לֶת אוֹנִ֣ים אָבָֽדָה:
[ח] צַ֭דִּיק מִצָּרָ֣ה נֶחֱלָ֑ץ וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו:
[ט] בְּפֶ֗ה חָ֭נֵף יַשְׁחִ֣ת רֵעֵ֑הוּ וּ֝בְדַ֗עַת צַדִּיקִ֥ים יֵחָלֵֽצוּ:
[י] בְּט֣וּב צַ֭דִּיקִים תַּעֲלֹ֣ץ קִרְיָ֑ה וּבַאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה:
[יא] בְּבִרְכַּ֣ת יְ֭שָׁרִים תָּר֣וּם קָ֑רֶת וּבְפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תֵּהָרֵֽס:
[יב] בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ:
[יג] הוֹלֵ֣ךְ רָ֭כִיל מְגַלֶּה־סּ֑וֹד וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ מְכַסֶּ֥ה דָבָֽר:
[יד] בְּאֵ֣ין תַּ֭חְבֻּלוֹת יִפָּל־עָ֑ם וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ:
[טו] רַע־יֵ֭רוֹעַ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וְשֹׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ:
[טז] אֵֽשֶׁת־חֵ֭ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֝עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ־עֹֽשֶׁר:
[יז] גֹּמֵ֣ל נַ֭פְשׁוֹ אִ֣ישׁ חָ֑סֶד וְעֹכֵ֥ר שְׁ֝אֵר֗וֹ אַכְזָרִֽי:
[יח] רָשָׁ֗ע עֹשֶׂ֥ה פְעֻלַּת־שָׁ֑קֶר וְזֹרֵ֥עַ צְ֝דָקָ֗ה שֶׂ֣כֶר אֱמֶֽת:
[יט] כֵּן־צְדָקָ֥ה לְחַיִּ֑ים וּמְרַדֵּ֖ף רָעָ֣ה לְמוֹתֽוֹ:
[כ] תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה עִקְּשֵׁי־לֵ֑ב וּ֝רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ:
[כא] יָ֣ד לְ֭יָד לֹא־יִנָּ֣קֶה רָּ֑ע וְזֶ֖רַע צַדִּיקִ֣ים נִמְלָֽט:
[כב] נֶ֣זֶם זָ֭הָב בְּאַ֣ף חֲזִ֑יר אִשָּׁ֥ה יָ֝פָ֗ה וְסָ֣רַת טָֽעַם:
[כג] תַּאֲוַ֣ת צַדִּיקִ֣ים אַךְ־ט֑וֹב תִּקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים עֶבְרָֽה:
[כד] יֵ֣שׁ מְ֭פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחֹשֵׂ֥ךְ מִ֝יֹּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר:
[כה] נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֝מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יוֹרֶֽא:
[כו] מֹ֣נֵֽעַ בָּ֭ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֝בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר:
[כז] שֹׁ֣חֵֽר ט֭וֹב יְבַקֵּ֣שׁ רָצ֑וֹן וְדֹרֵ֖שׁ רָעָ֣ה תְבוֹאֶֽנּוּ:
[כח] בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭עָשְׁרוֹ ה֣וּא יִפּ֑וֹל וְ֝כֶעָלֶ֗ה צַדִּיקִ֥ים יִפְרָֽחוּ:
[כט] עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ יִנְחַל־ר֑וּחַ וְעֶ֥בֶד אֱ֝וִ֗יל לַֽחֲכַם־לֵֽב:
[ל] פְּֽרִי־צַ֭דִּיק עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְלֹקֵ֖חַ נְפָשׁ֣וֹת חָכָֽם:
[לא] הֵ֣ן צַ֭דִּיק בָּאָ֣רֶץ יְשֻׁלָּ֑ם אַ֝ף כִּֽי־רָשָׁ֥ע וְחוֹטֵֽא:

פרק יא
(א) מאזני מרמה - כלומר: מאזנים העשוים לרמות בני אדם , שהכף האחד הוא קל והאחר הוא כבד , ומרַמֶה בני אדם בהם , כי כשמקבל ישים הכסף בכף הקל והמשקל בכף הכבד , וכשיתן יעשה ההפך. ואבן שלמה רצונו - כמו שצוה האל בתורה: "אבן שלמה וצדק יהיה לך" (דב' כה , טו) - אבן המשקל. (ב) בא זדון - חסר הנסמך; רוצה לומר: איש זדון , ויבא לו קלון מאת האל. ולאנשים הצנועים - יוסיף להם האל חכמה. (ג) תומת ישרים תנחם - תמימות הישרים תנחה אותם בדרך טובה. וסלף בוגדים - וקלקולי הבוגדים והעול שעושים , ישדד אותם. ויש מי שפירש ישדם - ישליכם , כלומר: ישליך עליהם חצים; תרגום "ירה בים" (שמ' טו , ד): שדי" (ת"א); "או ירה יירה" (שמ' יט , יג): "או אישתדאה אישתדי" (ת"א). (ד) לא יועילם הון ביום עברה - כלומר: לא יועיל לרשע הונו ביום שיתעבר האל עליו ויפקד עונו , והצדקה שעשה הצדיק תצילנו ממיתה. ממות - שלא ימותו מיתה משונה. (ה) צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפל רשע - מבואר הוא. (ו) צדקת ישרים תצילם - כפל ענין במלות שונות; כלומר: אלו ינצלו בזכותם ואלו יכשלו ברשעתם. (ז) במות אדם רשע תאבד תקותו , כי אינו זוכה לחיי העולם הבא. כי בעוד שהרשע הוא חי , יש לו תקוה , אולי ישוב בתשובה; אבל במותו אבדה תקותו. וכפל הענין במלות שונות: ותוחלת אונים אבדה - כלומר: בעלי האון הם מקוים שינחלו בניהם אחריהם הונם , וזו היא תוחלת כזב. (ח) צדיק מצרה נחלץ - הצדיק - יחלצנו האל מכל צרה , ומביא הרשע תמורתו ברעה. (ט) בפה חנף - הרשע החנף משחית בדבריו את רעהו , כי ברכילותו ידבר עליו דברים הגורמים לו מיתה. ובדעת צדיקים יחלצו - כלומר: ינצלו מהם , כי הם בוטחים באל ויודעים דעה את יי' (ע"פ יש' יא , ט) , והשם יבטל דברי אותם הרכילים המלשינים , וינצלו. (י) בטוב צדיקים - כשהצדיקים הם עומדים בשלוה , מעמידים אנשי המדינה בשלוה ובשקט ובצדק , ואין שם מי שיעשה חמס; ואז ישמחו אנשי המדינה. אבל כשיאבדו הרשעים - כל העולם ירנו וישמחו באבדם , כי אז ינוחו אנשי המדינה , כענין "מאז שכבת לא יעלה הכורת עלינו" (יש' יד , ח). (יא) בברכת ישרים - בברכת האנשים הישרים תבורך כל העיר בעבורם , ותתרומם העיר , כי בזכותם תבואם טובה. ובפי רשעים תהרס - כי בעונותיהם וברכילותם יהרסו אותה , כי יגרו המלך עליה ברכילותם , ויחריבנה. (יב) בז לרעהו חסר לב - האדם שהוא בלי דעת מבזה את רעהו כשיריב עמו , ויחשבוהו לכלום. ואיש תבונות יחריש - כאילו לא הרגיש בדבר , אלא שומר הדבר בלבו , כענין שאול "ויהי כמחריש" (ש"א י , כז). או פירושו: מי שיש לו שונא - הסכל יבזהו ויאמר: אינו יכול לי , והחכם יחריש וימצא תחבולות להנקם ממנו , ומראה עצמו כאילו לא הרגיש בדבר. (יג) הולך רכיל - האדם הרכיל הוא מגלה הסוד שהפקיד לו אהובו , ומגיד אותו לשונאו. ונאמן רוח יכסה דבר - כלומר: מי שהוא נאמן וחזק ברוחו , יכסה הסוד ההוא ולא יגלהו. (יד) באין תחבולות יפל עם - כי אינם יודעים להשמר ולתקן עניניהם. ותשועה ברב יועץ - כלומר: ברב העצה שיתיעץ אדם על הענין שרוצה לעשות , וישא ויתן בו. (טו) רע ירוע - רעה תבא למי שערב אדם זר , כי סופו שיפרע משלו , כי ילך הלווה לדרכו. ושונא תוקעים - כלומר , שישמר מתפוש קנין על אדם נכרי , ישכן בטח , כי לא יבואו לו גובים. (טז) אשת חן תתמך כבוד - יש מי שפירש אותו על מי שנפשו טובה וישרה , כי היא תתמך בעלה בכבוד לפני השם. ועריצים יתמכו עשר - לא יגמלו טובה לנפשם , אבל ישימו כל בטחונם בעשרם. (יז) גומל נפשו - האדם החסיד הוא גומל טובה לנפשו תחלה , ואחר כך יכין לגופו צרכו , ואחר כך גומל חסד לקרוביו. ועוכר שארו - אבל הרשע אינו גומל טובה לנפשו , אבל יעכרנה במעשיו הרעים; וגם לגופו הוא נוהג אכזריות , שלא ישְׂבע , מפני כי עינו צרה כשיוציא המעות לצורך גופו , וגם עושה רעה לקרוביו. (יח) רשע עושה פעלת שקר - הרשע עושה כל עניניו ומעשיו ברמאות , ועל זה יענש ויכלה עשרו; אבל מי שזורע צדקה , כלומר , שכל מעשיו יהיו לשם שמים , וישא ויתן ביושר - השם יחתום דינו לטוב , לפי שנהג עצמו ביושר. שכר אמת פירש רבנו שלמה: כאדם ששוכר אמת המים כדי לתפש דגים , והוא בטוח שימצא שם דגים הרבה , כמו "כל עושי שכר אגמי נפש" (יש' יט , י). פירוש אחר (ראה ראב"ע): וזורע צדקה - הוא שכירות שלא יכזב אבל יבא שכרו שלם מאת האל. (יט) כן צדקה לחיים - זה הפסוק דבק: כמו שזורע צדקה ימצא שכר אמת (ראה לעיל , יח) , כן יקבל שכרו לחיים. ומרדף רעה למותו - הוא גומל מיתתו. פירוש אחר: הצדיק רודף לעשות צדקה כל ימי חייו , והרשע מרדף לעשות רעה עד יום מותו. (כ) תועבת יי' עקשי לב - מבואר. (כא) יד ליד לא ינקה - פירש רבנו שלמה: לא ינקה - מידו של הקדוש ברוך הוא תבא לו פעלתו ולא מן הרעה שעשה. ויש לפרש: מי שעושה הרעה , לא ימלט שלא יענש (אין מנוס מכך שיענש) על חטאיו מדה במדה. ואם לא יענש הוא , יענש זרעו. וזרע צדיקים נמלט - מרעה , שלא תבואם , כי לא גמלו להם אבותם. (כב) נזם זהב באף חזיר - לפי פשטו יש לפרש: כמו שאין נזם הזהב נאה באפו של חזיר , כי יגררהו באשפות וברעי , כן דומה היופי לאשה שמבישת עצמה בזנוניה. וסרת טעם - פירושו: מבאשת ריחה; תרגום "ויבאש" (שמ' ז , כא): "וסרי" (ת"א); כן "סר סבאם הזנה הזנו" (הו' ד , יח). וסרת טעם - פניה יפות ומעשיה נבאשים. ויש מפרשים (ראה רס"ג משלי) על מי שמראה עצמו צדיק ועושה מעשה הרשעים. (כג) תאות צדיקים היא לעשות טובה , כדי שיקבלו שכר טוב , ואין להם יד ברשע; ועל כן האל ימלא תאותם. אבל תקות הרשעים היא שיבואם טובה , והאל מביא עליהם עברה , לפי שפעלו עולה ולא הלכו בדרכי האל. (כד) יש מפזר ונוסף עוד - יש אדם שמפזר ממונו בצדקה , והקדוש ברוך הוא מוסיף לו תמיד עשר; ויש מי שחושך עצמו מיושר וקופץ ידו לדלים , וכל היום הוא הולך וחסר. (כה) נפש ברכה תדשן - פירושו כמשמעו: האדם שהוא ותרן בממונו לעשות צדקה , הכל מברכים אותו , ותתענג בדשן נפשו (ע"פ יש' נה , ב) לעתיד. ומרוה גם הוא יורה (בנוסחנו: יורא) - ומי שמשביע העניים מהונו , גם הוא יורה; הכינוי לאל יתעלה , כי הוא מרבה טובו ומשביעו כל טוב , כמו המטר המרוה הארץ. (כו) מונע בר - מי שמונע עצמו מללמד תורה יקללוהו האנשים , וברכה תבא למי שמלמד תורה לאחרים , כי הכל יברכוהו. ויש מי שמפרשים (ראה ריק"ם ורמ"ק משלי) הפסוק על מי שיש לו תבואה הרבה ואינו רוצה למוכרה בימי רעבון , כי יקוה שיתיקר יותר , ועל כן יקללוהו הכל; ומי שיש לו ומוכרה בשעה שהכל צריכים אליה , הכל מברכין אותו. בר - תבואה. משביר - מוכר שבר , כמו "המשביר לכל עם הארץ" (בר' מב , ו). (כז) שוחר טוב - האדם שמבקש להפיק רצון מהאל , הוא שוחר לעשות טובה , והאל יפיק רצונו. ויש לפרש: מי שרוצה להפיק רצון מאת השם , יקדים לעשות טובה , ומי שמבקש לעשות רעה , תבא לו. (כח) בוטח בעשרו - האדם שמסיר בטחונו מהאל וישם כסלו בהונו , הוא יפל ויהיה כערער בערבה (ע"פ יר' יז , ו); והצדיקים יפריחו כמו האילן , שמחדש עלהו בכל שנה. (כט) עוכר ביתו - האדם העצל שאינו רוצה ליגע עצמו להרויח , ינחל רוח , כי ירד מנכסיו ויתרושש. ועבד אויל - וסוף , שזה האויל העצל יהיה עבד לחכם לב , כי יחפש אחר מחייתו וירויח , ויהיה לו מה יאכל; והאויל יחזר על פתחו לשאול ממנו לחם. (ל) פרי צדיק - פרי עץ החיים הוא שמור לצדיק , וגם האוכל ממנו יחיה , כלומר: הלמד ממעשיו יקבל שכר. ולוקח נפשות חכם - והחכם המלמד חכמה לבני אדם , לוקח נפשותם מידי שאול. ויש מפרשים ולוקח נפשות חכם - מלמד חכמה לבני אדם , והיא פרי הצדיק , כמו "יערף כמטר לקחי" (דב' לב , ב) , שתרגומו: "אולפני" (ת"א). (לא) הן צדיק - הנה ראינו שהקדוש בברוך הוא משלם גמול לצדיקים כשיחטאו , כי אין מי שלא יחטא - כל שכן שהוא משלם לרשע החוטא עונש על מעשיו הרעים.