מאגר הכתר משלי פרק טז עם פירוש ר' משה קמחי

פרק טז
(א-ד) לאדם; כל דרכי; גול אל יי'; כל פעל יי' - ארבעה דבקים. מערכי - שיערוך לבו המחשבות. ומאת יי' דבור הלשון , שהוא יוציאנו; כי טרם הדבור יֵדָעֶנו , כענין "אין מלה בלשוני הן יי' ידעת כלה" (תה' קלט , ד). והשם היודע מערכי לב רואה מעשי איש; וזהו כל דרכי איש שהוא זך ונקי בעיניו - רואה השם דרכיו , כי הוא תוכן הרוחות לעשות רצונו. גל אל יי' - לבן המוזהר ידבר , והטעם: הודיעהו צרכך , כי הכל יפעל השם למען הזך , ויתן שאלתו ויעשה חפצו וכאשר ישאל. וכאשר תגול אליו , ימלא משאלותיך. וגם - לרבות על משאלות הזך; וטעמו: אפילו גם הרשע יביא ליום רעה הנגזרת , שלא יזיק לזך. (ה) תועבת - יתעב כל אשר לבו גבוה. יד ליד לא ינקה - פירושו: יד השם בעבור יד הרשע; וטעמו: יד השם ישחיתהו בעבור ידו שיעשק. על כן לא יהי נקי , שיקבל שכרו. (ו) בחסד - בעבור מעשה החסד והאמת יכפר עון , ובעבור יראת יי' , האדם סור מרע; כי סור - פעול , במשקל "סוג לב" (מש' יד , יד) או סור - שם הפועל , וכמוהו "על מות לבן" (תה' ט , א); "לא יוכלו קום" (תה' יח , לט); והטעם: היראה גוררת שיסור מרע. (ז) ברצות - שירצה דרכיו הראוים לו. אויביו - ואינם אויבי השם. ישלים - יביאם בברית שלום עמו. ומלת גם - לרבות על הרצון. (ח) טוב מעט - מקבץ ממון בצדקה; פירושו: טוב מעט ממון לקבץ בצדקה. בלא משפט - שיגזלהו , ולא יעשה הצדק במשפט. וזה הפירוש כענין "טוב מעט ביראת יי'" (מש' טו , טז). (ט) לב. יחשב - צריך שיחשב דרכו הראוי לו , והשם יכין צעדו - שלא יכשל , ויעזרהו; כענין 'בא ליטהר מסייעין אותו' (ראה שבת קד , א). (י) קסם - חסר כ"ף הדמיון , והוא מענין "קוסם קסמים" (דב' יח , י) , שטעמו: גוזר גזרים. וקסם - שם כלל על גזרת משפטי הכוכבים; וכן "גזרין" (דנ' ב , כז) - שיגזרו להיות כן. ופירושו: כקסם שהוא דבר גזור , כן יאות להיות על שפתי מלך , שיגזור במשפט האמת ולא ימעל מאמר פיו. (יא) פלס ו'משקל' - ענין אחד להם. וכיס - מנין. למ"ד ליי' כמו 'בעבור' , כי הוא צוה לעשות משקל ומאזנים במשפט , ומעשהו של הפלס - כל אבני מנין , כי השקל עשרים גרה (שמ' ל , יג); והטעם , שלא יהיה שם גדולה וקטנה (ע"פ דב' כה , יג). פירוש אחר: ליי' - לו הם. והטעם , כי הוא חפץ בהם. (יב-טז) תועבת מלכים; רצון; חמת מלך; באור; קנה חכמה - חמשה פסוקים דבקים. יאהב - כל אחד מהמלכים. מלקוש - הוא המטר האחרון; וכן הפירוש: המלכים ראויים לתעב עושה רשע , כי בעבור הצדק שיעשו יכון כסאם וירצו דובר הצדק. ומלת ישרים - תאר; וכן הוא: ודובר אמרים ישרים יאהב המלך , כי חמתו כחמת מלאכי מות , שימיתו פתאום הרשעים. ואיש חכם יכפרנה - יבטלנה וישיב חמתו מעליו. ובְאוֹרוֹ שיאיר פניו על החכם , יש חיים. ורצונו - שירצהו , כעב מלקוש - שיצמיח הלקש. וקנין חכמה מה טוב לחכם , כי בה יבטל חמת המלך. חרוץ - שם תאר. ויתכן שיקרא כן לזהב שאינו מזוקק , וטעמו גזור מלשון "אתה חרצת" (מ"א כ , מ) , שטעמו: גזרת דינך. או חרוץ - שם הזהב , כי יש לו שמות רבים; כמו "בצר" (איוב כב , כד) , "כתם" (מש' כה , יב) , "חרוץ" (מש' ג , יד) , "זהב" (מש' יא , כב). (יז) מסלת. ישרים - שיורו סור מרע , היא מסלתם; ומי שיחפוץ לשמור נפשו שלא תמות , יהיה נוצר דרכו הראוי לו , ולא יעזבהו; והוא דרך המצות. (יח-יט) לפני שבר; טוב שפל - שנים דבקים. ופירושו: קודם השבר יהיה מתגאה אדם; על כן נשבר. וקודם כשלון היה לו גובה רוח. על כן טוב לשפל רוח להיות עם ענוים , מחלק - מקחת שלל עם גאים; כי אז ישבר כהם , בהיותו עושק. (כ) משכיל - זה דבק למעלה; וטעמו: משכיל על דבר השפלות להִשָפל , הוא ימצא טוב - שייטיב לו השם. ובוטח ביי' - ולא יחפץ לחלק "שלל את גאים" (לעיל , יט) , אשריו - שיהיה מאושר ברבות טובתו. (כא) לחכם לב - שהחכמה בלבו , יקרא שמו נבון - שיבין מה שלא למד. ומתק שפתים - טעמו: ואיש ילמד מתיקות שפתים , יוסיף לקח. והמתק - רמז לחכמה המתוקה , כענין "מתוקים מדבש ונופת צופים" (תה' יט , יא). (כב) מקור - פירושו: השכל הוא המקור שיקירו משם מים חיים לבעליו. ומוסר אוילים - מוסר אולת , כאשר פרשתי במלות "ובתבואת רשע נעכרת" (מש' טו , ו) , בחסרון הנסמך; וכן "הארון הברית" (יהו' ג , יד); "אלהים צבאות" (תה' נט , ו); ורבים כן. (כג-כד) לב חכם; צוף דבש - שנים דבקים. ישכיל - יַראה השכל על פיהו , ועל שפתיו יוסיף הלב להראות הלקח. צוף - חסר כ"ף , וכן הוא: כצוף דבש כן אמרי נועם מתוקים. מתוק לנפש - כל אחד מהמאמרים. ומרפא לעצם - שהוא יסוד הגוף. (כה) יש דרך ישר מושם לפני איש , להתעסק ב"אמרי נועם" (לעיל , כד). ואחריתה - שיעזבה , ימצא דרכי מות. ואמר דרכי - כי סבות המות רבות; וחכמינו ז"ל אמרו (ראה ברכות ח , א) שהם במספר "תוצאות" (תה' סח , כא). ויתכן להיות פירוש דרכי מות - שילך דרכים יביאוהו למות. גם זה נכון מן הראשון. (כו) נפש. אכף - מן "ואכפי" (איוב לג , ז) , שטעמו: סבה. ופירוש אכף - סבב וגרם. וכן הפירוש: נפש עמל תעמול לעצמו כל ימיו , כי פיהו אכף וגרם וסבב עליו לעמול , בעבור שלא למד "אמרי נעם" שהם הדרך הישר (ראה לעיל , כד - כה). והפך זה: "החכמה תחיה בעליה" (קה' ז , יב). (כז) איש בליעל - פרשתיו (מש' ו , יב). כורה - חופר או גוזר , מענין "כי יכרה איש בור" (שמ' כא , לג). ועל שפתו הרעה כאש צרבת , וטעמו: בוערת; כי צרבת - תאר לאש. ומשקל צרבת - "שלטת" (יח' טז , ל). ואיננו כן "צרבת השחין" (וי' יג , ל) , כי הוא שם על משקל "דבשת" (יש' ל , ו). וחברם: "ונצרבו בה כל פנים" (יח' כא , ג) , שענינו: 'נבערו'. וכתוב שפתו על דרך פרט , וקרי ביו"ד סימן הרבים; והטעם: על אחת משפתיו הרעה כאש צרבת. (כח) איש. תהפוכות - פרשתיו (מש' ב , יב). ונרגן - מן "ותרגנו" (דב' א , כז); "ורוגנים ילמדו לקח" (יש' כט , כד); והם דוברי סרה ברכילות. וכן הפירוש: והנרגן מפריד הגדול מרעהו , כענין "אלופי ומיודעי" (תה' נה , יד); או הבעל מאשתו , וכמהו "אלוף נעורי" (יר' ג , ד). (כט) איש העושה חמס יפתה רעהו - שיעשה חמס כמהו , כענין "אם יפתוך חטאים" (מש' א , י). הדרך ימצא בלשון זכר , על כן אמר טוב. (ל) עוצה - עוצם. עתה אדקדק במלה הזאת , בעבור שראיתי בשירי אנשים אומרים: 'ועיניהם עצומים' , כי חשבו כי מ"ם "עוצם עיניו" (יש' לג , טו) - עקר במלה; וכן זממו במלת "ויעצם את עיניכם" (יש' כט , י); ויתכן כדבריהם. ולפי דעתי אין בזה העקר , שהוא 'עצם' , כי אם שלשה ענינים. הראשון: "כי עצמת ממנו" (בר' כו , טז) , שענינו: 'חזקת' , ומזה נקראו "העצמים" (ראה יח' כד , ה); והשני: "בעצם היום הזה" (בר' ז , יג); "לא נכחד עצמי" (תה' קלט , טו); שפירושם: 'גוף היום' , 'גופי'; והשלישי: "ובלה ועצם" (יהו' יט , ג) - שם העיר. אבל "ויעצם" (יש' כט , י) , "עוצם עיניו" (יש' לג , טו) הם משרש 'עצה' , 'עציתי' , עוצה עיניו , והמ"ם בהם סימן הפעולים; ומלת "את" (יש' כט , י) גם היא סימן הפעול לחזוק ענין וביאור דבר. והראוי בהפרד המלין: עוצה אותם - את עיניו; ויעצה אותם - את עיניהם. וכמוהם "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו) , והראוי: ותראה אותו את הילד; "לחללו את ביתי" (יח' מד , ז) , והנכון: לחלל אותי; וכן "ילכדונו את הרשע" (מש' ה , כב) , וכן לחזוק דבר: "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (בר' ב , יז). ועוד לחזוק ענין: "חנם אין כסף" (שמ' כא , יא); "המבלי אין קברים" (שמ' יד , יא); ורבים כהם. וכן "ויסעם עם הבריח" (שו' טז , ג) , כי מלת "ויסעם" מהפעלים העומדים; ופירוש "ויסעם": ויסע עמם , שהם היו "עם הבריח"; וכלם באים לבאור דבר. זה בחרתי במלין אלה , וטובה העצה (ע"פ ש"ב יז , ז) להיות משורש 'עצה'; ופירוש הפסוק כן הוא: עוצה עיניו - אוטם ומשיע עיניו (ע"פ יש' ו , י) כדי שלא ילך לבו אחר עיניו , בעבור שיחשב תהפוכות ברצונו. קריצות בעין ובשפה היא רמיזה לעשות בסתר. כלה - מלשון "ויכלו" (יהו' יט , מט); "עד כלותו לאכול" (רות ג , ג); וענינו: משלים הרעה כאשר חשב. (לא) עטרת - השיבה היא כעטרת תפארת לאיש , כאשר תמצא השיבה בדרך צדקה ומעשים טובים. (לב-לג) טוב ארך; בחיק יוטל; "טוב פת חרבה" (מש' יז , א) - שלשה דבקים. טוב - עומד במקום שנים. ארך - תאר , וכמהו "ארך האבר" (יח' יז , ג); ואפים - רמז לחמה. וארך אפים הוא טוב מגבור , כי הוא יכבוש כעסו; והגבור , אף על פי שכובש אחרים , אינו יכול לכבוש כעסו. ומושל ברוחו - שיעצור רוח חמתו ולא תעלה באפו , הוא טוב שמושל ברוחו לבדו , ממושל - לוכד - עיר , שצריך לעזור אחרים. וכאשר יוטל הגורל בחיק , ומיי' משפטו , איך יפול כן מאת השם מי שיוכל למשול ברוחו?