מאגר הכתר משלי פרק יז עם פירוש רלב"ג

פרק יז
(א) טוב פת חרבה - והנה שבח עוד השלום וגנה הקטטה , ואמר כי טוב לאדם שיאכל פת יבשה בלא פרפרת עם השלוה , משיאכל הזבחים ובשר לשובע עם הריב והקטטה. (ב) עבד משכיל - הנה יקרה בעבד האדם כשהיה זריז ומשכיל , שיהיה מושל בבן אדוניו , כשהיה עצל וסכל , כי אדוניו ימשילהו עליו להנהיגו בהנהגה ראויה; וכבר יקרה שיחלק זה העבד נחלה בתוך הבנים שהם בני אדוניו , כי אדוניו , לאהבתו אותו , יתן לו במותו חלק מה בנכסיו. (ג) מצרף לכסף - הנה הכסף יש לו מצרף , יוכל האדם לבררו בו מסיגיו , ובו יוכל לבחון כמה יש בו מן הסיגים , כשיקח ממנו משקל מה ויצרף אותו , ויעמוד על השיעור שיחסר ממנו; וכזה יש גם כן כור לזהב לברר אותו מסיגיו. ואולם הלבבות - אין שם מי שיבחנם זולתי השם יתברך. (ד) מרע מקשיב - הנה האיש המרע הוא מקשיב על דבר און , כי בו חפץ. וזה גם כן הוא מתהפך , והוא , כי האיש השקרן מאזין ומקשיב על דברי הרֶשע וההוות כי מהשקר ימשכו הרעות , ומהרעות ימשך השקר. (ה) לועג לרש חרף עושהו - הנה מי שהוא מלעיג על העני מפני עניו , כבר חרף השם יתברך , שיסודר ממנו זה הענין באופן מה , כמו שמגנה המלאכה הוא מחרף בזה הפועל אותה; ומי שהוא שמח לאיד שיבוא על איש אחר , לא ינקה - שיפול בכמו הרע ההוא. (ו) עטרת זקנים - כי האהבה הדמיונית תמשך אליהם , אך אין הענין כן בבנים עם האבות , כי אין האהבה עולה כל כך לאבי האב , אבל תפארת בנים היא אבותם. (ז) לא נאוה - הנה לא יאות לנבל לדבר דברי מעלה ויתרון , כי הדברים ההם יאבדו בזה האופן; וכל שכן שאין ראוי לנדיב דבר שקר והבל. (ח) אבן חן השוחד - הנה השוחד הוא אבן חן בעיני בעליו , כי הוא ישא חן בעיני האנשים אשר ינתן להם השוחד , כאילו היה מרגלית שתתן חן לנושאה: אל כל אשר יפנה מהדברים , יצליח. (ט) מכסה פשע - מי שהוא מכסה פשע שפשע בו ולא ירצה לזכרו , הוא מבקש אהבה , כי בזה האופן ישיגה. ומי שהוא שונה בדבר לזכור הפשע , מפריד אלוף - כי זכר הפשעים יביא לרעות גדולות , עד שאלו המדות הפחותות יפרידו השר והגדול מעַמו. (י) תחת גערה במבין - הנה הגערה תחת במבין ליסר אותו ויקבל בה מוסר , יותר ממה שיקבל הכסיל מהמוסר , אם יכוהו מאה הכאות. (יא) אך מרי - הנה לא די שלא יקבל מוסר בהכאות (ראה לעיל , י) , אבל תמצא עם זה בקצתו שיבקש רע , והוא איש מרי , כי הוא מרגיש שיוכה מצד מריו , או יחולו עליו רעות , ועם כל זה יחזיק בו; ולזה איננו זר אם ישיג מה שיבקש: הנה ישיגהו היותר רע שאפשר , רוצה לומר שכבר ישולח להכותו מלאך אכזרי , ולא יחמול עליו , אשר על כן מרה בשם יתברך. או יהיה הרצון בזה: הנה לא די שלא יקבל מוסר , אבל הוא תמיד יבקש מרי , ואע"פ שישלח בו מלאך אכזרי להכותו מכות נפלאות , הנה עם כל זה יוסיף על חטאתו פשע (ע"פ איוב לד , לז). (יב) פגוש דוב שכול - הנה פגישת הכסיל באולתו היא רבת הסכנה מפגישת דוב שכול באיש , כי אולת הכסיל תשחיתהו בקלות. (יג) משיב רעה - הנה מי שהוא משיב רעה תחת טובה אשר גמלוהו , ראוי שלא תסור רעה מביתו; וזה לשתי סבות: האחד , מפני שהאנשים לא ישתדלו להטיב לו , לפי שהם רואים שהוא משיב רעה תחת טובה , ולזה , כאשר תהיה הרעה בביתו , לא תסור משם , כי לא ישתדל איש בהסרתה. והסבה השנית היא , כי זה העונש ראוי שיבא עליו מהשם יתברך על זאת התכונה הפחותה , כי היא תמנע האדם מכל הטובות והשלימיות; וזה , כי האדם נכנע לשם יתברך מפני רבוי הטובות אשר הוא גומל אותו תמיד , ומי שלא יכיר לאנשים הטובה שהם עושים לו , לא יכיר לשם יתברך בטובות שהוא חונן אותו , ויהיה זה סבה אל הכפירה בשם יתברך. (יד) פוטר מים - הנה ראשית המדון הוא במדרגת פותח מקום יצאו ממנו המים , כי הם תמיד ירחיבו הפתח ההוא מצד שטף עובר בו. ובהיות הענין כן , הנה ראוי לעזוב הדבר אשר הוא סבת המדון קודם שיתערב הריב והמחלוקת , כי אחר זה יתחזק תמיד הריב ולא יהיה שליט האדם להשקיטו. (טו) מצדיק רשע - הנה מי שהוא מצדיק מי שהוא רשע בדין , או מחייב מי שהוא צדיק בדין , הנה כל אחד מאלו הוא מתועב ושנוא אצל השם יתברך , וזה כי הוא ראוי להרחיק הרשעים ולבזות מעשיהם , כי בזה תועלת להרחיק האנשים מעשות כמעשיהם , ובזה ראוי לקרב הצדיקים ולשבח מעשיהם לזאת הסבה בעינה. (טז) למה זה - ישתדל הכסיל בקנין החכמה , והנה הוא חסר המקבל אותה , כי אין לו לב לקבלה? (יז) בכל עת יתתבר האוהב לאהובו , בימי הטובה ובימי הרעה: זה מדרך האוהב במה שהוא אוהב , רוצה לומר , שלא יעזוב אהובו לעתות בצרה. ואולם האוהב שיתחדש ויולד לו בעת צרתו , הוא אח , לא אוהב. או ירצה בזה , כי האוהב יתחבר לאהובו בכל עת כדי שישמח בטובתו ויעזרהו לעת רעתו; אמנם האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו , אך בצרתו יתעורר לעוזרו , כי הטבע יכריחהו על זה מפני היותו עצמו ובשרו (ע"פ בר' כט , יד). (יח) אדם חסר לב - והנה ספר עתה מין מהעזר , לא יחשב בו טוב לעָזוּר , ובסוף הענין ישוב לו לנזק גדול , ולזה לא יהיה זה העזר כי אם מאדם חסר לב; והוא שיכנס האדם ערב בפרעון חוב רעהו ויתקע כפו לפרעו. כי זה יהיה סבה אל שישוב האהוב שונא , ויגיעהו נזק מזה שישוב פרעון החוב עליו. (יט) אהב פשע - מי שהוא אוהב למצוא פשע בדברים שיאמרו לו או יעשו , וידקדק בהם בזה האופן , הנה הוא אוהב מריבה ומחלוקת , כי זה יוליד המחלוקת. ומי שהוא מגביה פתחו להשקיף בדברים , בצד שישים עצמו בעליונות מקום , כי זה יהיה סבה אל שימצא פשע בדברים , לחשבו עצמו גדול המעלה ושראוי לו מהכבוד הרבה - הנה הוא מבקש שבר , כי זה סבה להביא עליו רעות גדולות. והנה לקח זה הלשון על צד שלימות המשל , כי מגובה הפתח יקרה שיפול מטה וישבר. (כ) עקש לב - הנה מי שהוא נעוה לב ועקש לא ימצא טוב בדברים שיאמרו או יעשו , אך תמיד ישפוט בהם פשע. והאיש שהוא נהפך בלשונו לדבר דברים לחרחר ריב , יפול ברעה. או ירצה בזה , שעקש הלב , כאשר נהפך הדבר בלשונו לספר לאדם שכן אמר או שכן עשה , אז יפול הדבר ההוא ברעה; והנה ילך זה בהדרגה , כי בלבו יסיר הטוב ותממנו ובפיו ישיבהו לרע. (כא) יולד כסיל - הנה האיש המוליד כסיל יולד אותו לרעה לו , כי יגדל יגונו בו מצד חסרון דעתו ורוע עניניו , ולא ישמח האיש הנבל העושה נבלות או מדבר. (כב) לב שמח - הנה משמחת הלב יתחדש טוב מראה הגוף , להתפשט הדם והחום הטבעי בחלקי הגוף; והרוח נכאה , שהיא הפך שמחת לב , היא תיבש האיברים , מפני התקבץ הדם והחום הטבעי בפנימי הגוף. והנה יבאר בזה שהשמחה משובחת , וההצטער מגונה. (כג) שחד - הנה הרשע יקח שחד מחיק , רוצה לומר , שיקח אותו בצנעא , בדרך שלא יודע , ויקחהו להטות ארחות משפט. (כד) את פני מבין חכמה - הנה המבין ימצא את פניו חכמה , כי בכל מה שירגיש אותו מהדברים הנמצאים , ימצא חכמה נפלאה , כשיחקור למה היה על מה שהוא עליו. ואולם הכסיל כשיבקש החכמה , הנה עיניו בקצה הארץ , לחשבו כי שם לבד תמצא לו , ולזאת הסבה יתעצל בבקשתה. (כה-כו) כעס לאביו - הנה הבן שהוא כסיל מכעיס אביו תמיד , והוא ממר ליולדתו , כי לא יקבל מוסרם. ולא די לו בזה , אבל יהיה נבחר הרע כל כך למי שהוא לא טוב , גם ענוש - עד שכבר יענוש הצדיק על צדקו , ויכה הנדיבים על יושרם , כי כל עושה טוב הוא רע בעיניו. (כז) חשך אמריו - הנה האיש היודע דעת , מונע אמריו - שאינו מדבר דבריו בלתי צריך. ומי שהוא איש תבונה , נותן לעצמו יקרת רוח , ולא יהיה מסב ומתחבר מאד עם בני המעלה , ולא יהיה מרבה דברים , אך דברו יהיה יקר; לא שיעשה זה דרך גאוה , כי זה יהיה מגונה. (כח) גם אויל מחריש - והנה ימשך טוב ממניעת הדבור , שכבר יעלים מהאדם אולתו , וזה , כי אויל כשיהיה שותק , נחשב לחכם , ובפתחו פיו תוכר אולתו. וכן יחשב נבון מי שהוא סותם שפתיו ולא ידבר.