פרק יז
[א]
טוב
פת
חרבה
ושלוה־בה
מבית
מלא
זבחי־ריב:
[ב]
עבד־משכיל
ימשל
בבן
מביש
ובתוך
אחים
יחלק
נחלה:
[ג]
מצרף
לכסף
וכור
לזהב
ובחן
לבות
יהוה:
[ד]
מרע
מקשיב
על־שפת־און
שקר
מזין
על־לשון
הות:
[ה]
לעג
לרש
חרף
עשהו
שמח
לאיד
לא
ינקה:
[ו]
עטרת
זקנים
בני
בנים
ותפארת
בנים
אבותם:
[ז]
לא־נאוה
לנבל
שפת־יתר
אף
כי־לנדיב
שפת־שקר:
[ח]
אבן־חן
השחד
בעיני
בעליו
אל־כל־אשר
יפנה
ישכיל:
[ט]
מכסה־פשע
מבקש
אהבה
ושנה
בדבר
מפריד
אלוף:
[י]
תחת
גערה
במבין
מהכות
כסיל
מאה:
[יא]
אך־מרי
יבקש־רע
ומלאך
אכזרי
ישלח־בו:
[יב]
פגוש
דב
שכול
באיש
ואל־כסיל
באולתו:
[יג]
משיב
רעה
תחת
טובה
לא־תמיש
תמוש
רעה
מביתו:
[יד]
פוטר
מים
ראשית
מדון
ולפני
התגלע
הריב
נטוש:
[טו]
מצדיק
רשע
ומרשיע
צדיק
תועבת
יהוה
גם־שניהם:
[טז]
למה־זה
מחיר
ביד־כסיל
לקנות
חכמה
ולב־אין:
[יז]
בכל־עת
אהב
הרע
ואח
לצרה
יולד:
[יח]
אדם
חסר־לב
תוקע
כף
ערב
ערבה
לפני
רעהו:
[יט]
אהב
פשע
אהב
מצה
מגביה
פתחו
מבקש־שבר:
[כ]
עקש־לב
לא
ימצא־טוב
ונהפך
בלשונו
יפול
ברעה:
[כא]
ילד
כסיל
לתוגה
לו
ולא־ישמח
אבי
נבל:
[כב]
לב
שמח
ייטיב
גהה
ורוח
נכאה
תיבש־גרם:
[כג]
שחד
מחק
רשע
יקח
להטות
ארחות
משפט:
[כד]
את־פני
מבין
חכמה
ועיני
כסיל
בקצה־ארץ:
[כה]
כעס
לאביו
בן
כסיל
וממר
ליולדתו:
[כו]
גם
ענוש
לצדיק
לא־טוב
להכות
נדיבים
על־ישר:
[כז]
חושך
אמריו
יודע
דעת
וקר־יקר־רוח
איש
תבונה:
[כח]
גם
אויל
מחריש
חכם
יחשב
אטם
שפתיו
נבון: