מאגר הכתר משלי פרק יט עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק יט
(א) טוב. דע אחי , בראותי זה המאמר בתחלת העיון תמהתי מאד. אמרתי: אמת , עקש שפתיו מתנגד להולך בתמו; אבל מה המתנגד בזה הפסוק לרש? עד שמצאתי אמרו עוד בזולת זה המקום "טוב רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר" (מש' כח , ו); אם כן לקח הנה הסוג תמורת המין. וזה , כי אין ראוי לך ולחביריך דורשי החכמה להיות עת תמָצא עשיר , רצוני: רב הממון , כי ראוי לך להוציא מהרה כל הממון הנמצא אצלך בלימוד , רק מה שתתפרנס ממנו. (ב) גם - בעבור ששבח הרש ההולך בתֻמו (ראה לעיל , א) , אמר שלא יספיק בהליכה בתֹם , אלא אם כן תצרף לו פעֻלת הטוב , כאשר קדם לנו. ואולם אץ ברגלים , והוא הנמהר בעיון , הוא חוטא , כאלישע אחר (ראה אומ' ע' 257 ). (ד) הון. ודל - הוא בעל האולת הקודם (לעיל , ג). (ה) עד - הוא הדל (ראה לעיל , ד). (ו) רבים. הרע - כי השם רֵע רעו; והטעם , כי העם ינהו אחריו ויכבדוהו וינשאוהו. (ז) כל. אף כי מרעהו - כל שכן שרעיו ירחקו ממנו , אחר שאחיו שניאהו. והטעם: מי שהיה רֵעו בהיותו עשיר , אם אבד עשרו ירחק ממנו. מרדף - הפך רחקו; והטעם , כי בהיותו עשיר לא היה קרבת אחיו ורעיו לו בעבור צחות דבריו , ושיֵאות להם חברתו ודבורו עמם; אבל סבת הקורבה לו היה העשר לתועלתם. והעד על זה: רחקם מעליו כאשר אבד העשר. (ח) קונה. למצוא טוב - הטעם: אחריתו; והוא הקיום. והפך זה הבא אחריו. (יא) שכל. האריך - מקור , והיה ראוי להיות בפתח; והעד: עבור. והטעם: כי ראוי למשכיל לכבוש כעסו ולעשות מצות המושל , ואם היה עבד (ראה לעיל , י). (יד) בית - הטעם: לכן אין ראוי לבן להכעיסם , פן יגרשוהו מהתנחל מה שלהם , אשר הוא הכנה להשיג האמת , כאשר נתן יי' לו לב לדעת (ע"פ דב' כט , ג); וזה טעם ומיי' אשה משכלת. (טו) עצלה. תפיל - תביא ותסבב. והטעם נמשך עם מה שקדם לו , כי השם לא יתן , רק הכח. (טז) שומר. בוזה דרכיו - הטעם , שהוא בזוי בעיניו ופעלותיו פחותות לפניו; וזה , כי מי שהוא כן , לא ידקדק על עצמו מהשמר מעשות מה שיגנוהו עליו. לכן אמר שמואל "אם קטון אתה בעיניך" (ש"א טו , יז). ובאמת ראוי למשכיל להיות חשוב בעיניו , עם שלא יתגאה. (יז) מלוה. יי' - הוא המאוחר בסבה; או הוא הנשוא , וזה על דרך משל , כאמרם ז"ל (ראה ביצה טו , ב): ואתם לוו עלי. (יח) יסר. המיתו - יש אומרים (ראה שרשים: 'המה') ששרשו 'המה' , כמו "בְּכִיתו" (בר' נ , ד) מ'בכה'; והטעם: אם יבכה ויהמה אל תשית לב לרחם עליו. ויש אומרים (ראה רש"י וראב"ע) שהוא מענין 'מות' ומשרשו; והטעם; שלא יכנו מכת אכזרי. לכן סמך לו הבא אחריו. (יט) גדל. תציל - כמו 'תנצל'. או הוא 'מתעבר' אל 'נפשו' (ראה לעיל , יח); ונתן הסבה לסבלו העונש בלי ספק , בעבור שכאשר ינצל פעם או פעמים ישוב עוד לעשות כן , וישנה זה עד שילכד. (כ) שמע - אחר שהזהיר האב ליסר הבן , צוה הבן לשמוע מוסר האב. (כא) רבות - אחר צוותו ליסר הבנים , אמר כי יש מהם שההשתדלות עמם שטות גמורה , כמו שביאר רבינו משה נוחו עדן בספרו הנכבד (מו"נ א , לד). וכבר פרשתיו על זולת זה הענין. (כב) תאות - יופי; מצד שרוב העולם מתאוה לו. חסדו - חרפתו; מענין "חסד הוא" (וי' כ , יז). והטעם: יופי האדם והתקשטו , אם בגופו אם בדבריו. (כג) יראת. ושבע ילין - נכון מה שדרשו בו חכמינו ז"ל (ראה ברכות יד , א). (כד) טמן. צלחת - קערה ובתוכה תבשיל. לא ישיבנה - לא ידע להשיבה להביא המאכל אל פיו. וזה על דרך משל לעצלות העצל מבקשת החכמה , עם היותה מוכנת לכל מי שירצה. (כז) חדל. אחר שמצאנו "מוסר חכמה" (מש' טו , לג) , גם מצאנו אמרו "מוסר אולים אולת" (מש' טז , כב) , יש לומר כי מוסר בזה סמוך בטעם לאמרו לשגות. וסמך זה למה שגנה תחלה המדות להורים , כמו שפרשתי בפסוק "אם יפתוך" (מש' א , י). או יהיה טעם חדל עם למ"ד כמו "סורה אלי" (שו' ד , יח) , ויהיה לשגות - מענין שמחה , כמו "תשגה תמיד" (מש' ה , יט; ראה השרשים: 'שגה'). והמ"ם לפי זה במאמרי - תמורת בי"ת. (כח) עד. יליץ - רמז לעד. ופרשו רבי יונה המדקדק הגדול (השרשים: 'לוץ') מענין "מליץ" (איוב לג , כג) , ופרש משפט - סברות ותחבולות. ולפי דעתי , שהוא כמו "יעות משפט" (איוב ח , ג) , כי הלץ נעוה לב. יבלע - יסתיר; מענין "ותבלעני" (שם י , ח). (כט) נכונו - היסורים ללצים; רצוני: להיותם נוסָרים ונלקים הוא דבר ראוי מאד , כטעם "ובערת הרע" (דב' יג , ו).