מאגר הכתר משלי פרק כ עם פירוש רלב"ג

פרק כ
(א) לץ היין - הנה בעל התאוה הרודף אחר שתיית היין הוא לץ והומה , וכל מי שהוא שגה בו ורודף אחריו לא יחכם , כי רדיפת התאות תמנעהו מהשגת המושכלות. והנה לקח היין תמורת שאר התאוות , כי הוא אשר ימָשכו אליו יותר האנשים , ולא יחשבו שיהיה בענינו גנות; ובזה אמר "למשוך ביין את בשרי" (קה' ב , ג). (ב) נהם ככפיר אימת מלך - הנה אימת המלך המושל באדם , והוא השכל האנושי , שהוא ראוי שימשול בשאר כחות הנפש , וכן סודר מהשם יתברך ביום הבראם - ראוי שתהיה כל כך חזקה , כאילו ינהם לטרפם ככפיר , כי באמת מי שיסור מעבודתו ידרך אל ההפסד וההשחת; ומי שהוא מתעבר עמו ואינו רוצה לשמוע , הוא חוטא נפשו ומפסידה , ויהיה סופו לאין. והנה המתעבר עמו הוא בעל התאוה , כי הכח המתעורר ההוא יריב עם הכח המתעורר השכלי , ויובילהו זה אל הכליון וההפסד. (ג) כבוד לאיש שישבות מריב , וזה יהיה בירא את השם , כי אין לו תאוה לרע , ולזה תהיינה כל מחשבותיו טובות; אך כל אויל יתבלבל ויתערב בריב , ויהיה זה סבה להפילו ברע. ויהיה זה כן באויל , כי הוא יחשוב שיהיה ההתערב בריב הוא הטוב , למיעוט חקירתו בדברים. (ד) מחורף עצל לא יחרוש - אמר להעיר על העצל מלבקש השלימיות , כי בסופו יהיה משולל מהשגתם; כי העצל איננו חורש אדמתו ועובד אותה כראוי בחורף , וזה הוא סבה אל שלא יעשה פרי זרעו אשר זרע בה. וכן העצל לא ישתדל בתחלת ענין לתכן גופו בלקיחת המוסר , ולזה לא יכול להשיג החכמה ולא השתדל בה גם כן , וזה יהיה סבה אל שלא יתן פריו השכל ששם בו השם יתברך. (ה) מים עמוקים עצה בלב איש - הנה העצה אשר בלב איש בכח , לא ישיגוה בקלות אבל אחר החקירה הרבה , כי היא במדרגת המים העמוקים מאד , אשר יקשה להגיע אל מה שהוא בתחתיתם; ואולם איש תבונה ידלה העצה מלבו בטוב חקירתו והפלגתו בה. (ו) רב אדם - הנה הרבה מבני אדם , תמצא שיכריז כל אחד מהם חסדו , בשיספר: אני עשיתי חסד כך וכך לפלוני! ויחשבו מפני זה בהם שהם אנשי חסד. ועל דרך האמת אין צריך לומר שיקשה מאד למצא איש חסד , כי גם איש אמונים אשר יעשה הראוי בדברים לבד בזולת חסד , יקשה המצאו. והיה זה כן , כי לא יתכן שיקָרא האדם 'איש חסד' בעבור חסד אחד שעשה , אם לא ינהג כך בכל הדברים; וכן לא יתכן שיקרא האדם איש אמונים אם לא בשיתמיד בזאת התכונה לעשות האמת והישר תמיד. ואפשר שירצה בזה: רב אדם יקרא בעת הצורך האיש שהוא גמל חסדו , שישיב לו גמולו; והנה יקשה למצוא באלו שקבלו החסד איש אמונים , שיתעורר להשיב גמול לאשר גמל אותו חסד , אך יתנכר אליו כאילו לא קבל טובה ממנו. ולזה אין ראוי לאדם שישים בשר זרועו (ע"פ יר' יז , ה) , אך יבטח בשם יתברך. ואפשר שתהיה הוי"ו במלת חסדו נוספת , ויהיה הרצון בזה , כי כבר יקרא הקורא רב אדם: 'איש חסד' , רוצה לומר , שיקרא לאחד מהם 'איש חסד'; אבל תדע שאין הענין כן , כי יקשה למצוא איש חסד , כי גם איש אמונים יקשה למצוא. (ז) מתהלך בתומו - הצדיק שהוא מהלך בתמימות וביושר במדותיו ובדעותיו , והוא איש אמונים על דרך האמת (ראה לעיל , ו) , לא די שיהיה נשמר מהרעות , כי גם בניו יהיו מושגחים מהשם יתברך בסבתו , עם שמתכונתו גם כן שיישיר בניו לעבודת השם ית' , ותדבק בהם גם כן ההשגחה מצדם. (ח-ט) מלך - הנה המלך , והוא השכל , כשיושב על כסא דין לשפוט בדברים העיוניים לפי מה שראוי , ויקח משאר הכחות השרות הראוי להגיעו אל האמת בדרושיו , הנה הוא מזרה ומפזר בעיונו כל רע במדות ובדעות , כי יזהר מהדברים המטעים; ובהעבירו כחותיו לו יסיר התאוות הרעות והמגונות; והנה זה כלו ממה שיצטרך לאיש אמונים (ראה לעיל , ו) , כשיהיה איש אמונים על דרך האמת. ועתה יבאר , שכבר יקשה המצאו כמו שזכר תחלה (ראה שם) , ואמר: מי הוא שיוכל להתפאר שהוא איש אמונים עד האמת האמת? מי יאמר זכיתי לבי? ואמר: מי הוא שיוכל להתפאר , שיאמר: זכיתי לבי בדעות ונמלטתי מהשקר בהם? היה זה ממה שיקשה מאד , לרוב הדברים המטעים ומונעים מהשלמת החקירה בהרבה מהדרושים! ומי יאמר: טהרתי מחטאתי בענינים הגופיים והמדיניים , ולא התנהגתי בהם כי אם ביושר ובאמת?! (י) אבן ואבן - הנה המשקל הקטן מהראוי או הגדול מהראוי , והמדה הקטנה מהראוי או הגדולה מהראוי , הנה שני אלו הדברים מתועבים לשם יתברך במדות ובדעות; וזה , כי הנבחר והראוי במדות הוא השווי והיושר , מזולת שיהיה לאחד מהקצוות , כמו שנתבאר בפלוסופיא המדינית. והנבחר בדעות - שלא לקצר מהאמות הראוי בדבר דבר , ושלא להפליג עליו יותר מהראוי; כאילו תאמר , שמה שיסבול אותו מופת מוחלט לא יקצר בו , ויסמך על מופת ראיה או על הקדמות מפורסמות; ומה שלא יסבול מופת מוחלט , לא יבקשהו. וכן לא יחקור במה שאין דרך אל השגתו , ולא יקצר לחקור במה שיוכל להשגתו. ובהיות הענין כן , מי הוא זה ואי זהו (ע"פ אס' ז , ה) שיוכל להתפאר ב'איש אמונים'?! (יא) גם במעלליו - הנה אע"פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות , הנה אפשר לו שיתנכר בהם , ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע; והנה קרא האיש הזה נער לא 'מלך' , רוצה לומר , שהשכל בו הוא משרת , לא מלך. (יב) אזן שומעת ועין רואה - יי' יתברך עשה גם שניהם כלים להשגת האמת בדעות ובמדות , וזה שאלו החושים הם היותר נכבדים שבחושים לקחת מהם ההקדמות הראשונות עם ההשגות במוחשים; והם עם זה כלים אל שיקבץ האדם אליו החכמה שהשיגוה שאר האנשים , כי באזן ישמע דבריהם וילמד אותם , ובעין יראה דבריהם בספריהם. ולזה היו אלו החושים מהגדולים שבכלים אל שישלם לאדם להיות 'איש אמונים' (ראה לעיל , ו) במדות ובדעות , והם עם זה כלים לחטא; וזה מבואר מענינם. (יג) אל תאהב שינה - אל תתעצל ותאהב שינה כמנהג העצלים , כי זה יהיה סבה שתאבד הונך ותורש; ואם תפקח עיניך בזריזות , תשבע לחם ומזון ערב בדעות. ואולם בעצלה , לא די שלא השגת שלימות , אבל גם ההתחלות אשר אצלך מהחוש תאבד ותשחית , ולא יהיה לך מהם תועלת. (יד-טו) רע רע יאמר הקונה - הנה אין הענין בקנין החכמה כמו בשאר הקנינים; וזה כי שאר הקנינים , מפני שיהיה מחירם כסף , יקרה בקנין שיאמר הקונה שהוא רע ואינו שוה כמו הערך ההוא שהוא מעריך אותו. ואחר זה , כשילך לו ממנו הקניין ההוא , אז יתהלל הקונה ההוא ויתאונן על אשר לא קנהו , ולזה היה נחשב הקנין ההוא לרע בהיותו לו , וכשלא יהיה לו יחשבהו לטוב. והנה הפך זה ימצא בקנין החכמה , כי לא יחשבהו אדם לטוב כי אם אחר שהשיגהו. ולזה אמר כי יש בשאר הקנינים קנינים חמודים כמו זהב ורב פנינים , אך אין בהם כלי יקר כמו שפתי דעת; כי שאר הקנינים יֵחָשבו מצד יתרון ערכם , ואין הענין כן בשפתי דעת , כי הם טובים על כל הענינים , והם המישרים תכלית ההישרה למצוא דברי חפץ (ע"פ קה' יב , י) , כי בזה האופן יקובצו לאדם דעות זולתו. ואפשר שיהיה הרצון בזה , כי המשיג קצת המושכלות שהם הצעה לזולתם , יאמר רע רע , כי ידעתי שאין באלו הקנינים תועלת זולתי העמל. וכאשר הולך לו מהם אל מה שהוא אחריהם , שהם הצעה לו , אז יהלל על כל הקנינים (את) המושכל אשר היה מגנה אותו קודם זה. וידמה שההלול הזה הוא מה שיאמר יש זהב ורב פנינים , אך כלי יקר הוא שפתי דעת , כי הם יביאו לקנין דבר נחמד מזהב ומפז רב (ע"פ תה' יט , יא). (טז) לקח בגדו - הנה מי שערב זר , והוא הנמשך אל הכח המתעורר לתאוות הגופיות , הפשיטהו מכל קנינו להפרע ממנו. והנה השכל הוא הערב בעד האיש הזר ובעד נכריה , והיא הנפש המתאוה , כמו שקדם בראש זה הספר (ראה מש' ו , ג) - קח משכונו להפרע ממנו , כי השכל הוא המקבל העונש , במה שלא השיגהו תענוג מאלו הפעולות המגונות , כמו שקדם. (יז) ערב לאיש לחם שקר - בתחלת עיונו , כאילו תאמר , שאם יטעה ויחשוב שאין שם אלוה ופועל , אבל הכל מתחדש במקרה , כמו שחשבו הסכלים הכופרים , הנה זה ערב לו מאוד , כי עם זאת האמונה לא יצטרך לו לכבוש תאוותיו הגופיות. וכן אם יטעה ויחשב שאין שם גמול ועונש; אך אחר זה יהפך לו המזון הערב ההוא לחצץ שאין בו תועלת להזין , וישבר עם זה שניו , אשר יאכל באמצעותם. (יח) מחשבות בעצה תכון - הנה המחשבות המקבילות לאדם , אשר בעבורם הוא נבוך בענינם , הנה בעצה שלימה שתתישב לו בזה , תכין לו המחשבה הצודקת; וזה יהיה בשיקבץ כל אלו המחשבות ויברור הצודק מהבלתי צודק בחקירה שלימה וביישוב רב; ואם יקרה שתהיינה שם שתי מחשבות מקבילות , הִלָחם בתחבולות על המחשבה המרחיקה האדם משלמותו , ובזה תמלט מהמבוכה באלו הענינים הגדולים אשר יביאו המחשבות המקבילות הנופלות בהם להתבלבל בענינם. או ירצה בזה על דבר המחשבות המביאות לאדם לחטא: עשה מלחמה עמהם בעצה אשר תכון ובתחבולות , בדרך שתכניע אותם המחשבות הרעות. (יט) גולה סוד - לא תתערב עם מי שהוא גולה סוד והולך רכיל , כי זה סבה לרעות גדולות בדברים המדיניים , ולא עם מי שאומר דברי פתוי והסתה בשפתיו להדיחך מעל הדרך הטובה. ואפשר שירצה בזה: מי שהוא גולה סוד בענין המבוכה שיש במחשבות מקבילות אשר בהתחלות , שיצטרך להמלט מהם בעצה שתדון ובתחבולות , הוא במדרגת מי שהוא הולך רכיל , שמשחית העולם ברכילותו; כן זה יביא מבוכה בלב האנשים שדעתם קצרה לצאת ממנה , ויביא מפני זה עליהם הפסד רב בדעותיהם. ולזה השמר לך מהתערב עם מי שמרחיב שפתיו לדבר באלו הדברים , כי באלו החקירות יש מהסכנה , עד שאין ראוי שיתיר האדם לחקור בהם עם זולתו ולא עם עצמו , כי אם בעת שנתחזקו בלבו הדעות האמתיות התוריות והעיוניות , כי אז ימלט מזאת הסכנה. (כ) מקלל אביו ואמו - מי שהוא מקלל אביו ואמו , יכבה נרו וישאר בשחרות החשך. והיה זה כן , לפי שזה מונע ממנו קבולו המוסר מהם , וזה סבה למנוע ממנו כל שלמות , עם שזה ממה שירגילהו לבלתי הכר הטוב למי שגמלהו טוב , והיה סבת היותו וגדולו באופן מה; ויעתק מה מזה אל שיכפור בשם יתברך אשר בראו , ונשפעו לו ממנו כל הטובות; עם שזה ממה שיפסיד סדר המדינה , כי לא יתחזק האדם להטיב לזולתו , אם לא מפני תקותו שיכיר לו הטובה אשר גמלהו. (כא) נחלה מבהלת - הנה הצלחת הנחלה היא מבוהלת בראשונה , כי היא באה לאדם תכף ובזולת עמל , ולזה תמצא כי אחריתה לא תבורך , כי מפני שלא עמל בה היורש , לא תיקר בעיניו ולא ישתדל מאד לשמרה , ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות; וזה דבר מפורסם מאד מענין הירושה והנחלה. והנה העיר בזה כי הקנינים מהחכמה אשר יעמול האדם יותר בהשגתם , הם יותר יקרים מהמושכלות אשר יגיעו בקלות , וההצלחה המגעת מהם היא יותר עצומה; ואשר ירצו להשיג ההשגות בזולת עמל וחקירה ושקידה , הנה אחריתה לא תבורך , כי זה יהיה סבה אל שישתבשו בהשגותיהם ולא יקנו מהם הצלחה כי אם הפכה. (כב) אל תאמר אשלמה רע - לאשר גמלני רע , כי אין זה מדרך 'איש אמונים' (ראה לעיל , ו) , כי הוא לא יחפוץ בעשיית הרע; אך תקוה אל יי' והוא יושיעך מכף אויביך. ולא תשאל ממנו שיעשה להם רע , אך שיושיעך , כי זה הוא הדרוש שיאות לך בזולת הגעת רע לאחר. (כג) תועבת יי' - הנה תועבת יי' אבן ואבן , רוצה לומר: אם יהיו במדותיך משקלים מתחלפים , לנהג עם קצת האנשים בתכונה אחת ועם קצתם בתכונה אחרת; אך ראוי שתנהג עם כלם בתכונה אחת , והיא בקשת הטוב והיושר והשלימות. ולזה אין ראוי שתהיה תשוקתך להרע לקצתם ולהטיב לקצתם , אך תהיה מגמת פניך להטיב לכלם , ובזה תלך בדרכי השם יתברך; ולזאת הסבה גם כן לא טוב בעיני השם יתברך לשקול במאזני מרמה - שישימו המשקלים שישקלו בהם מתחלפים. (כד) מיי' מצעדי גבר - הנה מצעדי גבר בדרכו שילך בו , הם מיי' , כי צריך שיִלָוה לו עזר אלהי בכל פסיעה ופסיעה. ואדם מה יבין דרכו - מעצמו; אם לא יִלָוה לו העזר האלהי , הנה לא לאדם דרכו. וזה מבואר בדברים המדיניים , כי פעמים רבות יתחדשו מונעים בדרכו , או עוזרים לא קוה להם. ויותר מבואר זה בדברים העיוניים , כי אף על פי שקצת ההתחלות ילקחו מהמוחשים , הנה לא יִשְלַם לקיחתם וההגעה לדרוש דרוש והדרכים והסדרים המישירים לו , אם לא במה שישפע להם מהשם יתברך כמו שביארנו בבאורינו לספר הנפש ושיר השירים , ובמאמר הראשון מספר מלחמות יי'. (כה) מוקש - האדם וחטאו מבלע ומשחית הקדש השופע לו מאת השם יתברך , כי הוא שופע לכל מוכן לקבלו , והוא הסבה לבקר ולעיין ולחפש אחר נדרים , מה היתה הסבה המונעת , שלא הגיעו אל התכלית המכוון בהם; וזה , כי לולא מוֹקשוֹ שסבב להחטיא כוונותיו , יִכּוֹנו מחשבותיו , ונדריו ישלם. (כו) מזרה רשעים - הנה המלך החכם , יראו ממנו הרשעים ויתפזרו אנה ואנה; ואופַן המרכבה אשר סבבוהו ללכת להשחית זולתם , השיבו עליהם , עד שברשתם אשר טמנו ילכדם , ובשוחתם יפולו. ואפשר שיהיה הרצון במלך חכם - מי שהוא מושל באדם , והוא השכל , ובחכמתו יזרה ויפזר הרשעים , והם בעלי הדעות הנפסדות , ויסבב שיהיו נזורים אחור (ע"פ יש' א , ד) מהדעות ההם , ולא ישלימו דרכם אשר הם פונים אליו , ובזה ימלטם מהרע העצום הזה; וזה יהיה ממנו , אם לעצמו - אם התחיל להשתבח באלו הדעות , אם לזולתו - בשיישירם לעמוד על מקום הטעות בהם. (כז) נר יי' - ולבאר מי הוא זה המלך (ראה לעיל , כו) , אמר כי נשמת האדם , והוא השכל , הוא נר יי' , והוא חופש כל העמוקות אשר בנמצאות , לעמוד על סודם לפי מה שאפשר בעזר השם יתברך , במה שישפיע עליו מאורו וזיוו , בו יעמוד על אמתת הדברים העיוניים. (כח) חסד ואמת יצרו מלך - חסד ואמת ישמרו מלך , כי בחסד אשר יעשה לעמו ימשך לבבם אליו , והוא כמו מסעד לכסאו , כי בזה ירוממוהו עליהם וינשאוהו ויכנעו לעבודתו , ובאמת יהיה נשלם תקון העם והמלכות. והנה העיר בזה על המלך שמושל באדם , והעיר בזה , כי אין המכוון למי שיבקש השלימות להשחית גופו ולעכור שארו כמו שיחשבו הכסילים , אבל צריך שיעשה חסד להשגיח בבריאות גופו ואיבריו , ובזה יהיה נשמר , ויבא לו מהם העזר הראוי; כי בחלותם יחלה הוא גם כן , עד שלא יוכל להם אז לשרתו השרות הראוי במה שיצטרך לו מהם , בדרושים אשר יחקור בהם. ובזה האופן גם כן יהיה מתחזק כסאו ורוממותו עליהם , כי יעבדוהו מאהבה; ואם יעמיס עליהם עולו כאשר לא יוכלו שאתו , יהיה זה סבה אל הבעיטה בו. (כט) תפארת בחורים - הנה כמו שתפארת הבחורים הוא כחם , כי אז הם , רוצה לומר: בימי הבחרות , בתכלית מעוצם הגבורה , כן הִדור החכמים הוא המצא השיבה להם , כי אז יתיישבו בלבם הדעות האמתיות לסבות שזכרנו במה שקדם. (ל) חבורות פצע - הנה קצת הרעות לא ירפאו כי אם בדבר רע , וזה שחבורות הפצע - יהיה נקיונם ומירוקם ברע; כאילו תאמר , שיושם בהם מה שיאכל הבשר כדי שיתגלה , ויהיה שם מקום תצא המוגלה , ובמכות מגלות חדרי בטן הפצע ההוא כדי לנקות כל עפושיו. וכן ראוי בשוה להתנהג ברפואות חליי המדות והדעות , כי בעל המדה הפחותה יֵרָפא ממנה בשירגילוהו להתנהג בהפך התכונה ההיא והפך כל חלקיה , כדי שיתנקה ממנה נקוי שלם; ואף על פי שהפך התכונה ההיא הוא גם כן מגונה , יתנהג בה עד יסור חליו , כמו שיתנהג ברפואת הפצע בדברים הרעים עד יסור חליו. וכזה יצטרך לבעל הדעות הנפסדות , שיעיין בכל המקומות שהישירוהו אל זה הטעות ויסור מהם , ואע"פ שיקרה מזה שיצטרך לחקור במה שאין דרך אדם לחקור בו , הנה לא ימנע מזה מי שבא לרפאתו , כדי להסיר חליו ממנו.