מאגר הכתר משלי פרק כג עם פירוש ר' משה קמחי

פרק כג
(א-ג) כי תשב; ושמת; אל תתאו - שלשה דבקים. ללחם - דרך קצרה; והענין: לאכל לחם. בין תבין - לשון עיון , וכן "אבינה בבנים" (מש' ז , ז); עמוד והתבונן! וכן הפירוש: השתכל את אשר עומדים לפניך , להתנהג במדת המאכל כהם. ו"ו ושמת - תחת 'או'. בלועך - יקרא 'לוע' - בית הבליעה; והזכיר הלוע , כי משם יכנס המאכל אל הכבד , ששם נפש המתאוה; וחברו "ילע קדש" (מש' כ , כא). והטעם: או תשים סכין בלועך אם אתה בעל נפש המתאוה , ומשול עליה. והזכיר הלחם כי הוא עקר הסעודה; או הוא כלל המאכלים , כענין "נותן לחם לכל בשר" (תה' קלו , כה). לחם כזבים - חסר 'איש'; וכן הפירוש: ואם הוא לחם איש מדבר כזבים אל תתאו לחמו ומטעמותיו. (ד-ה) אל תיגע; התעיף - שנים דבקים. מבינתך - שתבין לקבץ עשר , חדל ממנה. התעיף - יתכן להיותו מן "תעופה" (איוב יא , יז) , וטעמו: אם תאיר עיניך להביט בעושה. עשה - כתוב , יעשה - קרי (בנוסחנו: עשה יעשה) , כי הענין לפועל אחד , העובר והעתיד; והעד עליו: "ראה רעה ונסתר" (מש' כב , ג) , שכתוב ביו"ד וקרי בנו"ן כדרך 'נפעל'. יעוף - קרי בו"ו וכתוב ביו"ד , להורות כי מן , 'הקל' ו'הכבד' פעלים עומדים בענינם. וכן "גול יגול (בנוסחנו: רק 'יגיל') אבי צדיק" (להלן , כד) - כתוב בוא"ו מן "וגלתי בירושלם" (יש' סה , יט) , וקרי ביו"ד "גיל יגיל" מן "ואתה תגיל ביי'" (יש' מא , ו); ושניהם פעלים עומדים. (ו-ט) אל תלחם; כי כמו; פתך אכלת; באזני כסיל - ארבעה דבקים. רע עין - כענין "ורעה עינך" (דב' טו , ט); או הוא חסר 'איש' , וכן "טוב עין הוא יבורך" (מש' כב , ט); והראוי: איש רע , איש טוב. שער - פעל עבר , מגזרת "מאה שערים" (בר' כו , יב); ופירושו: כאשר ישים שעור בנפשו לאמר לך אכל ושתה , כן הוא עושה. ולבו בל עמך - שלא יאהבך באכלך לחמו. תקיאנה - כי בעין רעה הביט אליך. ושחת דבריך - שתחשב בולע , ולא יהיו דבריך הנעימים נחשבים מאומה. באזני כסיל אל תדבר - ליסרו , כי הוא יבוז לשכל מליך , וזהו דבריך הנעימים. (י-יא) אל תסג; כי גאלם - שנים דבקים. תסג פעם שנית (ראה מש' כב , כח) , בעבור ובשדי יתומים; ופירושו: לא תבא בשדהו לקצור תבואתו , או לא תכנס בו בחזקה , כי השם שהוא גואלם , שיגאל השדה מידך , חזק הוא , שלא תוכל לעמוד לפניו. (יב-יד) הביאה למוסר; אל תמנע; אתה בשבט - שלשה דבקים. למוסר - שתביאהו למקום מוסר החכמים , ושלא תמנע מהנער המוסר שלמדת , שצריך ליסרו. ונפשו משאול תציל - שלא תמות הנפש במות הגוף. או: תציל - שלא תמות טרם עתו. ושניהם נכונים. (טו-טז) בני; ותעלזנה - שנים דבקים. אם חכם לבך - פעל עבר , על כן נפתח הכ"ף. כליותי - הם הטוחות (ראה תה' נא , ח); ונקראו כן מן "כלתה לתשועתך" (תה' קיט , פא) , כי מדת התאוה - מהן נודעת; על כן תעלוזנה בהיותך חכם. (יז-יח) אל יקנא. כי אם - שנים דבקים. בחטאים - הידועים , על כן נפתח הבי"ת. כי אם באיש יראת יי' יקנא , אם לאמתת דבר אחרית שתחיה. והאחרית - רמז לזקנה; או רמז לבניו הנשארים אחריו , והוא הנכון. ותקותך - שתקוה באל להטיב , לא תכרת. (יט-כא) שמע אתה בני; אל תהי; כי סובא וזולל - שלשה דבקים. ואשר - פועל יוצא ל'לב'; וטעמו: הַדְרֵך בדרך מוסר לבך. בסבאי - מזה הפסוק נלמוד פירוש "זולל וסובא" (דב' כא , כ). יורש - יתמסכן. והוא מן "רש" (מש' יד , כ); והם שנים שרשים. תלביש - פועל יוצא; וכן הפירוש: והתנומה היא תלביש בגדים קרועים לישן. (כב-כה) שמע לאביך; אמת קנה; גיל יגיל; ישמח - ארבעה דבקים. כי זקנה - פירושו: אף על פי; וכן "כי עם קשה ערף" (שמ' לג , ג). וכן זה: אף על פי שזקנה אמך , אל תבוז לה. אמת - לפי דעתי שהמלה חסרה , וכן הוא: ספרי אמת קנה; והעד: אל תמכור. גיל יגיל - פירשתיו (לעיל , ה). יולד וישמח כתוב , וטעמו: יוָלד חכם , יגיל וישמח; והפך זה קרי , כי הוא הנכון; וכן הפירוש: מי שיוֹלד בן חכם , הוא ישמח בו; על כן ישמח אביך ואמך. יולדתך - כפל דבר. (כו-כח) תנה בני; כי שוחה; אף - שלשה דבקים , ובהם הזהיר להשמר מן הזנות. תנה בני - הנתינה היא כונת הלב לקבל מוסר בדבור. תרצנה - כתוב; ופירושו: עיניך ירוצו דרכי המצות; והמרוצה - במהירות ההשגחה היא , וכמהו "דרך מצותיך ארוץ" (תה' קיט , לב). וקרי תצרנה - לנצור הדרכים ולשמרם. והקרי הוא הנכון , כי הוא מהקבלה. שוחה - חסר כ"ף , והראוי: כשוחה. צרה - הפך רחבה; והטעם , שלא יוכל איש להתהפך מצד אל צד. כחתף - התי"ו והטי"ת קרובים הם בדבור; והענין: כאשר היא תוכל לחטוף , אז תארוב. תוסיף - על הבוגדים - אחרים כמותם. (כט-לה) למי אוי; למאחרים; אל תרא יין; אחריתו; עיניך; והיית; הכוני - שבעה דבקים , ובהם הזהיר להשמר מן היין. אוי - שיקרא על קורותיו 'אוי לי'. אבוי - שם דבר מן 'אביון'. למי שיח - וכעס. למי פצעים - שיבואוהו חנם. חכלילות - אודם העינים מרב שתיית היין. למאחרים - חסר; וכן הוא: למאחרים שבת על היין. ממסך - שם תאר על משקל "כרוב ממשח" (יח' כח , יד); וטעמו: יין מסוך; וחברו: "מסכה יינה" (מש' ט , ב). אל תרא - אל תחפוץ לראותו אף על פי שהוא אדום , ויתן היין בכוס יפי עינו - כלומר: מראהו. יתהלך - בכוס. במישרים - תחשוב שהוא ישר ולא יזיק לך. אחריתו - שיהיה נשתה ואתה שתיתו - כנחש ישוך אותך. פירוש אחר: יתהלך במישרים - דבק עם אל תרא יין; ופירושו: אשר יחפוץ לתתה לך במישרים אליו , אני אומר: אל תרא יין! בכוס - כתוב ביו"ד , להורות כי השמות משתנים; והקרי הנכון. יפריש - כענין ישך; ומזה הענין נקרא 'פָּרָש' , בעבור הפרישין אשר ברגליו , להרגיש בהן הסוס. זרות - חסר , ופרושו: נשים זרות; והטעם: יחפצו לראותם; וכן "יי' לא ראה" (איכה ג , לו) - לא חפץ לראות. תהפוכות - הפך היושר. כשוכב בלב ים - שיחשוב שהוא חונה , והוא נוסע. חבל - שם דבר , והוא החבל הקשור בברזל הספינה; והענין , שלא תרגיש עת חנותך ונסעך. ותאמר כאשר ישוך אותך היין: הכוני - מכים ולא אדע עת חליתי מן המכות. או: לא הייתי חולה קודם המכות. הלמוני - הולמים , ולא הרגשתי ההולם. מתי אקיץ - מייני. אוסיף - לבקשו עוד , כי הוא ירפאני ממהלומות יין; והעניין: במה שהוכיתי ארפא. וטעם עוד: לנצח.