פרק כו
[א]
וַיַּ֥עַן
אִיּ֗וֹב
וַיֹּאמַֽר:
פ
[ב]
מֶה־עָזַ֥רְתָּ
לְלֹא־כֹ֑חַ
ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ
זְר֣וֹעַ
לֹא־עֹֽז:
[ג]
מַה־יָּ֭עַצְתָּ
לְלֹ֣א
חָכְמָ֑ה
וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה
לָרֹ֥ב
הוֹדָֽעְתָּ:
[ד]
אֶת־מִ֭י
הִגַּ֣דְתָּ
מִלִּ֑ין
וְנִשְׁמַת־מִ֝י
יָצְאָ֥ה
מִמֶּֽךָּ:
[ה]
הָרְפָאִ֥ים
יְחוֹלָ֑לוּ
מִתַּ֥חַת
מַ֝יִם
וְשֹׁכְנֵיהֶֽם:
[ו]
עָר֣וֹם
שְׁא֣וֹל
נֶגְדּ֑וֹ
וְאֵ֥ין
כְּ֝ס֗וּת
לָאֲבַדּֽוֹן:
[ז]
נֹטֶ֣ה
צָפ֣וֹן
עַל־תֹּ֑הוּ
תֹּ֥לֶה
אֶ֝רֶץ
עַל־בְּלִי־מָֽה:
[ח]
צֹרֵֽר־מַ֥יִם
בְּעָבָ֑יו
וְלֹֽא־נִבְקַ֖ע
עָנָ֣ן
תַּחְתָּֽם:
[ט]
מְאַחֵ֥ז
פְּנֵֽי־כִסֵּ֑ה
פַּרְשֵׁ֖ז
עָלָ֣יו
עֲנָנֽוֹ:
[י]
חֹֽק־חָ֭ג
עַל־פְּנֵי־מָ֑יִם
עַד־תַּכְלִ֖ית
א֣וֹר
עִם־חֹֽשֶׁךְ:
[יא]
עַמּוּדֵ֣י
שָׁמַ֣יִם
יְרוֹפָ֑פוּ
וְ֝יִתְמְה֗וּ
מִגַּעֲרָתֽוֹ:
[יב]
בְּ֭כֹחוֹ
רָגַ֣ע
הַיָּ֑ם
וּ֝בִתְובֻנָת֗וֹ
וּ֝בִתְבוּנָת֗וֹ
מָ֣חַץ
רָֽהַב:
[יג]
בְּ֭רוּחוֹ
שָׁמַ֣יִם
שִׁפְרָ֑ה
חֹלֲלָ֥ה
יָ֝ד֗וֹ
נָחָ֥שׁ
בָּרִֽחַ:
[יד]
הֶן־אֵ֤לֶּה׀
קְצ֬וֹת
דְּרָכָ֗ו
וּמַה־שֵּׁ֣מֶץ
דָּ֭בָר
נִשְׁמַע־בּ֑וֹ
וְרַ֥עַם
גְּ֝בוּרֹתָ֗ו
גְּ֝בוּרֹתָ֗יו
מִ֣י
יִתְבּוֹנָֽן:
ס
פרק כו
(א
,
ה
-
ו)
ויען
איוב.
הרפאים
יחוללו
-
וכי
המתים
צריכים
את
חכמתך
,
ואותן
שטבעו
במים
ושוכנים
שם?
בחכמה
לא
נשתכרנו
כלום
,
שהכל
יודעים
שיַעֲדֶה
"ירח
ולא
יאהיל"
(איוב
כה
,
ה)
,
וערום
שאול
נגדו
וגו'.
(ז)
בלימה
-
כמו
אַין;
ובשתי
תיבות:
'בלי'
ו'מה';
ועיניין
תוהו
יורה
עליו.
(ט-י)
מאחז
פני
כסא
(בנוסחנו:
כסה)
-
השמים
כסאו
(ע"פ
יש'
סו
,
א)
,
מאחז
בפניהם
את
החג
-
העב.
פרשז
עליו
עננו
-
פתרונו
לפי
עיניינו:
לחבר
ולדבק
אצל
כסאו
הענן
,
להגביהו
ממימי
אוקיינוס
,
ולהעלותו
ולדבקו
עד
פני
הכסא
,
שהם
השמים.
חק
חג
על
פני
המים
-
שדרכם
באוקיינוס
,
וקוום
אל
מקום
אחד
,
ושם
חול
גבולם.
עד
תכלית
אור
עם
חשך
-
כלומר:
עד
סוף
אוקיינוס
,
שהוא
סוף
העולם
ותכליתו.
חג
-
כמו
סיבב
והקיף.
(יא)
ירופפו
-
יעשו
רפופים
מגערתו.
(יב)
רגע
הים
-
שיבר
הים.
ובתבונתו
מחץ
רהב
-
ברוב
חכמתו
דרך
על
במותי
ים
(ע"פ
איוב
ט
,
ח)
,
והכה
ומחץ
ושבר
משברי
ים
(ע"פ
תה'
צג
,
ד)
-
ימים
,
ומושל
בגיאות
הים
(ע"פ
תה'
פט
,
י).
ורהב
-
"גיאות"
(תה'
צג
,
א)
,
עינין
אחד
הוא.
(יג)
ברוחו
-
רוח
פיו
,
שמים
-
הם
נעשו
שפרה
,
יפי.
ובמקום
אחר
מכנה
אותם
"חזקים
כראי
מוצק"
(איוב
לז
,
יח)
,
כלומר:
נאים
וצחים.
חוללה
ידו
-
עשתה
ידו.
נחש
בריח
-
המבריח
מן
הקצה
אל
הקצה
(ע"פ
שמ'
כו
,
כח);
הוא
לויתן
(ראה
יש'
כז
,
א)
,
המכניס
זנבו
לתוך
פיו
ומקיף
את
העולם.
ויש
אומרים:
כוכב
המקיף
את
כל
הכיפה.
(יד)
ומה
שמץ
דבר
נשמע
-
כלומר:
וכמה
שמע
דברים
נשמע
בהקדוש
ברוך
הוא.
ורעם
גבורותיו
מי
יתבונן
-
"אם
לשבט
אם
לארצו
אם
לחסד"
(איוב
לז
,
יג)
,
ואיזה
הדרך
יחלקו
חזיזי
קולות
ורעמיו
(ראה
שם
לח
,
כד
-
כה).