מאגר הכתר ויקרא פרק י עם פירוש רש"י

פרק י
(ב) ותצא אש - רבי אליעזר אומר (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , לב): לא מתו בני אהרן אלא [על ידי] שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר (ראה ויק"ר יב , ה): שתויי יין נכנסו למקדש; ותדע , שאחר מיתתן הזהיר את הנותרים שלא יכנסו שתויי יין; משל למלך שהיה לו בן בית וכו' , כדאיתא בויקרא רבה (יב , א). (ג) הוא אשר דבר יי' וגו' - והיכן דבר? "ונועדתי שמה... ונקדש בכבודי" (שמ' כט , מג) - אל תקרי "בכבודי" אלא 'בכבודיי' (ראה זבחים קטו , ב). אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי , יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום , והייתי סבור או בי או בך; עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ראה ויק"ר יב , ב). וידם אהרן - וקיבל שכר על שתיקתו; ומה שכר קבל? שנתייחד עמו הדיבר , שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ראה להלן , ח - יא; ויק"ר יב , ב). בקרובי - בבחיריי. ועל פני כל העם אכבד - שכשהקדוש ברוך הוא עושה דין בצדיקים , מתיירא ומתקלס: אם כך באילו , כל שכן ברשעים. וכן הוא אומר "נורא אלהים ממקדשיך" (תה' סח , לו) - [אל תיקרי "ממקדשיך" אלא] 'ממקודשיך' (ראה זבחים קטו , ב). (ד) דד אהרן - עוזיאל אחי עמרם היה , שנאמר "ובני קהת [עמרם ויצהר וחברון ועזיאל]" (שמ' ו , יח). שאו את אחיכם - כאדם שאומר: העבר המת מלפני הכלה (ראה ויק"ר כ , ד) , שלא לערבב את השמחה. (ה) בכתנותם - של מתים. מלמד שלא נשרפו בגדיהם , אלא נשמתן; כמין שני חוטין נכנסו לתוך חוטמן (ראה סנה' נב , א). (ו) אל תפרעו - אל תגדלו שער (ראה תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , מ); מכאן שאבל אסור בתספורת (ראה מו"ק יד , ב); אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום. ולא תמותו - הא אם תעשו , תמותו (ראה תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , מ). ואחיכם כל בית ישראל - מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה (ראה מו"ק כח , ב). (ט) יין ושכר - יין דרך שכרותו (ראה כריתות יג , ב). בבאכם אל אהל מועד - אין לי אלא בבואכם להיכל; בגשתם אל המזבח מניין? נאמר כאן ביאת אהל ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל (ראה שמ' ל , כ) - מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל , אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ד). (י) ולהבדיל - כדי שתבדילו בין עבודה קדושה למחוללת. הא למדת שאם עבד , פסל (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ח). (יא) ולהורות - לימד שאסור שיכור בהוראה. יכול יהא חייב מיתה? תלמוד לומר: "אתה ובניך אתך... ולא תמותו" (לעיל , ט) - כהנים בעבודתן במיתה , ואין חכמים בהוראתן במיתה (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ו). (יב) הנותרים - מן המיתה; מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה (ראה יומא פז , א) , ועל עון מעשה העגל הוא , שנאמר "ובאהרן התאנף יי' מאד להשמידו" (דב' ט , כ) - אין 'השמד' אלא כלוי בנים , שנאמר "ואשמיד פריו ממעל" (עמ' ב , ט); ותפלתו של משה בִּטלה מחצה , שנאמר "ואתפלל גם בעד אהרן" (דב' ט , כ; ראה ויק"ר ז , א). קחו את המנחה - אע"פ שהן אוננין , ואע"פ שהקדשים אסורין לאונן. את המנחה - זו מנחת שמיני (וי' ט , ד) ומנחת נחשון (ראה במ' ז , יג; תו"כ שמיני פרשתא א פרק א , ג). ואכלוה מצות - מה תלמוד לומר? לפי שהיא מנחת צבור ומנחת שעה , ואין כיוצא בה לדורות , הוצרך לפרש בה דין שאר מנחות (ראה שם , ד). (יג) וחק בניך - אין לבָּנות חק בקדשים (ראה תו"כ שמיני פרשתא א פרק א , ז). כי כן צויתי - באנינות יאכלוה (ראה שם , ח). (יד) ואת חזה התנופה - של שלמי צבור. תאכלו במקום טהור - וכי את הראשונים אכלו במקום טמא? אלא הראשונים , שהם קדשים , הוזקקה אכילתן במקום קדוש (ראה לעיל , יג); אבל אילו אין צריכין תוך הקלעים , אבל צריכין הם ליאכל תוך מחנה ישראל , שהוא טהור מליכנס שם מצורעין. ומכאן שהקדשים קלים נאכלין בכל העיר (ראה תו"כ שמיני פרשתא א פרק א , ט). אתה ובניך ובנותיך - אתה ובניך בחלק , אבל בנותיך לא בחלק; אבל אם תתנו להם מתנות , רשאות הן לאכול בחזה ושוק. או אינו אלא אף הבנות בחלק? תלמוד לומר: כי חקך וחק בניך - חק לבנים ואין חק לבנות (ראה שם , ז). (טו) [שוק התרומה וחזה התנופה - לשון "אשר הונף ואשר הורם" (שמ' כט , כז). תנופה - מוליך ומביא. תרומה מעלה ומוריד. ולמה חלקן הכתוב , תרומה ב שוק ו תנופה ב חזה , לא ידענו ששניהם בהנפה והרמה.] על אשי החלבים - מכאן שהחלבים למטן בשעת תנופה. ויישוב המקראות , שלא יכחישו זה את זה - כבר פירשתי את שלשתן ב'צו את אהרן' (וי' ז , ל). (טז) שעיר החטאת - שעיר מוספי ראש חדש. ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום: "קחו שעיר עזים" (וי' ט , ג) , ושעיר נחשון (ראה במ' ז , טז) , ושעיר ראש חדש (ראה במ' כח , טו); ומכולם לא נשרף אלא זה. ונחלקו בדבר חכמי ישראל (ראה תו"כ שמיני פרשתא א פרק ב , ח - י; זבחים קא , א): יש אומרים: מפני טומאה שנגעה בו נשרף; ויש אומרים: מפני אנינות נשרף , ולפי שהוא קדשי דורות (ראה זבחים קא , א). אבל בקדשי שעה סמכו על דברי משה שאמר להם במנחה: "ואכלוה מצות" (לעיל , יב). דרש דרש - שתי דרישות: מפני מה נשרף זה , ומפני מה נאכלו אילו. כך היא ב'תורת כהנים' (שמיני פרשתא א פרק ב , ב). על אלעזר ועל איתמר - בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס (ראה שם , ג). לאמר - אמר להם: השיבוני על דברי (ראה שם). (יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש - וכי חוץ לקודש אכלוה , והלא שרפוה?! ומהו במקום הקדש? אלא אמר להם: שמא חוץ לקלעים יצאת ונפסלה (ראה פסחים פב , א)? כי קדש קדשים הוא - ונפסלין ב'יוצא'. והם אמרו לו: לאו. אמר להם: הואיל ובמקום הקדש היתה , מדוע לא אכלתם אותה (ראה שם)? ואותה נתן לכם לשאת וגו' - שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (ראה תו"כ שמיני פרשתא א פרק ב , ד). לשאת את עון העדה - מכאן למדנו ששעיר ראש חדש היה , שהוא מכפר עון טומאת מקדש וקדשיו; שחטאת שמיני וחטאת נחשון לאו לכפרה באו (ראה זבחים קא , ב). (יח) הן לא הובא את דמה וגו' - שאילו הובא היה לכם לשורפה (ראה זבחים קא , א) , כמה שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה" וגו' (וי' ו , כג). אכל (בנוסחנו: אכול) תאכלו אותה - היה לכם לאכלהּ אע"פ שאתם אוננין. כאשר צויתי - לכם במנחה (ראה לעיל , יג). (יט) וידבר אהרן - [אין 'דיבור' אלא לשון עַז , שנאמר: "וידבר העם" וגו' (במ' כא , ה; ראה תו"כ שמיני פרשתא א פרק ב , ז).] איפשר משה קצף על אלעזר ואיתמר , ואהרן מדבר? - הא ידעת , שלא היתה זאת אלא מדת כבוד (ראה פירושו לעיל , טז). אמרו: אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו , אינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב? תלמוד לומר: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" (במ' לא , כא) - הא כשרצה , דבר לפני משה ולפני הנשיאים. זו מצאתי ב'ספרי של פנים שיני' (ספ"ז לא , כא). הן היום הקריבו - מהו אומר? אלא אמר משה: שמא זרקתם דָמהּ אוננים? שהאונן שעבד - חלל; אמר לו אהרן: וכי הם הקריבו , שהן הדיוטות? אני הקרבתי , שאני כהן גדול ומקריב אונן! ותקראנה אותי כאלה - אפילו לא היו המתים בניי , אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כָּאֵילו , כגון כל האמור בפרשת כהנים (ראה וי' כא , ב - ג) שהכהן מִטמא להם. ואכלתי חטאת - ואם אכלתי חטאת. הייטב היום וגו' - אבל אנינות לילה מותר , שאין אונן אלא יום קבורה. הייטב בעיני יי' - אם שמעת בקדשי שעה , אין לך להקל בקדשי דורות. (כ) וייטב בעיניו - הודה , ולא בוש לומר: לא שמעתי (ראה תו"כ שמיני פרשתא א פרק ב , יב).