מאגר הכתר ויקרא פרק י עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק י
(א) ויקחו שני בני אהרון - קודם שירד אש מן השמים (ראה וי' ט , כד); והיו ממעטין את הכבוד , שיאמרו: באִשם של נדב ואביהוא שרף קרבנם. אשר לא צוה אותם - דהא אמרינן (עירובין סג , א): אעפ"י שהאש יורדת מן השמים , מצוה להביא מן ההדיוט - הני מילי לאחר שירדה אש מן השמים כבר , אבל קודם - לא. ולפיכך , כשהיו מביאין איתם אש , פגעה בהם אותה אש שירדה מן השמים ושרפתם. ואעפ"י שכתוב שני פעמים "ותצא אש" (וי' ט , כד ולהלן , ב) , אש אחת היא. אש זרה אשר לא צוה אותם - שהזהיר עליהם שלא לעשות , כדכתיב "לא תעלו עליו קטורת זרה" (שמ' ל , ט) , ושוב לא צוה לעשות; ולפיכך נענשו. כמו "לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתים" (צירוף של יר' ז , לא ולב , לה) - כלומר: הזהרתי עליהם , כדכתיב "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" (דב' יח , י); "לא ציויתים" - הכי קאמר: מאחר שאסרתים שוב "לא צויתים". כי פעמים שהקדוש ברוך הוא אוסר דבר , וחוזר ומצוה לצורך השעה; כמו אליהו בהר הכרמל (ראה מ"א יח , לא - לח) , שהקריב בבמה על פי הקדוש ברוך הוא , ואעפ"י שנאסרו הבמות; וכמו שסבר אברהם אבינו , שהקדוש ברוך הוא אסר רציחה לבני נח , וסבר אברהם , שהקדוש ברוך הוא צוה לשחוט את בנו , ורצה לשחטו. וזהו אשר לא צוה אותם. (ג) הוא אשר דבר יי'... בקרובי אקדש. ופרוש אשר דבר - בפרשת כהן גדול , ב'אמור אל הכהנים' , שכתוב שם בכהן גדול: "על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא" (וי' כא , יא) , וכתיב "את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום" (שם , י). וזהו בקרובי אקדש: שהוא מכובד על ידי כהנים גדולים , שהם קרובי - לא ימצא בהם דרך אבילות; ובזה על פני כל העם אכבד - אהי נכבד. ואף לבני אהרן , אעפ"י שהם הדיוטים , אמר כן: לפי שעתה נמשחתם תחילה , הרי אתם ככהנים גדולים היום. ויש לפרש הוא אשר דבר יי' - כלומר: זה חישב הקדוש ברוך הוא: אנקם מאלו שהם קרובי , ואתקדש ואכבד בפני העם , שישאו קל וחומר בעצמם: ומה בקרוביו כך , באחרים על אחת כמה וכמה שיש לנו לירא. וכיון ששמע אהרון שהם קרוביו של הקדוש ברוך הוא , שתק וקבל נחמה (ראה ויק"ר יב , ב). ורבותינו דרשו (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , לב) , שהורו הלכה בפני רבם , או (ויק"ר יב , א): שתויי יין היו; והוא אשר דבר יי' (תנ"ב שמיני ב) - כשאמר "ונקדש בכבודי" (שמ' כט , מג). (ה) וישאום בכתנותם - של נדב ואביהו; דליכא למימר בכתנותם של מישאל ואלצפן , שלא מצינו ללוים בכותנות [הג"ה]. (ו) ראשיכם אל תפרעו - שהוא דרך אבילות , כדכתיב גבי מצורע "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע" (וי' יג , מה). ועל כל העדה יקצוף - שבאו לחינוך שלכם , ואתם תערבבו להם השמחה. ואם תאמרו: אם כן יהיו אחינו מזולזלים , שאין חולק על מיתתן?! לכך אמר: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה - והם יבכו ויתאוננו עליהם (ראה רש"י). (ט) יין ושכר אל תשת - אף על גב שנותנין יין ושכר לשאר אבילים , שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (מש' לא , ו) - אתה ובניך אל תשת; כי אתם אסורים בעת בואכם אל אהל מועד , ויש בו חיוב מיתה. (יא) ולהורות - בשעת הוראה בין איסור והיתר , ובשעה שמבדילין בין קודש לחול ובין טמא לטהור (ראה לעיל , י) , אסור לשתות יין , כדי שיהיו מבדילין בין מקום קודש , שאין נכנסין בו בטומאה , ובין מקום חול; וכן בין טומאה לטהרה. מיהו אין בהוראה מיתה אם הורה שתוי , דכתיב: אתה ובניך... ולא תמותו: אתם הנכנסין במקדש - במיתה , אבל לא המורה שתויי [הג"ה]. (טז-יז) ויקצוף על אלעזר ועל איתמר - לפי שהיה סבור שהם פסלוהו , כמו שאמר: "הן לא הובא את דמה אל הקודש" (להלן , יח) - להיות נשרף; שהחטאות פנימיות נשרפין (ראה וי' ו , כג) , ו'פנימה' היתה , שלא יצא חוץ לקלעים; ואם כן מדוע לא אכלתם - שמא אתם הקרבתם אותו באנינות? וכהן הדיוט אונָן פסול עבודה! (ראה תו"כ אמור פרשתא ב , ו). (יט) ואמר לו אהרון: הן... הקריבו - בתמיה: אני הקרבתי אותו , וכהן גדול מקריב אונָן ואינו אוכל; ואם שמעת בקדשי שעה וכו' (ראה זבחים קא , א).