מאגר הכתר ויקרא פרק י עם פירוש רשב"ם

פרק י
(א-ג) ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא - קודם שיצא ה"אש מלפני יי'" (וי' ט , כד) כבר לקחו איש מחתתו להקטיר קטורת לִפנים , על מזבח הזהב , שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים (ראה יומא לג , ב); ונתנו בהן אש זרה אשר לא צוה אותם משה ביום הזה ― שאעפ"י שבשאר ימים כתוב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" (וי' א , ז) , היום לא ציוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט , לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה; ולא טוב היום להביא אש זרה , כדי להתקדש שם שמים , שיֵדעו הכל כי אש בא מן השמים; כמו שאמר אליהו: "ואש לא תשימו" (מ"א יח , כה) , לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש של מעלה ― ותצא אש מלפני יי' ותאכל אותם. והוא "ותצא אש" של פסוק ראשון (וי' ט , כד) , כמו שפירשתי אצל "וישב משה את דברי העם" (שמ' יט , ח) , וכן "וישב את הכסף לאמו" (שו' יז , ג - ד) שכתוב שני פעמים בפסל מיכה , ששניהם אחד הם; אף כאן שני הפסוקים אחד הם: כשיצא האש ותאכל את העולה ואת השלמים של מזבח החיצון , כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי , ותצא אש מלפני יי' להקטיר קטורת לפנים תחילה , ופגעה בבני אהרן שם ומתו , ואחר כך יצאה משם ובאה על מזבח החיצון ותאכל את העולה. וימותו לפני יי' - ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו , ויאמר משה אל אהרן: אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה , כי הדבר הזה אשר אני אומֵר לך הוא אשר דבר יי': בקרובי אקדש - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש , ולא שיתחלל שמי ועבודתי; שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא: "והכהן הגדול מאחיו" וגו' , "את ראשו לא יפרע ואת בגדיו (בנוסחנו: ובגדיו) לא יפרם" , "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" (וי' כא , י - יב) , הא אם לא יצא , קידש - ואין מוקדם ומאוחר בתורה - ולכך אל תניח העבודה , שאתה כהן גדול , ולא תצא ולא תחלל , אלא יתקדש הקדוש ברוך הוא ועבודתו על ידך. ועל פני כל העם אכבד - זהו כבוד שכינה: שרואה בניו מתים , ומניח אבלו בעבודת בוראו. וידום אהרן - מאבילותו , ולא בכה ולא התאבל; שכן כתוב ביחזקאל "בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה" וגו' , "האנק דום מתים אֵבֶל לא תעשה" (יח' כד , טז - יז) , אף כאן: וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות. וזהו עיקר ואמיתת פשוטו. אבל האגדה (ראה זבחים קטו , ב) שאומרת , שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ונקדש בכבודי" (שמ' כט , מג) - בִּכְבוּדַי , וסבור הייתי: או אני או אתה , עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך - אין זה לפי הפשט; וכי היה מבשר הקדוש ברוך הוא למשה: 'עֲשו לי משכן , ובו ביום ימותו הגדולים שבכם'?! (ו-ז) ראשיכם אל תפרעו וגו' - כך אמר לאלעזר ולאיתמר: אעפ"י שכהנים הדיוטים אתם , ואין אתם מצֻוים בפריעת ראש ובפרימת בגדים , כי בכהן גדול כן ולא בהדיוט , הרי אתם היום ככהן גדול לדורות. למה? כי... משחת יי' עליכם - אתם נמשחים מחדש עם אביכם. ובכהן גדול כתוב טעם זה: "ראשו לא יפרע" וגו' , "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יי'" (וי' כא , י - יב). (י) ולהבדיל , ולהורות - כמו שאמרו חכמים (עירובין סד , ב): שכור אל יורה. (טז) ואת שעיר החטאת - חכמים פירשו (זבחים קא , ב) בשעיר של ראש חדש , שהוא קדשי דורות; אבל שעיר העדה ושעיר נחשון נאכלו (ראה רש"י). (יז) לשאת את עון העדה - טומאת מקדש וקדשיו , כמפורש בשבועות (ט , ב). (יח) הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה - בהיכל , שכל חטאות הפנימיות נשרפין , כמו שכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף" (וי' ו , כג); אבל זו חטאת חיצונה היא. (יט) הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם - היא העולה והחטאת של אהרן ובניו שכתוב למעלה , "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים" (וי' ט , ב) , והבנים סייעו לאהרן בקבלת הדם כאמור למעלה (וי' ט , יב). וכן אמר אהרן: למה קצפת על בני? הלא היום הזה הקריבו אני ובני קרבנותינו שנתחנכנו בהם לעבודה , ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולה ותקראנה אותי כאלה , והיאך אוֹכל חטאת של קדשי דורות ביום הזה , שנתקלקלה ונתערבה שמחתינו?! דוגמת 'עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה' (ראה גיטין לו , ב).