מאגר הכתר ויקרא פרק י עם פירוש רלב"ג

פרק י
(א-ב) ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש - רוצה לומר: להוליך אש אל מזבח הזהב , ששם הקטרת קטרת סמים. והנה לא ביאר באיזה מקום לקחו זה האש; אבל התבאר אחר זה שלא לקחו אותו מהמקום הראוי לפי מצות השם יתעלה , ולזה קרא זה האש אש זרה. וישימו עליה קטרת - רוצה לומר: אחר ששמו האש על המזבח הזהב. ויקריבו לפני יי' אש זרה אשר לא צוה אותם - ידמה שלא לקחו זה האש מעל מזבח העולה כמשפט , והיה מפני זה זרה. או שלא לקחו מאש מערכת מזבח העולה , המיוחדת להוליך למזבח הזהב להקטיר עליה קטרת הסמים , אבל לקחו אש - אם מהמערכה הגדולה אשר עליה יקטירון התמידין ויתר הקרבנות , אם מאש מערכת קיום האש אשר שם , כמו שהתבאר במה שקדם (וי' ו , ו). והנה ענש אותם השם יתעלה זה העונש הנפלא מפני הֲקִלם בזאת העבודה הנכבדת בזה האופן. כי לא יתכן שיעמדו על הכוונה בה , אם לא ידקדקו לעשותה באופן שצוה השם יתעלה , ויהיה זה סבה אל שיבצר מזאת העבודה התועלת הנפלא המכוון בה , והוא הגעת השלמות האנושי בעיון לפי מה שאפשר; וכל שכן כשיהיה זה המרי בעת הכנסם בזאת העבודה , כי זה בלי ספק היה סבה אל שלא ידקדקו הם והבאים אחריהם לעשות זאת העבודה לפי מה שצוה השם יתעלה , לולא ראותם העונש הזה הנפלא. כי זה יהיה סבה אל שלא יפילו הכהנים מנימוס מעשה הקרבנות דבר , ליראתם משיגיע להם כמו זה העונש; וזה יסבב שיעמדו על הכוונה אשר בעבורה נצטוו לעשותה בזה האופן. ולזה היה הגעת זה העונש על נדב ואביהוא ממה שישלים כונת השם יתעלה בזאת העבודה. והנה בא זה העונש להם על דרך המופת , להשגחה על ישראל , שלא יבצר מהם הטוב המכוון בקרבנות. וכבר בארנו זה האופן מההשגחה ברביעי מספר מלחמות השם. (ג) בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד - רוצה לומר: בקרובי , והם המשלימים נפשם בעיון להשיג אותי , אתקדש כי הם ראויים שישתדלו להשיג אותי בחזקת היד , בצד מההשגה אהיה נבדל בה משאר הנמצאות. ובזה ישיגני שיכבדוני כל העם , כי קרובי יודיעו להם על צד הקבלה ממהותי ועצמותי מה שיכבדוני בו , ואם לא הגיע השגתם אל שאתקדש בה באופן יבדילוני משאר הנמצאות בצד מהמציאות המיוחד לי. וזה אמנם יהיה לקרובי הנגשים אלי באלו ההערות הנפלאות אשר סדרתי במקדש ובעבודה אשר שם. ובהיות העניין כן , הנה כשאחזו מי שאבחרם להיות קרובי , והם הכהנים הנגשים אלי , דרך שלא יכשר עמה שאתקדש בהשגתם עם אילו ההערות הנפלאות אשר סדרתי , הנה מנעוּ הטוב הנפלא אשר כוונתי אליו מהם ומן העם; ולזה ראוי שיגיעם עונש נפלא , כדי שלא יבצר מישראל התועלת המכוון בזאת העבודה. או ירצה בזה: בקרובי - והם הנגשים אלי לשרתני , כוונתי שאתקדש במה שסדרתי מאלו העבודות , כדי שיעמדו מהם על אמתת מציאותי ויבדילוני משאר הנמצאות. ואמנם על פני כל העם די שאתכבד באלו העבודות , רוצה לומר , שישיגו שאלו העבודות הם לתת לי כבוד מזולת שישיגו בשלמות העניין המכוון באלו הקרבנות; כמו שאמר "זובח תודה יכבדנני" (תה' נ , כג). והנה הנגשים אל השם יתעלה לשרתו , כשלא דקדקו באופן אלו העבודות שיעשו לפי הנימוס שצותה עליו התורה , לא יראו שיהיה בעבודה הערה אחרת , רק לכבד את השם יתעלה , ולזה יראו שהוא יכובד בזה האופן מהמעשה כמו שהיה מכובד באופן האחר , ומפני זה לא ידקדקו בו; ולא יגיע אם כן מהתועלת להם באלו העבודות רק מה שיתכן שיגיע להמון , וזה הפך הכונה האלהית בזה. ולפי שכבר ימנע מזה האופן התועלת המכוון באלו הקרבנות , הגיע השם יתעלה להם זה העונש הנפלא. וידום אהרן - רוצה לומר , ששתק ולא צעק ובכה על זה כחק שאר האנשים , כי ליתרון מעלתו לא היה ראוי שיתפעל בהִפָּעֲליות האלו כשאר האנשים. (ו) ראשיכם אל תפרעו - רוצה לומר , שלא יגדלו שער ראשם וישביתו ממנו התגלחת כשאר האבלים. ולפי שבאה האזהרה בזה בייחוד לכהנים , למדנו שפריעת הראש חק על שאר האבלים. ובגדיכם לא תפרומו - רוצה לומר: אל תקרעו. למדנו מזה , שהקריעה חק על שאר האבלים. והנה נמנעה לכהנים הפריעה והפרימה לכבוד השם יתעלה , שלא יכנסו מנוולים בעבודתו אבל יכנסו בזה בבגדי כהנה יהיו להם לכבוד ולתפארת (ראה שמ' כח , מ). ולזאת היתה זאת הצואה כוללת לאבלים ולבלתי אבלים. ומה שאמר אחר זה ולא תמותו , אשר יורה שכבר יתחייבו מיתה אם עברו על אלו האזהרות - מבואר הוא שזה יהיה אם עשו עבודתם בהיותם בזה האופן מהנוול , לא אם לא שמשו במקדש כלל בהיותם בזה האופן. וזה דבר נלמדהו ממה שהזהירה תורה בעניין שתיית היין אשר הנוול בה יותר חזק בחק השם יתעלה , כי הוא יבלבל שכל הכהן וימנעהו מהשיג הכוונה אשר בעבורה יעשה מה שיעשה מהעבודות; ועם כל זה לא חייבה התורה בו מיתה , אם לא מצד העבודה. ולזה יתבאר שחיוב המיתה הנזכר בזה המקום הוא , אם עשו העבודה. ועוד: אם היתה זאת האזהרה אפילו שלא בשעת העבודה , למה ייוחד בזה כהן גדול מבין שאר הכהנים , שנאמר בו: "ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום" (וי' כא , י)? ואמנם ייוחד בזה מפני היותו תמיד במקדש , ותמיד הוא משמש כשירצה; ולזה נמנעה ממנו הפרימה והפריעה תמיד. ואמנם כהן הדיוט אינו משמש אלא בעת המשמר שלו , ולזה לא היתה זאת האזהרה לו תמידית כמו העניין בכהן גדול. (ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו - רוצה לומר , שלא יניחו עבודתם מפני המקרה הרע הזה שקרה להם. ולמדנו מזה המקום , שאיזה כהן שיהיה שהניח עבודתו ויצא מן המקדש , חייב מיתה. (ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אל אהל מועד ולא תמותו - ראוי שתדע , שהשתייה לא תהיה בפחות מרביעית , לפי מה שהתבאר בשרשים הכללים. ולפי שהשכר הוא יין , הנה תהיה וי"ו ושכר - תנאית , רוצה לומר: מיין שיהיה שכר , והוא היין שעברו עליו ארבעים יום. והנה אמרו בבאכם אל אהל מועד - ירצה בו: בבאכם שם לשמש בכהנתכם , כי לזה יהיה בואם שם לפי הנהוג. ומזה המקום יתבאר , שמי ששתה רביעית יין שעברו עליו ארבעים יום ועבד , חייב מיתה. וראוי שיתבאר מזה , שהשכור משאר המשכרין כמו החלב ושאר מה שידמה לו , אין ראוי שישמש , כי מפני בלבול המחשבה הזהירה התורה בזה; אבל לא יתחייב על זה מיתה , כי התורה לא חייבה מיתה אלא על היין , ולא נלמד ממנו מה שלמטה ממנו בפועל השכרות - למיתה , אבל יתבאר שהוא ב'לאו'. והנה הזכירה התורה היותר מגונה והיותר חזק בזה הפועל למיתה , לפי שלא יתחייבו מיתה אלא עליו. חקת עולם לדורותיכם - מגיד שזאת האזהרה נוהגת לדורות. והנה באה בזה המקום אזהרת פריעת הראש ופרימת בגדים (ראה לעיל , ו) , לפי שנתחדש זה המקרה לאהרן , אשר היה מביא הוא ובניו לפריעת הראש ופרימת הבגדים מצד האבל , לולי אלו האזהרות. וכן באה בזה המקום האזהרה שלא יצאו מפתח אהל מועד (ראה לעיל , ז) , רוצה לומר שלא יניחו זאת העבודה ויצאו לזאת הסבה בעינה , כי זה העניין היה מביא אותם להניח עבודתם ולצאת לולא זאת האזהרה. ובאה בכאן האזהרה משתיית יין ושכר , להעיר כי מפני בלבול שכלם ושבושו מתו נדב ואביהוא; כי אלו היו מתישבים בדבר העבודה הזאת ואופן החכמה אשר בעבורו היתה בזה האופן , לא היו מפילים מדברי השם יתעלה בה דבר. (י-יא) ולהבדיל בין הקדש ובין החול - רוצה לומר: בעת שתזקקו בהוראתכם להבדיל בין הקדש ובין החול בעניין הנדרים והערכין והחרמים ומה שידמה להם ממה שיצטרך בו ההוראה אם הוא קדש או חול , לא תהיו שתויי יין. וכן כשתבאו להבדיל בין הטמא ובין הטהור בעניין הנגעים ובזולתם מהטמאות אשר יפול ספק בעניינם; וכן כשתבואו להורות בני ישראל את חקי התורה לא תשתו יין בבואכם להורות אלו ההוראות. וראוי שיתבאר מזה , ששתוי יין אין ראוי שיורה , היה ישראל או כהן; אלא שזה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום , וישראל אינו באזהרה; לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן , כי השגגה שתהיה בהוראתו תזיק יותר , לפי שהוא משותף לכל ישראל בעניין ההוראה , כעניין שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דב' לג , י) , ואמר בפרשת 'כי יפלא ממך דבר למשפט': "ובאת אל הכהנים הלויים" (דב' יז , ט); ואין העניין כן בישראל המורה הוראות. ולפי שהוא מבואר כי מפני אפשרות חדוש השכרות מפני שתיית היין באה זאת האזהרה; והתבאר לרבותינו בנסיון , כי בשתיית רביעית לוג מיין חי בזולת הפסק יתכן שיתחדש השכרות , או ביותר מרביעית יין , חי או מזוג , אפילו בהפסק , לא בפחות מזה - היו התנאים האלו בשתיית זה היין אשר יתחייבו עליו מיתה כשישמשו במקדש; רוצה לומר , שאם שתו יין חי יהיה השיעור רביעית לוג , ושתהיה השתייה יחד; ואם לא שתו אותו יחד אבל הפסיק בשתייה , יהיה השיעור יותר מרביעית חי או מזוג; כי היין המזוג גם כן יקרה ממנו השכרות בקלות , כמו שנזכר בספר 'שאלות טבעיות'. (יב-יג) אצל המזבח רוצה לומר: בעזרה; ולזה אמר אחר זה במקום קדוש - ונכלל בזה כל מחנה כהנה , והוא העזרה והלשכות הפתוחות לה שם. (יד) תאכלו במקום טהור - לפי שהוא שלמים , לא חוייבנו לאכלו כי אם במחנה ישראל , ושם חוייב שיאכלוהו בטהרה , כמו שקדמה האזהרה בזה מלטמא הקרבנות ומלאכלם בטומאה. וכבר יתבאר במה שיבא , שלא יותר לאכול שלמים כי אם במחנה ישראל (ראה דב' יב , ה - ז). (טו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני יי' - כבר בארנו במה שקדם (וי' ז , ל) , כי כבר היתה שם תנופה ותרומה לכל אלו הדברים; וייחס התרומה לשוק והתנופה לחזה , לסבה שזכרנו במה שקדם (שם , לב). והנה למדנו מזה שהשוק והחזה היו על אשי החלבים , לא על הכליות ויותרת הכבד; ולזה נתחייב שיהיו הכליות ויותרת הכבד על החזה והשוק , כמו שזכרנו במה שקדם (שם , ל). (טז) והנה צוה אותם לאכול באנינות אלו הקדשים (ראה לעיל , יב - יג) , לפי שהם לא היו אלא לפי שעה , והיתה מצות השם יתעלה שיאכלום באנינות להוראת שעה , לפי שזה היה תחלת מעשיהם; ולא הסכימה החכמה האלהית שיהיה נגרע חקם במה שנתחנכו בו מאלו הקדשים. ואמנם הקדשים הנוהגים לדורות - לא יתכן לאכלם באנינות , ולזה התנצל אהרן על שלא נאכל שעיר החטאת מפני האנינות כמו שיתבאר אחר זה (ראה להלן , יט). והנה יתבאר ששעיר החטאת הזה איננו השעיר הנזכר בזאת הפרשה , שאם היה הדבר כן , למה זה הסכימו לאכול שירי המנחה וחזה ושוק באנינות , ולא אכלו זה השעיר אבל שרפוהו? והנה היה ראוי שיהיה הדין שוה באלו הקדשים , להֵאכֵיל באנינות או שלא להֵאכֵיל! ולזה הסכימו רבותינו ז"ל (ראה זבחים קא , ב) , שזה השעיר הנשרף היה שעיר ראש חדש , כי ראש חדש היה היום ההוא , כמו שנבאר במה שיבא (להלן , יט). ולפי שזה השעיר נוהג לדורות , לא הסכים אהרן לאכלו באנינות , לחשבו שמה שצוה השם יתעלה להאכיל באנינות אלו הקדשים , לא יהיה נוהג אלא בקדשי שעה. ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים. אמר הנותרים - אם להורות שמיתת נדב ואביהוא היתה קודם זה , או לבאר שהם יהיו נותרים , ותתקיים להם הכהנה ולא ימותו באופן מיתת נדב ואביהוא. או אמר זה להעיר , שגם הם היו ראויים ליענש מצד שלא דקדקו כראוי בעניין זאת העבודה , ומזה הצד כעס עליהם משה רבינו עליו השלום; כאלו יאמר שהם לא נוסרו במה שחל עליהם מהרע במיתת נדב ואביהוא. (יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש - מפני שאין הרצון בזה לגנות אותם על שאכלוהו שלא באופן הראוי , לפי שהם לא אכלוהו כלל אבל נשרף (ראה לעיל , טז) , הנה יהיה בהכרח הרצון בזה: מדוע לא אכלתם את החטאת שהיה במקום הקדש? ואמר זה , להעיר שלא נפסל זה החטאת מפני יציאה חוץ למקומו , כי הוא היה במקום הקדש , ולזה לא היה דינו לישרף; ומפני זה גנה אותם. ומזה המקום נלמד , שהיוצא חוץ למקומו דינו שישרף. ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם - אע"פ שכבר נשלמה הכפרה בזריקת הדם , כמו שקדם (ראה וי' ט , יח) , הנה ייטיב עניין זאת הכפרה אכילת הכהנים אלו הקדשים , כי בזה הערה להתקרב אליהם באופן שיקנה מהשלמות כפי מה שאפשר , וישמר מהשגגות בעניינים התוריים , כמו שקדם. או יהיה הרצון בזה , שנתן השם יתעלה לכהנים אלו המתנות בעבור שישאו את עון העדה ויכפרו עליהם; כאלו יאמר , שזה שכר להם חלף עבודתם (ע"פ במ' יח , כא). והביאור הראשון הוא יותר נאות לפי מה שאחשוב. (יח) הן לא הובא מדמה על הקדש פנימה - רוצה לומר , שלא היה דינה לישרף , כי לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. ומזה המקום נלמד , שאם נכנס דם חטאת הנאכלת לפנים ממחיצתה , דינה לישרף. ומפני שאמר פנימה , נלמוד מזה בכל חטאת שנכנס דמו לפנים ממחיצתו , שהוא נפסל ודינו לישרף; ולזה יהיה נפסל החטאת אשר יזו מדמו על הפרכת ועל קרנות מזבח הזהב , אם הכניסו מדמו לבית קדשי הקדשים , שהוא פנימה בחק הדם ההוא. (יט) וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו בני את חטאתם ואת עולתם לפני יי' , ותקראנה אותי כמו אלו המקרים הזרים שמתו בהם , ואכלתי חטאת היום - הזה בעינו שהיו בו בני חיים ומתים; הייטב בעיני יי' - שאהיה אוכל החטאת הזאת הנוהגת לדורות באנינות? וזה , כי אע"פ שהקל השם יתעלה באכילת אלו הקדשים שהם קדשי שעה , שיהו נאכלים באנינות , הנה אין ראוי שנקל בקדשים הנוהגים לדורות; כי זה השעיר הנשרף היה שעיר ראש חדש , כמו שזכרנו (לעיל , טז); ולולא זה לא היה לאהרן התנצלות בזה המאמר. והנה יתבאר שהיה ראש חדש ביום ההוא ממה שאומר. וזה , שכבר נזכר בסדר 'ואלה פקודי' , כי באחד לחדש נשלמה הקמת המשכן , שנאמר: "באחד לחדש הוקם המשכן" (שמ' מ , יז) , ונזכר בפרשת 'נשא' , כי ביום כלות משה להקים את המשכן נשלמה משיחתו וקדושו וקדוש מזבח ומשיחתו ושביום ההוא התחילו הנשיאים להקריב קרבנם לחנכת המזבח (ראה במ' ז , א - ג). ולזה יתבאר , שזה היה ביום השמיני הנזכר בזאת הפרשה , כי אז נשלם קדוש המזבח ומשיחתו , ואז היתה חנוכת המזבח על ידי הכהנים. ולזה היו שם ביום ההוא שלשה שעירים לחטאות: השעיר הנזכר בזאת הפרשה (לעיל , טז) , ושעיר נחשון הנזכר בפרשת 'נשא' (במ' ז , טז) , ושעיר ראש חדש. והנה היו שעירי הנשיאים , לפי מה שאחשוב , לכפר על מעשה העגל; כי על חטא עבודה זרה יקריב כל נשיא כל שבט פר ושעיר כמו שזכרנו במה שקדם. ולזה בא זה הקרבן באופן מתיחס לקרבן שגגת בית דין הגדול בהוראה בעניין עבודה זרה. ואיך שיהיה , הנה לא היה קרבן הנשיאים אלא לפי שעה , ולזה לא יתכן שנאמר שיהיה זה השעיר שנשרף שעיר נחשון. ויתבאר גם כן שזה היה שעיר ראש חדש , לפי שנאמר בכאן: "ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם" (לעיל , יז) , וכבר נאמר בשעיר ראש חדש: "ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם" (במ' כח , כב; ראה שם , טו). והנה למדנו מזה , שאנינות של תורה אינו נוהג אלא ביום המיתה לבד , שנאמר: ואכלתי חטאת היום - למדנו כי ביום ההוא לבד היה נוהג. והנה התנצל אהרן לבדו בזה המאמר ולא חשש להתנצלות בניו , כי בהתנצלותו - די התנצלות להם; וזה , שאם לא היה ראוי שיאכל כהן גדול קדשים כשהוא אונן אע"פ שמותר לו לעבוד באנינות , כמו שיתבאר , כל שכן שהכהן הדיוט לא יתכן שיאכלם , כי הוא נזהר מעבוד באנינות , כמו שיתבאר (ראה וי' כא , יב). (כ) וישמע משה וייטב בעיניו - רוצה לומר , שכבר ראה שמה שנעשה , כדין נעשה. והנה הורה על זה זריזות משה לקיים מצות השם יתעלה , עד שהעלימה ממנו זריזותו ההתישבות על זאת המצוה שבאתהו מאת השם יתעלה באופן שיעמוד על עניינה , אם היא נוהגת בקדשי שעה לבד , או תנהג גם כן בקדשי דורות. עם שרוב התבודד שכל משה במושכלות היה מונע אותו מהשיבו מחשבתו באלו העניינים המעשיים הזמניים באופן שלם. הלא תראה שזה היה מונע אותו מלסדר דבריו עם בני אדם באופן ראוי , ולזה היה אהרן לו למליץ , כמו שנזכר בסדר 'ואלה שמות' (ראה שמ' ד , י - טז).