מאגר הכתר ויקרא פרק יח עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יח
(ג-ד) כמעשה ארץ מצרים... - וראיתם מעשיהם ועיניינם - אל תעשו , שעניינם רע. וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה - ותלמדו ותראו את עיניינם - לא תעשו , כי אף הם מאוסים בעיני; ואם תעשו כמעשיהם , מה הועלתי במה שהחלפתי בכם? והוא הדין לשאר אומות העולם; אבל על אותם שהם רואים ויודעים , ויש לחוש פן ירגילו לעשות כן. והכי משמע קרא דכתיב: את משפטי תעשו וחוקותי תשמרו - ולא חקים אחרים. חוקים - 'קודומיש' (בלעז: מנהגים); משפטים - 'ריישוניש' (בלעז). (ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם - שלא יהו שָניו מתקצרות; שאינו מת אלא מיתת עצמו. אבל חוקי הגוים , שגוזלים וחומסים וגונבים ורוצחים ובאים על נשי חבריהם , מקצרים ימיהם; שבאים בעלי הממון והורגים אותם , וכן בעל האשה לא יחמול ביום נקם (ראה משלי ו , לד) , ואף הקרובים הורגים הרוצח. וכתיב "ושנות רשעים תקצרנה" (מש' י , כז). (ו) אל כל שאר בשרו לא תקרב (בנוסחנו: תקרבו) לגלות ערוה - שלא יהו ישראל מצויים אצל זימה. שאם היה אדם מותר בקרובותיו - מתוך שהם מצויים זה אצל זה , יַרבו זימה: לא תצא אשה בתולה מבית אביה , אלא יבאו עליה אביה או אחיה או זקינהּ המגדלה; והבן שיהא מצוי אצל אמו ואצל דודתו , ואפילו כשתהיינה אשת איש , יהא רגיל לבא עליה , ומלאה הארץ זימה (ע"פ וי' יט , כט) וטנופת. בתחילה כָּלל , והשתא פרט איזו מן הקרובות אסורות (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , טו). (ז) ערות אביך - ולקמיה (ראה פס' ח) מפרש מהו ערות אביו. ערות אמך - כיון שהיא אמך , אסורה: בין נולדתָ מן האישות , בין באונס , בין בפיתוי , בין באיסור - כגון שבא על בתו או על אמו ונולדת ממנה - הרי היא אסורה לך. (ח) ערות אשת אביך - אעפ"י שאינה אמך. והשתא מפרש מהו "ערות אביך" דקאמר לעיל (פס' ז). ורבותינו פירשו (ראה סנה' נג , ב - נד , א) "ערות אביך" - 'ערות אשת אביך': בין היא אמו בין אינה אמו; וערות אשת אביך - להזהיר על אשת אביו לאחר מיתה. ואיכא למאן דאמר (ראה שם): "ערות אביך" - דווקא; והבא על אביו חייב שתים: משום אביו ומשום "ואת זכר" (להלן , כב). ואנוסת אביו ומפותת אביו - איכא למאן דאמר (ראה יבמות ד , א) דאסור , מדכתיב במקום אחר "לא יגלה כנף אביו" (דב' כג , א) - כנף שראה אביו לא יגלה. ואיכא דמוקי לההוא קרא בשומרת יבם של אביו (ראה יבמות צז , א) , אבל אנוסתו ומפותתו אינה מן התורה. (ט) מולדת בית - שנולדה מן אשת אביך שאינה אמך , או מבעל אמך שאינו אביך; ואם היא מאביך ומאמך - כל שכן שהוא בכלל מולדת בית. או מולדת חוץ - מאונס ומפיתוי: בין שפיתה אביך אמך , או אנס; בין שפתה או אנס אשה אחרת; או שנאנסה או נתפתתה אמך מאיש אחר. (י) ערות בת בנך - א"מולדת חוץ" דלעיל (פס' ט) קאי: בת בנו שנולד 'חוץ' , ובת בתה שנולדה 'חוץ'; דבבת בתו מאנוסתו הכתוב מדבר; ומאיש אחר. ובתו מאנוסתו אתיא (ראה סנה' עו , א): הֵנה - "הֵנה" (להלן , יז) , "זימה" (שם) - "זימה" (וי' כ , יד). אבל בתו מאשתו כתיבה בהדיא , דכתיב "ערות אשה ובתה... את בת בנה ואת בת בתה" (להלן , יז) - לא שנא ממנו ולא שנא מאיש אחר (ראה יבמות כב , ב). (יא) אחותך היא - כלומר: אם מולדת אביך אחותך , אפילו מאשת איש , אסורה עליך; אבל אם אינה אחותך , אפילו היא מולדת אביך - שבא על השפחה והנכרית (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק י , יג) , שהיא מולדת אביך אבל אינה בת אביך ואינה אחותך , שאינה נקראת אלא אחר אמה השפחה , דכתיב "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" (שמ' כא , ד) - שאינם הולכים אחר האב כלל; ונָכְרית - כדנפקא לן מ"כי יסיר את בנך" (דב' ז , ד): בן בתך הבא מן הגוי קרוי 'בנך' , ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי 'בנך' אלא 'בנה' (ראה יבמות יז , א); ולפיכך אינך חייב עליה. אבל אם עֶבד וגוי בא על אמך והוליד ממנה בת - אחותך היא (ראה לעיל , ט) , שלעולם הוָלד כרוך אחר אמו. (יב-יג) ערות אחות אביך ואחות אמך - האי דאסר רחמנא דודתו ולא אסר נכדתו (אחייניתו) - שהקורבה עניין אחר לה; ולפי שדרך אשה להביא בן אחותה ומצוי אצלה , ויהא מצוי אצלה בזימה. אבל איש - אין דרכו להוציא ולהביא בת אחיו , ואינו מצוי אצלה. (יד) דודתך היא - לרבות אפילו לאחר מיתה , כמו דודתו אחות אביו או אחות אמו (ראה לעיל , יב - יג) , שאסורה לעולם. (טו) אשת בנך היא - כלומר: אינה כלתך אלא אם כן יש לבנך אישות בה; דאנוסת בנו ומפותת בנו אינה כלתו (ראה יבמות ד , א). (טז) ערות אשת אחיך - שיש להם בנים (ראה יבמות נה , א) , או שהוא מעריות או מצרותיהן או מצרות צרותיהן. (יח) לצרור - דבר קשה הוא; ששתי אחיות שהן אהובות זו לזו , ואתה תכניס אותה בביתך - שתהא צרות זו לזו ומתקנא זו בזו ומתקוטטות זו עם זו. ואפילו אם גירש האחת , אסור באחותה; שאם תבא לביתה - תקנא בה. אבל לאחר מיתה - גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה (ע"פ קה' ט , ו). (יט) לא תקרב לגלות - לפי שמצוי אצלה בשעת שאינה נידה , שייך לומר: לא תקרב ביאתך בעת נידתה , אלא המתן עד שתטהר. ומיהו מותרת ליחד עמה , שהתורה העידה עליה: "סוגה בשושנים" (שה"ש ז , ג) - שאם אין ביניהם אלא סייג של שושנים , לא יפרצו פרצות (ראה סנה' לז , א). וטעמא: כיון שהוא יודע שתהא מותרת לו לבסוף , אין יצרו מתבער עליו כמו בשאר עריות. (כ) לזרע - ואעפ"י שאפילו בלא העראה חייב מיתה באשת איש , כדנפקא לן מנידה ומאשת אח , אפילו שלא כדרכה (ראה יבמות נה , ב) , כדנפקא לן מ"משכבי אשה" (להלן , כב) - לפי הפשט נראה , שאסרה תורה כל אילו בחיוב מיתה משום שלא יבא להזריע בה; כי דבר קשה , שהֶעָני בן אדם יגדל ממזר אחד , ויהיה סבור שהוא בנו , וימסור נפשו עליו , ובמותו ינחילו כל יגיעו - אין לך עבירה קשה מזו! הילכך לזרע - נתינת טעם הוא. ודע , שהקדוש ברוך הוא מקפיד מאד בדבר , שהרי אמרו רבותינו (ראה יבמות עח , ב): גמירי: מַמְזירא לא חיי אלא אם כן ידוע. והוא הלכה למשה מסיני , שאין הקדוש ברוך הוא רוצה שיירש אותו עני. ורבותינו דרשו ב'הבא על יבימתו' ביבמות (נה , ב): לזרע - פרט למשמש באברו מת; ולמאן דמחייב משמש מת - פרט למשמש לאשה מתה. (כא) ומזרעך - בהווה דבר הכתוב; שכן דרכן של עובדי מולך , שאינן ממיתין כל זרעם , אלא מקצתם , ומקצת זרעם מקיימים. כמו שעושין הגוים , שמקצת זרעם עושין גלחים וכומרים לעבודה זרה לאבד את שמם , שלא יהא להם זֵכֶר; ומקצתן מלמדין אומנות ומשיאין להם נשים. ולכך אמר: מזרעך; וכל זרעו אסור. ומיהו רבותינו אמרו בסנהדרין , בפרק 'ארבע מיתות' (סנה' סד , ב): העביר כל זרעו למולך - פטור , משום דכתיב: מזרעך. (כג) תבל הוא - פירשו רבותינו (ראה נדרים נא , א): וכי תבלין יש בה בעבירה מכוערת זו , שאתה מוצא בה טעם?! וכן "זימה" (להלן , כט) פירשו: 'זו מה' היא שוה יותר מאשה אחרת , שאתה נכשל בה?! וכן "תועבה" (לעיל , כב) - 'תועה' אתה 'בה' , שאתה תועה כשאתה מתאוה לה; שכמו שאסורה אשה , כך מותרת אשה. (כח-כט) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה - כלומר: כדי שלא תקיא הארץ אתכם על ידי הטמאות שתעשו עליה , אני מזהיר עליכם שתשמרו מצותי וחוקותיי (ראה לעיל , כו) ולא תטמאו אותה. שאם תטמאו , ודאי תקיא , כאשר קאה הגוי (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , יט); כי כל אשר יעשה - אפילו גוים , ונכרתו - כי אף האֱמוֹריים נענשו על זה; וכל שכן אתם , שעליכם להזהיר יותר , דמפקיד דינא עליכו. וכן "יין ושכר אל תשת אתה ובניך ולא תמותו" (וי' י , ט) - שהוא כמו 'כדי שלא תמותו'. (ל) אני יי' אלהיכם - אם תשמרו עצמיכם מטומאות ותועבות הללו. אי נמי: אלהיכם - 'בוטרא יושטיציירא' (בלעז: שופטכם) , שעתיד לנקום אם לא תשמרו; כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם" (שמ' כב , ח) , 'אליושטיצא' (בלעז: אל השופט). והמקום יצילנו מעונש ומכל טומאה יטהרינו.