מאגר הכתר ויקרא פרק יח עם פירוש רלב"ג

פרק יח
(ג) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו - הנה יראה מלשון התורה בזה , שמנהגי ארץ מצרים ונימוסיהם בעניין העריות היו בתכלית הגנות , וכן העניין במנהג ארץ כנען ונימוסיהם בעניין העריות. ולזה הזהירם השם יתעלה שלא ינהגו בכמו המנהגים הפחותים , כמו שאמר בסוף זאת הפרשה: "אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם" (להלן , כד). (ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם - רוצה לומר , שמדרך משפטי השם יתעלה וחקותיו , שיהיה חיי האדם בהם , כי הם מיישרים לשלמות הנפש שהוא החיים הנצחיים , עם שכבר ימצא בהם תועלת גם כן באלו החיים הגופניים , כמו שנתבאר בהרבה מהמצות. (ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה - ראוי שתדע , שבזאת האזהרה תועלת במדות ותועלת בעיון. אמנם התועלת אשר בעיון בזה הוא הערה , שאין המבוא אשר בהולדה לזכר ולנקבה בהדרגה אחת. ולזה הזהירה התורה שתהיה הנקבה שאר בשר הזכר , כי שאר הבשר יֵחָשב היותם מטבע אחד , לפי שחוצבו מצור אחד. וכבר התבאר ב'טבעיות' , שיש הבדל נפלא בזה בין הזכר והנקבה; והוא , שזרע הזכר הוא הפועל בהולדה , והנקבה תתן החומר , שהוא המתפעל בהולדה. ואמנם התועלת אשר במדות בזה - כבר זכרו הרב המורה (מו"נ ג , מט) , והוא , שאלו הנקבות שהם שאר בשר , אם היו מותרות לאדם , הנה רוב מציאותם אצלו ולחוזק האהבה אשר ביניהם בטבע , יקרה שיהיו נשמעות אליו תמיד והוא אליהן , גם בזולת אישות , ואע"פ שיהיו לאיש אחר; ויגיע מזה הפסד נפלא בדברים הטבעיים המדיניים , עם שכבר ישחית עצמו מצד רבוי המשגל. וראוי שתדע , כי גלוי הערוה ישלם בפתיחת הרחם , כי אז יתגלה הנסתר; והפתיחה ההיא תשלם בהכנסת העטרה לבד , ואע"פ שלא נגמרה הביאה. והנה תמצא במקומות , שכונה התורה שתהיה הביאה נגמרת , שכבר זכרה שתהיה בַּשכיבה שכבת זרע , כמו שתראה בשפחה חרופה בפרשת 'קדושים'. אמר: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע" (וי' יט , כ). ואולם בזה המקום לא זכרה כי אם גלוי ערוה , לתוספת הרחקה בזה; כי אפילו בתחלת הביאה יתחייב כרת. וראוי שתדע , שזאת השכיבה תהיה אם בדרך הנקבות אם בזולת דרך הנקבות , שהרי אמר בזה העניין "ואיש כי ישכב את זכר משכבי אשה" (ראה וי' כ , יג) , להעיר , שהמשכב ההוא גם כן משכבי אשה , ואם אינו עושה פרי. ולפי שגלוי הערוה הוא התחלת הביאה , הנה לא יהיה גלוי הערוה אלא במי שתתכן בו הביאה , והוא בזכר - מבן תשע שנה ויום אחד ומעלה , ובנקבה - מבת שלש שנים ויום אחד ומעלה , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. ומזה המקום יתבאר , שאם גלה ערוה בזולת קושי לא יתחייב כרת , כי אין זה העניין התחלת ביאה. והוא מבואר מזאת האזהרה , שהקרב לאחת מן העריות קריבה המביאה לגלות הערוה , עבר בלאו , אבל לא יתחייב כרת אם לא גלה ערוה , שהרי אמר בסוף הפרשה: "כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות" (פס' כט); למדנו , שלא יתחייב כרת אם לא עשה מעשה , לא על השתדלותו לעשותו. ואמנם הזהירה התורה בזה להוסיף הרחקה בזה העניין. (ז) ערות אביך וערות אמך לא תגלה - הרצון ב'ערות אב' - משכב זכור. ויתחייב עליו משני צדדין: האחד , מפני שהוא משכב זכור , והשנית מפני שהיא ערות אב. ואם עשה זה בשוגג , יתחייב שני חטאות , כי כבר יתחייב על הזדון - כרת , כמו שהתבאר אחר זה (וי' כ , יג). והרצון ב'ערות אם' - בין כדרכה בין שלא כדרכה , וכן העניין בשאר העריות. וכן אם היתה אמו עם זה אשת אביו , יתחייב עליה שלש חטאות: משום אשת איש , ומשום אשת אב , ומשום אם , כמו שיתבאר במה שאחר זה (סוף פרשת קדושים). (ח) ערות אשת אביך לא תגלה - רוצה לומר: אע"פ שאינה אמו. והיא נקראת 'אשת אב' משנתארסה; ואע"פ שמת האב מן האירוסין , יתחייב עליה משום אשת אב. ואולם אנוסת אביו ומפותת אביו אינה אסורה לו משום אשת אב , כי אינה אשתו. (ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ - אחשוב שמולדת בית היא ההולדה שתהיה לאשה מאישה , ומולדת חוץ היא ההולדה שתהיה לאב ממי שאינה אשתו; או ההולדה שתהיה לאם ממי שאינו אישה. ובארה התורה , שאע"פ שהיא אחותו בזנות או בממזרות , בין מן האב בין מן האם , יתחייב עליה משום 'ערוה'. וזהו מה שלמדנו מאמרו או מולדת חוץ. (י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה - הנה יתבאר ממה שאמר כי ערותך הנה , שכבר יתחייב אם גלה ערות בתו. אבל היא יותר ראויה בזה , כי היא יותר אמתית בענין שאר הבשר. וזה ממנהג התורה , כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים. (יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך - רוצה לומר , שתהיה נולדת מאביו; שאם לא היה הענין כן , כבר תהיה מותרת לו , אם לא היתה אמו אשת אביו הנזכרת בזה המקום. וכבר יתחייב עליה משום בת אשת אביו , כשהיתה אשתו. ואולם אם היתה בת אנוסת אביו או מפותת אביו , לא יתחייב עליה משום בת אביו , אבל יתחייב עליה משום אחותו מן האב. (יב) ערות אחות אביך - באר שאחות האב ואחות האם הם גם כן אסורות משום ערוה , כי הם שאר אב או אם. (יד) ערות אחי אביך לא תגלה - רוצה לומר: למשכב זכור; ויתחייב עליה משום משכב זכור ומשום ערות אחי האב. אל אשתו לא תקרב דודתך היא - רוצה לומר , שלא יקרב אליה לגלות ערוה. והוא מבואר מצד הוראת הגדר , שלא יקָרא 'אחי האב' סתם , אלא כשהיה אחיו מן האב , לא כשהיה אחיו מן האם ולא מן האב. וכבר יתבאר עוד בפרשת יבמה (דב' כה , ה - י) ועוד , כי מפני שמנע אחות אב ואחות אם (ראה לעיל , יב - יג) , אם ימנע אחי אב ולא אחי אם , הנה יראה שלא מנע אלא מי שהוא אחי האב מן האב , לא מי שהוא אחי האב מן האם. ועוד , שהוא מבואר שלא תקרא 'דודתו' אשת אחי האב מן האם. (טו) ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא - הטעם: לפי שהוא ערות הבן , שהוא שאר בשר. (טז) ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא - לפי שנתן הסבה בזה שהיא ערות אחיו , ומצאנו בערות אחותו שהשוה אחותו מאביו לאחותו מאמו (ראה לעיל , ט) , הנה יתבאר שזה הדין ינהג גם כן באשת אחיו מן האם. (יז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה - הרצון בזה , שיהיה לו אישות עם אחת מהן , ולזה אמר לא תקח. ומפני האישות ההוא נאסרה עליו האחרת , מפני שהיא שאר אשתו , כמו שאמר שארה הנה זמה הוא. וכזה תמצא באחות אשתו , שאמרו בה "לא תקח" (להלן , יח) , להעיר , כי מפני נשואי אשתו נאסרה עליו האחרת. וכזה תמצא בפרשת 'קדושים תהיו' , שאמר לשון קיחה בזה העניין; אמר: "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא" (וי' כ , יד) , ולא תמצא לשון קיחה בשאר העריות. ולזה יראה במה שאין ספק בו , שתהיה אחת מהן אשתו; ולזה אמר בפרשת 'והיה כי תבא': "ארור שוכב עם חותנתו" (דב' כז , כג). ואין לאומר שיאמר שיקח שתיהן לנשים ואז יתחייב כרת כשיגלה ערות השנית , שאם נתחייב כרת כשגלה ערותה אחר שלקחה לאשה , כל שכן שהוא ראוי שתאסר לו כשלא לקחה לאשה. ולזה הוא מבואר , שאין לו לִקוּחים כי אם עם אחת מהן , ובעבורה נאסרו לו האחרות; וזה , שאם היתה היא אשתו , הנה נתחייב כרת אם יגלה ערות בתה או בת בתה או בת בנה. וכן אם היתה בת הבת אשתו , הנה תאסר עליו חמותו ואֵם חמותו; ותאסר עליו גם כן אם חמיו , לפי שאשתו היא בת בנה. ולזה הוא מבואר , שהאונס אשה או המפתה אותה לא תאסרנה עליו קרובותיה , לפי שאין לו אישות בה. (יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור - רוצה לומר: כשנשא אשה לא ישא אחותה באופן שתהיינה צרות זו לזו , ויגלה ערותה על ערות אשתו בחייה. אמנם אחר מות אשתו תותר לו אחות אשתו , מה שאין כן בשאר קרובות אשתו הנזכרות בפסוק הקודם. וראוי שנדע , שאין הבדל באחות אשתו בין היותה אחותה מן אביה או מאמה , שכבר תמצא בפרשת 'קדושים' שנקראת 'אחות' סתם מי שהיא אחות מן האב או מן האם; אמר: "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו" וגו' , "ערות אחותו גלה" (וי' כ , יז). (יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה - הנה זה כולל טומאת היולדת , שהרי נאמר בה "כימי נדת דותה תטמא" (וי' יב , ב) "וטמאה שבועים כנדתה" (שם , ה) , וטומאת זבה קטנה וזבה גדולה , שהרי נאמר: "כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה" (וי' טו , כה). ויתבאר , שכל זמן שלא טבלה ינהג זה האיסור , לפי שטהרתה תלויה בטבילה , לא בימים. וזה , עם שהוא מבואר בנפשו , יתבאר מטומאת נבלת עוף טהור , שהיא טומאת ערב , ועם זה אמרה התורה בפרשה הקודמת: "ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו" (וי' יז , טז) - אע"פ שארך הזמן אחר זה; כיון שלא טבל עדיין , הוא בטומאתו. ומזה המקום יתבאר , שהבא על אשתו והרגישה שכבר ראתה דם , אסור לו להכניס האבר או להוציא , כי ההכנסה וההוצאה הם גלויי ערוה , והם מעניין הביאה. ולזה ראוי שיתעכב וישיא לבו לדבר אחר , עד שיסור קושי האבר , ואז יוציאהו; כי זה אינו נכנס בגדר גלוי הערוה. (כ) ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה - ראוי שתדע , שאמרוֹ לזרע - איננו תנאי , עד שאם לא יוציא זרע לא יתחייב. אבל כיון שנתן בה שכבתו - אע"פ שלא הוציא זרע , שכבר נאמר בפרשת כי 'תצא': "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם" (דב' כב , כב). ואמנם אמר לזרע - להורות שהשכיבה שאין מדרכה שתהיה לזרע , לא יתחייב עליה; כאלו תאמר: אם הכניס האבר מת , והוא באופן שלא יתכן בו הקושי. (כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולא תחלל את שם אלהיך - כבר התבאר לפי הוראת הגדר , כי מולך היתה עבודה זרה , עובדין בה האש. והאב נותן מקצת זרעו לכומרי העבודה הזרה ההיא , וברשותם יעבירהו ברגליו תוך האש , וידמה שבעבודה הזאת כרת ברית עם העבודה הזרה ההיא בתתו מזרעו לה; ולזה ידמה , שלא היו מעבירים שם כי אם קצת זרע. ואחשוב , שתהיה הכונה בזאת לעבוד מאדים , כי הוא אשר ישלוט על הוית האש השורף , כמו שנזכר במשפטי הכוכבים , ויתבאר מאד מן החוש. ולפי שהוא יורה על המשגל המגונה כשיבינו אל כונה זו , זכרוֹ בזה המקום , כי הוא יזכור אחר זה משכב הזכור והבהמה אשר בתכלית הגנות. והנה אפשר שזאת העבודה הזרה היתה מחקות המצריים או הכנעניים שזכר , ולזה זְכָרה בזה המקום. והוא אפשר עוד , שתהיה הכונה בזאת העבודה זרה שאין שם סבה צוריית , אבל הפעולות שנראה לנמצא - נמצא הם מצד החום אשר לו , עד שתהיה ההזנה מצד החום מזולת נפש , כמו שחשבו קצת הקודמים. ולזה חשבו שיהיה אלוה מי שהוא התחלת החום אשר בנמצא - נמצא , ומה שהוא בזה התואר הוא היותר אמתי בחום; ולזה היו עובדים אותו. והוא מבואר , שבעלי זאת האמונה לא יאמינו במציאות הנפש , כל שכן שלא יאמינו בהשארותה , ולזה לא יגדרו עצמם בכמו אלו הגדרים התוריים , אבל ישתדלו בהשגת ההנאות לבד , כי אין שם תכלית אחרת לפי זה הדעת. ואפשר עוד , שזְכָרוֹ בזה המקום להורות על חוזק גנות אלו העריות שיזכיר , עד שהוא מתיחס בגנותו לגנות עבודה זרה; וזה , כי כאשר ישכב את זכר , שהוא משכב בלתי עושה פרי , יורה שהוא לא יתן אל לבו להשיג מה שהיה מן החסד והחנינה במה שנתן השם יתעלה מן הכח בזה הזרע , ולזה לא ישתמש בתועלת הנפלא המיוחס לו. וכן העניין במי שיתן שכבתו בבהמה. והוא מבואר , שמי שמנהגו זה המנהג , רוצה לומר , שלא יחקור מה שהיה מן החכמה והסדר והיושר באלו הנמצאות השפלות , לא תשלם לו השגה שתהיה בכאן סבה פועלת וצוריית , ויבא מפני זה לכמו אלו הדיעות הנפסדות , עד שהנטייה החזקה להנאות זה החוש בזה האופן תמנעהו מהשתדלות בהשגת שום מושכל , ויפול מפני זה ביותר פחות מהדעות הנפסדות. כאלו בארה התורה שלא נקל באלו האזהרות , כי המרותינו בהם אפשר שיביא לזאת העבֵרה הנפלאה. (כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא - רוצה לומר , שזה העניין הוא נתעב מצד עצמותו. (כג) ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה - ראוי שתדע שזה הדין שוה בבהמה ובעוף , כי הגנות בכלם אחד. ואמנם זכר בהמה , להיותה יותר קרובה מטבע האדם משאר הבעלי חיים. והנה אין הבדל בבהמה בין הקטנה לגדולה , שנאמר: ובכל בהמה. וכיון שהערה בה או שהערת בו , חייב , אם היה גדול. כי המשכב כולל המשכב אשר כדרך והמשכב אשר לא כדרך , כמו שקדם (לעיל , ו). ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל היא (בנוסחנו: הוא) - רוצה לומר: דבר בלוי והשחתה , להשתמש בכח האנושי להולדה בזה האופן הנפסד. שאם היה שתהיה ממנו הולדה , לא יהיה הנולד אדם כמו שלא יהיה הנולד מסוס ואתון סוס ולא חמור , אבל מין אחר , שעם זאת ההולדה גם כן תכלה אל מין אחר בלתי מוליד , כמו שהתבאר בספר 'בעלי חיים'. והוא מבואר , שהאדם גדול המעלה מאד ביחס אל הבעלי חיים האחרים , ולזה ראוי שיגיע עונש נפלא למי שישתמש במה שהכין הטבע להיות ממנו אדם , אל שיהיו ממנו שאר בעלי חיים. (כד) אל תטמאו בכל אלה - רוצה לומר: באיזה שיהיה מאלה , כי כן מנהג לשון הקדש; אמר: "וכל דם לא תאכלו" (וי' ז , כו); "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" (שם , כג). (כה) והנה בארה התורה שאלו המעשים המגונים היו סבה לאבדן האומות ההם ולהקיא הארץ יושביה , כי לולי רשעת הגוים ההם לא היה מסכים השם יתעלה לאבדם ולגרשם כדי להטיב לישראל , כי זה יהיה עול בחק השם יתעלה. (כו-כז) . ולפי ששב לכלול בזה הגר , שב להזכיר כי גם הגרים בארץ הגיע להם העונש בסבת הפעולות המגונות; ולזה אמר כי את כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ - כי גם הגרים יקראו אנשי הארץ. ואמנם תחלה זכר האזרחים , במה שאמר: "כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם" (לעיל , כד). כי הגוים אשר בארץ הם האזרחים שהם לגוי אחד ומשפחה אחת; כאלו תאמר: החתי והאמורי , ומה שידמה להם מאלו האומות. (כח-כט) ולא תקיא הארץ אתכם וגו' - קבלתי בפרוש זה הפסוק מהרב אדוני אבי ז"ל: ולא תחשבו שיהיה זה הענש המגיע לכם בזה שתקיא אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם , אבל יתחייבו כרת הנפשות העושות איזה דבר שיהיה מכל התועבות האלה. וזהו ההפרש בין העונש שיגיע לכם בזה ובין העונש שהגיע מזה לגוים ההם. וכבר יסתפק מספק , ויאמר שהוא ראוי שיהיה העונש המגיע מזה לישראל יותר עצום , למעלתם; כי כל מה שהיה החוטא יותר נכבד , היה ראוי שיהיה ענשו יותר חזק , וזה הפך מה שיראה מזה המאמר. ואנחנו אומרים בהיתר זה הספק , כי אלו האומות התנהגו בכללם באלו הפעולות המגונות ובזולתם , ולזה היו ראויים לכמו זה העונש הנפלא. ולולא הסתבכם בהם כלם , לא הגיע להם זה העונש הכולל; ולזה ארך זמנם עם רוע מנהגיהם , כמו שאמר: "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (בר' טו , טז). ואולם ישראל יענשו אע"פ שלא יחטאו בזה כי אם איש אחד ופעם אחת , כשתכרת נפש החוטא ההוא. ואמנם שאר העונשים אשר יהיו בקצת אלו המעשים המגונים על יד בית דין , יתבארו בפרשת 'קדושים תהיו' (וי' כ , ב); ושם יתבאר כי כאשר הסתבכו ישראל באלו הפעולות , תקיא אותם הארץ. אמר: "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ" (שם , כב); וזה מורה שאם לא ישמרום תקיא אותם הארץ. (ל) ולזה אחשוב גם כן שתהיה הכוונה בזה המקום שישמרו משמרת השם לבלתי עשות מחקות התועבות האלה , כדי שלא תקיא הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם. כי זה יקרה להם כשיחטאו בזה רבים מהם. והוסיפה התורה להזכיר עונש אחר , יקרה לאיש ואיש אשר יחטא בהם , והוא הכרת הנפש ההיא. ויהיה אמרו "כל אשר יעשה" (לעיל , כט) וגו' , כאלו יאמר: ראוי שתשמרו משמרתי לבלתי חטא באלו הפעולות המגונות , כי כבר יגיע זה העונש לאיש ואיש שיחטא בזה. וזכרה תחלה העונש הכולל שיקרה לכלל האומה אם יסתבכו באלו הפעולות , ואחר זכר העונש הפרטי שיקרה למי שיחטא בזה , היה פרט או כלל. ובכאן נשלם באור זאת הפרשה. (חקירה ותשע תועלות לפרשת 'אחרי מות' - בקובץ רלב"ג תועלות).