פרק יח
[א]
וַיְדַבֵּ֥ר
יְהוָ֖ה
אֶל־מֹשֶׁ֥ה
לֵּאמֹֽר:
[ב]
דַּבֵּר֙
אֶל־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאָמַרְתָּ֖
אֲלֵהֶ֑ם
אֲנִ֖י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ג]
כְּמַעֲשֵׂ֧ה
אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם
אֲשֶׁ֥ר
יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ
לֹ֣א
תַעֲשׂ֑וּ
וּכְמַעֲשֵׂ֣ה
אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן
אֲשֶׁ֣ר
אֲנִי֩
מֵבִ֨יא
אֶתְכֶ֥ם
שָׁ֙מָּה֙
לֹ֣א
תַעֲשׂ֔וּ
וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם
לֹ֥א
תֵלֵֽכוּ:
[ד]
אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י
תַּעֲשׂ֛וּ
וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י
תִּשְׁמְר֖וּ
לָלֶ֣כֶת
בָּהֶ֑ם
אֲנִ֖י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ה]
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם
אֶת־חֻקֹּתַי֙
וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י
אֲשֶׁ֨ר
יַעֲשֶׂ֥ה
אֹתָ֛ם
הָאָדָ֖ם
וָחַ֣י
בָּהֶ֑ם
אֲנִ֖י
יְהוָֽה:
ס
[ששי]
[ו]
אִ֥ישׁ
אִישׁ֙
אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר
בְּשָׂר֔וֹ
לֹ֥א
תִקְרְב֖וּ
לְגַלּ֣וֹת
עֶרְוָ֑ה
אֲנִ֖י
יְהוָֽה:
ס
[ז]
עֶרְוַ֥ת
אָבִ֛יךָ
וְעֶרְוַ֥ת
אִמְּךָ֖
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
אִמְּךָ֣
הִ֔וא
לֹ֥א
תְגַלֶּ֖ה
עֶרְוָתָֽהּ:
ס
[ח]
עֶרְוַ֥ת
אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
עֶרְוַ֥ת
אָבִ֖יךָ
הִֽוא:
ס
[ט]
עֶרְוַ֨ת
אֲחוֹתְךָ֤
בַת־אָבִ֙יךָ֙
א֣וֹ
בַת־אִמֶּ֔ךָ
מוֹלֶ֣דֶת
בַּ֔יִת
א֖וֹ
מוֹלֶ֣דֶת
ח֑וּץ
לֹ֥א
תְגַלֶּ֖ה
עֶרְוָתָֽן:
ס
[י]
עֶרְוַ֤ת
בַּת־בִּנְךָ֙
א֣וֹ
בַֽת־בִּתְּךָ֔
לֹ֥א
תְגַלֶּ֖ה
עֶרְוָתָ֑ן
כִּ֥י
עֶרְוָתְךָ֖
הֵֽנָּה:
ס
[יא]
עֶרְוַ֨ת
בַּת־אֵ֤שֶׁת
אָבִ֙יךָ֙
מוֹלֶ֣דֶת
אָבִ֔יךָ
אֲחוֹתְךָ֖
הִ֑וא
לֹ֥א
תְגַלֶּ֖ה
עֶרְוָתָֽהּ:
ס
[יב]
עֶרְוַ֥ת
אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
שְׁאֵ֥ר
אָבִ֖יךָ
הִֽוא:
ס
[יג]
עֶרְוַ֥ת
אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
כִּֽי־שְׁאֵ֥ר
אִמְּךָ֖
הִֽוא:
ס
[יד]
עֶרְוַ֥ת
אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
אֶל־אִשְׁתּוֹ֙
לֹ֣א
תִקְרָ֔ב
דֹּדָֽתְךָ֖
הִֽוא:
ס
[טו]
עֶרְוַ֥ת
כַּלָּֽתְךָ֖
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
אֵ֤שֶׁת
בִּנְךָ֙
הִ֔וא
לֹ֥א
תְגַלֶּ֖ה
עֶרְוָתָֽהּ:
ס
[טז]
עֶרְוַ֥ת
אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
עֶרְוַ֥ת
אָחִ֖יךָ
הִֽוא:
ס
[יז]
עֶרְוַ֥ת
אִשָּׁ֛ה
וּבִתָּ֖הּ
לֹ֣א
תְגַלֵּ֑ה
אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ
וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ
לֹ֤א
תִקַּח֙
לְגַלּ֣וֹת
עֶרְוָתָ֔הּ
שַׁאֲרָ֥ה
הֵ֖נָּה
זִמָּ֥ה
הִֽוא:
[יח]
וְאִשָּׁ֥ה
אֶל־אֲחֹתָ֖הּ
לֹ֣א
תִקָּ֑ח
לִצְרֹ֗ר
לְגַלּ֧וֹת
עֶרְוָתָ֛הּ
עָלֶ֖יהָ
בְּחַיֶּֽיהָ:
[יט]
וְאֶל־אִשָּׁ֖ה
בְּנִדַּ֣ת
טֻמְאָתָ֑הּ
לֹ֣א
תִקְרַ֔ב
לְגַלּ֖וֹת
עֶרְוָתָֽהּ:
[כ]
וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙
עֲמִֽיתְךָ֔
לֹא־תִתֵּ֥ן
שְׁכָבְתְּךָ֖
לְזָ֑רַע
לְטָמְאָה־בָֽהּ:
[כא]
וּמִֽזַּרְעֲךָ֥
לֹא־תִתֵּ֖ן
לְהַעֲבִ֣יר
לַמֹּ֑לֶךְ
וְלֹ֧א
תְחַלֵּ֛ל
אֶת־שֵׁ֥ם
אֱלֹהֶ֖יךָ
אֲנִ֥י
יְהוָֽה:
[שביעי]
[כב]
וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר
לֹ֥א
תִשְׁכַּ֖ב
מִשְׁכְּבֵ֣י
אִשָּׁ֑ה
תּוֹעֵבָ֖ה
הִֽוא:
[כג]
וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה
לֹא־תִתֵּ֥ן
שְׁכָבְתְּךָ֖
לְטָמְאָה־בָ֑הּ
וְאִשָּׁ֗ה
לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד
לִפְנֵ֧י
בְהֵמָ֛ה
לְרִבְעָ֖הּ
תֶּ֥בֶל
הֽוּא:
[כד]
אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ
בְּכָל־אֵ֑לֶּה
כִּ֤י
בְכָל־אֵ֙לֶּה֙
נִטְמְא֣וּ
הַגּוֹיִ֔ם
אֲשֶׁר־אֲנִ֥י
מְשַׁלֵּ֖חַ
מִפְּנֵיכֶֽם:
[כה]
וַתִּטְמָ֣א
הָאָ֔רֶץ
וָאֶפְקֹ֥ד
עֲוֺנָ֖הּ
עָלֶ֑יהָ
וַתָּקִ֥א
הָאָ֖רֶץ
אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ:
[כו]
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם
אַתֶּ֗ם
אֶת־חֻקֹּתַי֙
וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י
וְלֹ֣א
תַעֲשׂ֔וּ
מִכֹּ֥ל
הַתּוֹעֵבֹ֖ת
הָאֵ֑לֶּה
הָֽאֶזְרָ֔ח
וְהַגֵּ֖ר
הַגָּ֥ר
בְּתוֹכֲכֶֽם:
[כז]
כִּ֚י
אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת
הָאֵ֔ל
עָשׂ֥וּ
אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁ֣ר
לִפְנֵיכֶ֑ם
וַתִּטְמָ֖א
הָאָֽרֶץ:
[מפטיר]
[כח]
וְלֹֽא־תָקִ֤יא
הָאָ֙רֶץ֙
אֶתְכֶ֔ם
בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם
אֹתָ֑הּ
כַּאֲשֶׁ֥ר
קָאָ֛ה
אֶת־הַגּ֖וֹי
אֲשֶׁ֥ר
לִפְנֵיכֶֽם:
[כט]
כִּ֚י
כָּל־אֲשֶׁ֣ר
יַעֲשֶׂ֔ה
מִכֹּ֥ל
הַתּוֹעֵבֹ֖ת
הָאֵ֑לֶּה
וְנִכְרְת֛וּ
הַנְּפָשׁ֥וֹת
הָעֹשֹׂ֖ת
מִקֶּ֥רֶב
עַמָּֽם:
[ל]
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם
אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י
לְבִלְתִּ֨י
עֲשׂ֜וֹת
מֵחֻקּ֤וֹת
הַתּֽוֹעֵבֹת֙
אֲשֶׁ֣ר
נַעֲשׂ֣וּ
לִפְנֵיכֶ֔ם
וְלֹ֥א
תִֽטַּמְּא֖וּ
בָּהֶ֑ם
אֲנִ֖י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיכֶֽם:
פ
פרק יח
(ב)
אני
יי'
אלהיכם
-
אני
הוא
שאמרתי
בסיני:
"אנכי
יי'
אלהיך"
(שמ'
כ
,
ב)
,
וקבלתם
עליכם
מלכותי;
מעתה
קַבלו
גזירותי
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
פרק
יג
,
ג).
רבי
אומר
(שם
,
ד):
גלוי
וידוע
לפניו
שסופן
לנתק
בעריות
בימי
עזרא
,
לפיכך
בא
עליהם
בגזירה:
אני
יי'
אלהיכם
-
דעו
מי
גוזר
עליכם:
דיין
ליפרע
,
ונאמן
לשלם
שכר.
(ג)
כמעשה
ארץ
מצרים...
-
מגיד
שמעשיהם
של
מצרים
ושל
כנענים
מקולקלין
מכל
האומות
,
ואותו
מקום
שישבו
ישראל
בו
מקולקל
מן
הכל
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
פרק
יג
,
ו).
אשר
אני
מביא
אתכם
שמה
-
מגיד
שאותן
עממים
שכבשו
ישראל
מקולקלין
מכולן
(שם
,
ז).
ובחקתיהם
לא
תלכו
-
מה
הניח
הכתוב
שלא
אמר?
אלא
אילו
נימוסות
שלהם
,
דברים
החקוקים
להם
,
כגון
טרטיאות
ואיצטדאות.
רבי
מאיר
אומר
(שם
,
ט):
אילו
דרכי
האמרי
שמנו
חכמים.
(ד)
את
משפטי
תעשו
-
אילו
דברים
האמורים
בתורה
במשפט
,
,
שאילו
לא
נאמרו
היה
כדיי
לאומרן
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
פרק
יג
,
ט).
ואת
חקותי
תשמרו
-
דברים
שהן
גזירת
מלך
,
שיצר
הרע
משיב
עליהם:
למה
לנו
לשומרן
,
ואומות
העולם
משיבין
עליהם;
כגון
אכילת
חזיר
ולבישת
כלאים
וטהרת
מי
חטאת.
לכך
נאמר
אני
יי'
-
אני
גזרתי
עליהם
,
אי
אתה
רשאי
ליפטר
(ראה
שם
,
י)!
ללכת
בהם
-
אל
תפטר
מתוכם;
שלא
תאמר:
למדתי
חכמת
ישראל
,
אלך
ואלמד
חכמת
האומות
(ראה
שם
,
יא).
(ה)
ושמרתם
את
חקותי
-
לרבות
שאר
דיקדוקי
פרשה
שלא
פרט
הכתוב
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
פרק
יג
,
יב).
דבר
אחר
(ראה
שם
פרשתא
ט
,
י):
ליתן
שמירה
ועשייה
לחקים
,
שמירה
ועשייה
למשפטים;
לפי
שלא
נתן
אלא
עשייה
למשפטים
ושמירה
לחקים.
וחי
בהם
-
לעולם
הבא.
אם
תאמר:
בעולם
הזה
-
והלא
סופו
הוא
מת
(ראה
שם)!
אני
יי'
-
נאמן
לשלם
שכר
(ראה
שם)!
(ו)
לא
תקרבו
-
להזהיר
את
הנקבה
כזכר;
לכך
נאמר
לשון
רבים
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
,
פרק
יג
,
א).
אני
יי'
-
נאמן
לשלם
שכר
(ראה
שם
,
ב).
(ז)
ערות
אביך
-
זו
אשת
אביך.
או
אינו
אלא
כמשמעו?
נאמר
כאן
ערות
אביך
,
ונאמר
להלן
"ערות
אביו
גלה"
(וי'
כ
,
יא)
-
מה
להלן
אשת
אביו
,
אף
כאן
אשת
אביו
(ראה
סנה'
נד
,
א).
וערות
אמך
-
להביא
אמו
שאינה
אשת
אביו
(ראה
שם).
(ח)
ערות
אשת
אביך
-
לרבות
לאחר
מיתה
(ראה
סנה'
נד
,
א).
(ט)
[בת
אביך
-
אף
בת
אנוסה
במשמע.]
מולדת
בית
או
מולדת
חוץ
-
בין
שאומרים
לו
לאביך:
קיים
את
אמה
,
בין
שאומרים
לו
לאביך:
הוצא
[אמה];
כגון
בת
ממזרת
או
בת
נתינה
(ראה
תו"כ
קדושים
פרשתא
י
פרק
י
,
יג).
(י)
ערות
בת
בנך
-
בבתו
מאנוסתו
הכתוב
מדבר
(ראה
יבמות
כב
,
ב).
ובתו
ובת
בתו
מאשתו
אנו
למדין
מ"ערות
אשה
ובתה
לא
תגלה"
(להלן
,
יז):
בין
שהיא
ממך
בין
שהיא
מאיש
אחר
(ראה
אל"ר
טז).
ערות
בת
בנך
-
קל
וחומר
לבתך;
אלא
לפי
שאין
מזהירין
מן
הדין
,
למדוה
מגזירה
שוה
במסכת
יבמות
(ג
,
א).
(יא)
ערות
בת
אשת
אביך
-
לימד
שאינו
חייב
על
אחותו
משפחה
ונָכְרִית.
לפי
שאמר
למעלה
"מולדת
חוץ"
(לעיל
,
ט)
-
שאומרים
לאביך:
הוצא!
-
יכול
אפילו
משפחה
ונכרית?
לכך
נאמר
בת
אשת
אביך
-
בראויה
לקידושין
(ראה
יבמות
כג
,
א).
(יד)
ערות
אחי
אביך
לא
תגלה
-
ומה
היא
ערותו?
אל
אשתו
לא
תקרב.
(טו)
אשת
בנך
היא
-
לא
אמרתי
אלא
בשיש
לבנך
אישות
בה:
פרט
לאנוסה
ושפחה
ונכרית
(ראה
תו"כ
קדושים
פרשתא
י
פרק
ט
,
יג).
(יז)
ערות
אשה
ובתה
-
לא
אסר
הכתוב
אלא
על
ידי
נישואי
הראשונה
,
לכך
נאמר:
לא
תקח
-
לשון
'קיחה'.
וכן
לעניין
העונש:
"אשר
יקח
את
אשה
ואת
אמה"
(וי'
כ
,
יד)
-
לשון
'קיחה'.
אבל
אנס
אשה
,
מותר
ליקח
בתה
(ראה
יבמות
צז
,
א)
שארה
הנה
-
קרובות
הן
זו
לזו.
זמה
-
עצה
,
כתרגומו
"עצת
חטאין"
,
שיצרך
יועצך
לחטוא.
(יח)
אל
אחותה
-
שתיהן
כאחת
(ראה
קידושין
נ
,
ב).
לצרר
-
לשון
'צרה'
(ראה
ש"א
א
,
ו)
,
לעשות
את
זו
צרה
לזו
(ראה
קידושין
נ
,
ב).
[
בחייה
-
ללמדך
שאם
גירשה
,
לא
ישא
את
אחותה
כל
זמן
שהיא
בחיים.]
(כא)
להעביר
למולך
-
עבודה
זרה
היא
ששמה
'מולך'
,
וזו
היא
עבודתה:
שמוסר
בנו
לכומרים
,
ועושין
שתי
מדורות
גדולות
,
ומעבירין
את
הבן
ברגליו
בין
שתי
מדורות
האש
(ראה
סנה'
סד
,
ב).
לא
תתן
-
זו
היא
מסירתו
לכומרים;
להעביר
למולך
-
זו
העברת
האש
(ראה
שם).
(כג)
תבל
היא
(בנוסחנו:
הוא)
-
לשון
קָדש
וערוה
וניאוף;
וכן
"ואפי
על
תבליתם"
(יש'
י
,
כה).
לשון
אחר:
תבל
היא
-
לשון
'בלילה'
וערבוב
,
זרע
אדם
וזרע
בהמה.
(כח)
ולא
תקיא
הארץ
אתכם
-
משל
לבן
מלכים
שהאכילוהו
דבר
מאוס
,
שאינו
עומד
במעיו
אלא
מקיאו;
כך
ארץ
ישראל
אינה
מקיימת
עוברי
עברה
(ראה
תו"כ
קדושים
פרשתא
י
פרק
יא
,
יד).
"ולא
תרוקן"
(ת"א)
-
לשון
ריקון
,
מריקה
עצמה
מהם.
(כט)
הנפשות
העושות
-
הזכר
והנקבה
במשמע
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
פרק
יג
,
כ).
(ל)
ושמרתם
את
משמרתי
-
להזהיר
בית
דין
על
כך
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ט
פרק
יג
,
כב).
ולא
תטמאו
בהם
אני
יי'
אלהיכם
-
הא
אם
תִטמאו
איני
אלהיכם
,
ואתם
נפסלים
מאחרי;
ומה
הנייה
יש
לי
בכם
,
ואתם
מתחייבין
כלייה?!
לכך
נאמר:
אני
יי'
אלהיכם
(ראה
שם).