מאגר הכתר ויקרא פרק יח עם פירוש רש"י

פרק יח
[א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ג] כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ:
[ד] אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ה] וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה: ס
[ששי] [ו] אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה: ס
[ז] עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ: ס
[ח] עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא: ס
[ט] עֶרְוַ֨ת אֲחוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן: ס
[י] עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה: ס
[יא] עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֙יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ: ס
[יב] עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא: ס
[יג] עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא: ס
[יד] עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא: ס
[טו] עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ: ס
[טז] עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא: ס
[יז] עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽוא:
[יח] וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ:
[יט] וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ:
[כ] וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ:
[כא] וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[שביעי] [כב] וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא:
[כג] וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא:
[כד] אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם:
[כה] וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ:
[כו] וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכֲכֶֽם:
[כז] כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ:
[מפטיר] [כח] וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם:
[כט] כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
[ל] וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: פ

פרק יח
(ב) אני יי' אלהיכם - אני הוא שאמרתי בסיני: "אנכי יי' אלהיך" (שמ' כ , ב) , וקבלתם עליכם מלכותי; מעתה קַבלו גזירותי (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , ג). רבי אומר (שם , ד): גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא , לפיכך בא עליהם בגזירה: אני יי' אלהיכם - דעו מי גוזר עליכם: דיין ליפרע , ונאמן לשלם שכר. (ג) כמעשה ארץ מצרים... - מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנענים מקולקלין מכל האומות , ואותו מקום שישבו ישראל בו מקולקל מן הכל (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , ו). אשר אני מביא אתכם שמה - מגיד שאותן עממים שכבשו ישראל מקולקלין מכולן (שם , ז). ובחקתיהם לא תלכו - מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא אילו נימוסות שלהם , דברים החקוקים להם , כגון טרטיאות ואיצטדאות. רבי מאיר אומר (שם , ט): אילו דרכי האמרי שמנו חכמים. (ד) את משפטי תעשו - אילו דברים האמורים בתורה במשפט , , שאילו לא נאמרו היה כדיי לאומרן (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , ט). ואת חקותי תשמרו - דברים שהן גזירת מלך , שיצר הרע משיב עליהם: למה לנו לשומרן , ואומות העולם משיבין עליהם; כגון אכילת חזיר ולבישת כלאים וטהרת מי חטאת. לכך נאמר אני יי' - אני גזרתי עליהם , אי אתה רשאי ליפטר (ראה שם , י)! ללכת בהם - אל תפטר מתוכם; שלא תאמר: למדתי חכמת ישראל , אלך ואלמד חכמת האומות (ראה שם , יא). (ה) ושמרתם את חקותי - לרבות שאר דיקדוקי פרשה שלא פרט הכתוב (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , יב). דבר אחר (ראה שם פרשתא ט , י): ליתן שמירה ועשייה לחקים , שמירה ועשייה למשפטים; לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחקים. וחי בהם - לעולם הבא. אם תאמר: בעולם הזה - והלא סופו הוא מת (ראה שם)! אני יי' - נאמן לשלם שכר (ראה שם)! (ו) לא תקרבו - להזהיר את הנקבה כזכר; לכך נאמר לשון רבים (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט , פרק יג , א). אני יי' - נאמן לשלם שכר (ראה שם , ב). (ז) ערות אביך - זו אשת אביך. או אינו אלא כמשמעו? נאמר כאן ערות אביך , ונאמר להלן "ערות אביו גלה" (וי' כ , יא) - מה להלן אשת אביו , אף כאן אשת אביו (ראה סנה' נד , א). וערות אמך - להביא אמו שאינה אשת אביו (ראה שם). (ח) ערות אשת אביך - לרבות לאחר מיתה (ראה סנה' נד , א). (ט) [בת אביך - אף בת אנוסה במשמע.] מולדת בית או מולדת חוץ - בין שאומרים לו לאביך: קיים את אמה , בין שאומרים לו לאביך: הוצא [אמה]; כגון בת ממזרת או בת נתינה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק י , יג). (י) ערות בת בנך - בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר (ראה יבמות כב , ב). ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מ"ערות אשה ובתה לא תגלה" (להלן , יז): בין שהיא ממך בין שהיא מאיש אחר (ראה אל"ר טז). ערות בת בנך - קל וחומר לבתך; אלא לפי שאין מזהירין מן הדין , למדוה מגזירה שוה במסכת יבמות , א). (יא) ערות בת אשת אביך - לימד שאינו חייב על אחותו משפחה ונָכְרִית. לפי שאמר למעלה "מולדת חוץ" (לעיל , ט) - שאומרים לאביך: הוצא! - יכול אפילו משפחה ונכרית? לכך נאמר בת אשת אביך - בראויה לקידושין (ראה יבמות כג , א). (יד) ערות אחי אביך לא תגלה - ומה היא ערותו? אל אשתו לא תקרב. (טו) אשת בנך היא - לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה: פרט לאנוסה ושפחה ונכרית (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , יג). (יז) ערות אשה ובתה - לא אסר הכתוב אלא על ידי נישואי הראשונה , לכך נאמר: לא תקח - לשון 'קיחה'. וכן לעניין העונש: "אשר יקח את אשה ואת אמה" (וי' כ , יד) - לשון 'קיחה'. אבל אנס אשה , מותר ליקח בתה (ראה יבמות צז , א) שארה הנה - קרובות הן זו לזו. זמה - עצה , כתרגומו "עצת חטאין" , שיצרך יועצך לחטוא. (יח) אל אחותה - שתיהן כאחת (ראה קידושין נ , ב). לצרר - לשון 'צרה' (ראה ש"א א , ו) , לעשות את זו צרה לזו (ראה קידושין נ , ב). [ בחייה - ללמדך שאם גירשה , לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים.] (כא) להעביר למולך - עבודה זרה היא ששמה 'מולך' , וזו היא עבודתה: שמוסר בנו לכומרים , ועושין שתי מדורות גדולות , ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש (ראה סנה' סד , ב). לא תתן - זו היא מסירתו לכומרים; להעביר למולך - זו העברת האש (ראה שם). (כג) תבל היא (בנוסחנו: הוא) - לשון קָדש וערוה וניאוף; וכן "ואפי על תבליתם" (יש' י , כה). לשון אחר: תבל היא - לשון 'בלילה' וערבוב , זרע אדם וזרע בהמה. (כח) ולא תקיא הארץ אתכם - משל לבן מלכים שהאכילוהו דבר מאוס , שאינו עומד במעיו אלא מקיאו; כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עברה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , יד). "ולא תרוקן" (ת"א) - לשון ריקון , מריקה עצמה מהם. (כט) הנפשות העושות - הזכר והנקבה במשמע (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , כ). (ל) ושמרתם את משמרתי - להזהיר בית דין על כך (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , כב). ולא תטמאו בהם אני יי' אלהיכם - הא אם תִטמאו איני אלהיכם , ואתם נפסלים מאחרי; ומה הנייה יש לי בכם , ואתם מתחייבין כלייה?! לכך נאמר: אני יי' אלהיכם (ראה שם).