מאגר הכתר ויקרא פרק יט עם פירוש רשב"ם

פרק יט
{פרשת קדשים} [א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ג] אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ד] אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ה] וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ:
[ו] בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף:
[ז] וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה:
[ח] וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ:
[ט] וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט:
[י] וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[יא] לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ:
[יב] וְלֹא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[יג] לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר:
[יד] לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[שני] [טו] לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ:
[טז] לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[יז] לֹא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:
[יח] לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[יט] אֶֽת־חֻקֹּתַי֘ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ:
[כ] וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה:
[כא] וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם:
[כב] וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא: פ
[שלישי] [כג] וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל:
[כד] וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה:
[כה] וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[כו] לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ:
[כז] לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ:
[כח] וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[כט] אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה:
[ל] אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[לא] אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[לב] מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה: ס
[רביעי] [לג] וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ:
[לד] כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[לה] לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה:
[לו] מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[לז] וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה: פ

פרק יט
(ב) קדושים תהיו - מפני שהרבה מצות , הוזהרו להתקדש ולשמור. (ג) ואת שבתותיי תשמרו - כשם שבעשרת הדיברות נאמר כיבוד אב ואם אצל שמירת שבת , שהושוה כיבודם לכבוד המקום , אף כאן סמכן הכתוב; לפי פשוטו. (ה) לרצונכם - שיהא תמים , (ויקריבנו אל פתח אהל מועד , והוא הדין) לסמיכה ולכל משפטיו של קרבן , וכמו שמפרש והולך. (ז) ואם האכול יאכל - במְחַשֵב לאוכלו חוץ ממקומו פירשו חכמים (ראה זבחים כט , א). (י) לא תעולל - פאה משמע , כדכתיב "עולל יעוללו כגפן" (יר' ו , ט). (יא) לא תגנבו - ממון. ולא תכחשו - כפירת ממון המופקד בידו , כדכתיב "וכחש בה" (וי' ה , כב). לא (בנוסחנו: ולא) תשקרו - ממון שהלוָהו. (יב) ולא תשבעו - אפילו בלא כפירת ממון. (יג) לא תעשוק - עושקי שכר שכיר ומטי גר (ע"פ מל' ג , ה). לא (בנוסחנו: ולא) תגזול - כעין "ויגזול את החנית מידו" (ש"ב כג , כא). לא (בנוסחנו: ולא) תלין - שכיר לילה. (יד) לא תקלל חרש - בהוה דבר הכתוב. וטעמו ברי"ש , כי משקל דגש הוא; כמו "עיוור" , "גבן" (וי' כא , יח - יט). (טז) לא תלך רכיל - המחזר בעיירות , מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה. ותרגום (ת"א): "לא תיכול קורצין" - לא תכריז רכילות. וכן בדניאל "אכלו קורציהון דיהודאי" (דנ' ג , ח) - הכריזו. וכן "ירעם משמים" (בנוסחנו: מן שמים; ש"ב כב , יד) מתורגם: "אכלי מן שמייא" (ת"י) , לשון השמעת קול. ולא (בנוסחנו: לא) תעמד על דם רעיך (בנוסחנו: רעך) - לא תעמוד מנגד , אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף. (יז) לא תשנא את אחיך בלבבך - אם גמלך רעה , לא תתראה לפניו כאוהב , (בפיו שלום את רעהו ידבר) ובקרבו ישים ארבו (ע"פ יר' ט , ז); לא טוב הדבר! אל תשנאהו בלבך , אלא הוכֵיחַ תוכיחהו על מה שעשה , ומתוך כך יהיה שלום. ולא תשא עליו חטא - בלבבך. (יח) לא תקום - לגמול לו רעה תחת רעה. ולא תטור - אפילו בלבבך , אלא עבור על מידותיך. ואהבת לרעך כמוך - אם רעך , אם טוב הוא; אבל אם הוא רשע - כדכתיב "יראת יי' שנאת רע" (מש' ח , יג). (יט) בהמתך לא תרביע כלאים - לפי דרך ארץ ותשובת המינין: כשם שציוה הכתוב שכל אחד ואחד יוציא פרי למינהו במעשה בראשית , כך ציוה להנהיג את העולם בַּבהמות ובַשדות ואילנות; וגם בחרישת שור וחמור , שהם שני מינים; וגם בצמר ופשתים , שזה מן בהמות וזה מן קרקע וגידוליו. ולמינים אמרתי: הצמר - צבוע והפשתן איננו צבוע , וקפיד בבגד של שני מראות; והודו לי. (כ) נחרפת - מסורה ומיוחדת לעבד עברי , כדכתיב "אם אדוניו יתן לו אשה" (שמ' כא , ד). ודומה לו "עם חרף נפשו למות" (שו' ה , יח) - מסר נפשו. וגם בתרגום (ראה ת"א). לא נפדתה - שאינה משוחררת ואינה כאשת איש לידון בחנק. בקרת תהיה - כמו "לא יבקר הכהן" (וי' יג , לו); כן פתרוהו דונש (ע' 75 ) ומנחם (מחברת: 'בקר'); יחקרו בית דין , אם לא חופשה - לא יחייבו מיתה כאשת איש. (כג) וערלתם - לשון סתימה ואטימה והרחקה: "עֲרֵלָה אזנם" (יר' ו , י); "עֶרֶל לב" (יח' מד , ט); "שתה גם אתה והעָרל" (חב' ב , טז). (כד) קודש הלולים - קודש כמעשר שני לאוכלו בירושלים ולהלל לבוראו. שכן מצינו במעשר שני , שיאכלוהו "במקום אשר יבחר" , "למען תלמד ליראה את יי' אלהיך כל הימים" (דב' יד , כג). (כה) להוסיף לכם תבואתו - לכך תזכו אם תעשו כאשר ציויתי. (כו) לא תאכלו על הדם - לפי פשוטו: דבר למד מעניינו , לא תנחשו ולא תעוננו; אף זה יעשו כחוקות הגוים , שאוכלים על קבר ההרוג לשם מכשפוּת , שלא יינקם , או מכשפוּת אחר , כעין שאנו אומרים (ראה משנה שבת ו , י) במסמר מן הצלוב. ורבותינו דרשוהו בכמה עניינים במסכת סנהדרין (סג , א). (כט) להזנותה - זנות של פנוייה , להיות כקדֵישה (ראה דב' כג , יח). (לה) במדה - במדת קרקע. משורה - מדת הלח; כמו שאמרו (משנה אבות ו , ד): ומים במשורה תשתה. (לו) הין - מדת הלח.