מאגר הכתר ויקרא פרק יט עם פירוש רש"י

פרק יט
{פרשת קדשים} [א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ג] אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ד] אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ה] וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ:
[ו] בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף:
[ז] וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה:
[ח] וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ:
[ט] וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט:
[י] וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[יא] לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ:
[יב] וְלֹא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[יג] לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר:
[יד] לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה:
[שני] [טו] לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ:
[טז] לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[יז] לֹא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:
[יח] לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[יט] אֶֽת־חֻקֹּתַי֘ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ:
[כ] וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה:
[כא] וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם:
[כב] וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא: פ
[שלישי] [כג] וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל:
[כד] וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה:
[כה] וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[כו] לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ:
[כז] לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ:
[כח] וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[כט] אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה:
[ל] אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה:
[לא] אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[לב] מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה: ס
[רביעי] [לג] וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ:
[לד] כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[לה] לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה:
[לו] מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[לז] וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה: פ

פרק יט
(ב) דבר אל כל עדת [בני ישראל] - מלמד שנאמרה פרשה זו ב'הקהל' , מפני שרוב גופי תורה תלויין בה (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , א). קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העברות (ראה שם) , שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה , אתה מוצא 'קדושה' (ויק"ר כד , ו): "אשה זונה וחללה" וגו' (וי' כא , ז) - "אני יי' מקדשכם" (שם , ח); "ולא יחלל זרעו... כי אני יי' מקדשו" (שם , טו); "קדשים יהיו" (שם , ו) - "אשה זונה וחללה" (שם , ז). (ג) איש אמו ואביו תיראו - כל אחד מכם תיראו אביו ואמו; זהו פשוטו. ומדרשו (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , ב - ג): אין לי אלא איש , אשה מניין? כשהוא אומר: תיראו - הרי כאן שנים. אם כן , למה נאמר איש? מפני שהאיש סִפֵּק בידו לעשות , אבל אשה - רשות אחרים עליה. אמו ואביו תיראו - כאן הקדים אם לאב , לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו; ובכבוד הקדים אב לאם (ראה שמ' כ , יב) , לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו , מפני שמשדלתו בדברים (ראה קידושין ל , ב - לא , א). ואת שבתותי תשמרו - סמך שמירת שבת למורא אב , לומר: אע"פ שהזהרתיך על מורא אב , אם אמר לך: חלל את השבת! - אל תשמע לו; וכן בשאר כל המצות (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , י). אני יי' אלהיכם - אתה ואביך חייבין בכבודי , לפיכך אל תשמע לו לבטל את דברי. איזהו מורא? - לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כיבוד? - מאכיל ומשקה , מלביש ומנעיל , מכניס ומוציא (ראה שם). (ד) אל תפנו אל האלילים - לעובדם (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , י). 'אליל' - לשון 'אַל' , כ'לא' הוא חשוב. ואלהי מסכה - תחלתן אלילים הם , ואם פונה אתה אחריהם סופך עושה אותם אלהות (ראה שם , יא). לא תעשו לכם - לא תעשו לאחרים , ולא אחרים לכם. ואם תאמר: לא תעשו לעצמכם , אבל אחרים עושים לכם? הרי כבר נאמר: "לא יהיה לך" (שמ' כ , ג) - לא שלך ולא של אחרים (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , יב). (ה) וכי תזבחו וגו' - לא נאמרה פרשה זו אלא ללמד , שלא תהא זביחתם אלא על מנת ליאכל בתוך הזמן הזה (ראה להלן , ו; ראה תו"כ קדושים פרשתא א פרק א , א); שאם לקבוע להם זמן אכילה , הרי כבר נאמר: "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו" וגו' (וי' ז , טז). לרצונכם תזבחוהו - תחילת זביחתו תהא על מנת נחת רוחי שיהא לכם לרצון; שאם תחשבו עליו מחשבת פסול , לא יְרַצֶּה עליכם לפני. לרצונכם - 'אפיימינט' (בלעז) , זהו לפי פשוטו. ורבותינו למדו מכאן (ראה חולין יג , א) למתעסק - שפסול בקדשים , שצריך שיתכוין לשחוט. (ו) ביום זבחכם יאכל - כשתזבחוהו , תשחטוהו על מנת זמן זה שקבעתי לכם כבר. (ז) ואם האכל יאכל - אם אינו עניין חוץ לזמנו , שהרי כבר נאמר "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו" וגו' (וי' ז , יח) , תנהו עניין חוץ למקומו. יכול יהו חייבין כרת על אכילתו? תלמוד לומר: "והנפש האוכלת ממנו עונה תשא" (שם) - ממנו ולא מחבירו , יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו (ראה זבחים כח , א - ב). פגול - מתועב; כמו "ומרק פגולים כליהם" (יש' סה , ד). (ח) ואוכליו עונו ישא - בנותר גמור הכתוב מדבר; ואינו ענוש כרת על הנשחט חוץ למקומו , שכבר מעטו הכתוב; וזה בנותר גמור מדבר. ובמסכת כריתות (ה , א) למדוהו בגזרה שוה. (ט) לא תכלה פאת [שדך] וגו' - שיניח פאה בתוך שדהו. ולקט קצירך - שבולים הנושרים בשעת קצירה , אחת או שתים; אבל שלש אינן לקט (ראה משנה פאה ו , ה). (י) לא תעולל - לא תטול עוללות שבה , והם נִכָּרות: איזו היא עוללת? כל שאין לה לא כתף ולא נטף (ראה תו"כ קדושים פרשתא א פרק ג , ג). פרט כרמך - גרגירי ענבים הנושרים בשעת בצירה. אני יי' אלהיכם - דיין ליפרע; ואיני גובה מכם אלא נפשות , שנאמר "אל תגזל דל" וגו' "כי יי' יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש" (מש' כב , כב - כג). (יא) לא תגנבו - אזהרה לגונב ממון; "לא תגנב" שבעשרת הדברות (שמ' כ , יג) - אזהרה לגונב נפשות. דבר למד מעניינו: דבר שחייבין עליו מיתת בית דין (ראה מכיל' יתרו בחדש ח). לא תכחשו - לפי שנאמר "וכחש בה" (וי' ה , כב) - משלם קרן וחומש , למדנו לעונש; אזהרה מניין? תלמוד לומר: לא תכחש (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב , ג). לא תשקרו - לפי שנאמר "ונשבע על שקר" ישלם (וי' ה , כב ואי') , למדנו לעונש; אזהרה מנין? תלמוד לומר: לא תשקרו. לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו "ולא תשבעו" (להלן , יב) - אם גנבת סופך לכחש , סופך לישבע לשקר (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב , ה). (יב) לא תשבעו - למה נאמר? לפי שנאמר "לא תשא את שם יי' [אלהיך לשוא]" (שמ' כ , ו); יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד , מניין לרבות כל הכינויין? תלמוד לומר: לא תשבעו בשמי - כל שם שיש לי (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב , ו). (יג) לא תעשק - הכובש שכר שכיר (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב , ט). (יד) לא תקלל חרש - אין לי אלא חרש , מניין לרבות כל אדם? תלמוד לומר: "בעמך לא תאר" (שמ' כב , כז); אם כן , למה נאמר חרש? - מה חרש מיוחד , שהוא בחיים , [אף כל שהוא בחיים.] יצא המת שאינו בחיים (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב , יג). ולפני עור לא תתן מכשול - לפני הסומא בדבר , לא תתן לו עצה שאינה הוגנת לו; אל תאמר: מכור שדך וקח לך חמור , ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו (ראה שם , יד). ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות , לידע אם דעתו של זה לרעה או לטובה , ויכול להשמט ולומר: לטובה נתכוונתי , לפיכך נאמר בו: ויראת מאלהיך - המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירים בו , נאמר בו ויראת מאלהיך , [לפי שדבר זה אינו אסור] (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ז , יד). (טו) לא תעשו עול במשפט - מלמד , שהדיין המקלקל את הדין קרוי 'עַוָּל' , 'סָנוי' ו'משוקץ' , 'חרם' ו'תועבה' (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד , א); שהעוֶל קרוי 'תועבה' , שנאמר "כי תועבת יי'... כל עושה עול" (דב' כה , טז) , והתועבה קרויה 'חרם' ו'שקץ' , שנאמר "לא תביא תועבה אל ביתך" וגו' (דב' ז , כו). לא תשא פני דל - שלא תאמר: עני הוא , והעשיר הזה חייב לפרנסו; אֲזכנו [בדין] ונמצא מתפרנס בנקיות (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד , ב). ולא תהדר פני גדול - שלא תאמר: עשיר הוא זה , בן גדולים הוא זה , היאך אביישנו ואראה בבושתו , עונש יש בדבר! לכך נאמר: לא תהדר פני גדול (ראה שם , ג). בצדק תשפט [עמיתך] - כמשמעו. דבר אחר (ראה שם , ד): הוי דן את חבירך לכף זכות. (טז) לא תלך רכיל - אומר אני: על שם שכל משלחי מדיינים (ע"פ מש' ו , יד) ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או ישמעו רע לספר בשוק , נקראים 'הולכי רכיל' , 'הולכי רגילה; 'אשפייטמינט' (בלעז). וראיה לדברי - שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון 'הליכה': לא תלך רכיל; "הולך רכיל" (מש' יא , יג); "הולכי רכיל נחשת וברזל" (יר' ו , כח). ושאר לשון הרע אין כתוב בו 'הליכה' , כגון: "מלשני בסתר רעהו" (תה' קא , ה); "לשון רמייה" (תה' קכ , ב); "לשון מדברת גדולות" (תה' יב , ד). לכך אני אומר שהלָשון - לְשון 'הולך ומרגל' , שהכ"ף נחלפת בגימ"ל; שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו: בי"ת - בפ"ה (ראה פירושו תה' סח , לא) ובוי"ו; גימ"ל בכ"ף; וקו"ף בכ"ף (ראה ש"א יז , ה , לח); נו"ן בלמ"ד (ראה פירושו יש' כא , טו) ורי"ש (ראה פירושו יש' יג , כב); וזי"ן - בצד"י (ראה פירושו איוב מ , יז). וכן "וירגל בעבדך" (ש"ב יט , כח) - ריגל ותר מה לומר עלַי רעה; וכן "לא רגל על לשונו" (תה' טו , ג). וכן רוכל - הסוחר ומרגל אחר כל סחורה. וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים , על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא 'רוכל' , לשון 'רוגל'. "לא תיכול קורצין" (ת"א); "ואכלו קורציהון דיהודאי" (ראה דנ' ג , ח); אכל [ביה] קורצא בי מלכא (ראה ברכות נח , א) - נראה בעיני , שהיה משפטן לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה , והוא גמר חיזוק , שדבריו מקויימין ויעמידם על האמת. ואותה הלעטה נקראת 'אכילת קורצין' - לשון "קורץ בעיניו" (מש' ו , יג) , שכן דרך הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמז דברי רכילותם , שלא יבינו שאר השומעים. לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו; כגון טובע בנהר , וחיה או ליסטין באין עליו (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד , ח). אני יי' - נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע (ראה שם פרשתא ג פרק ח , יא). (יז) ולא תשא עליו חטא - לא תלבין פניו ברבים (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד , ח). (יח) לא תקם - אמר לו: השאילני מגלך! אמר לו: לאו; למחר אמר לו: השאילני קרדומך! אמר לו: איני משאילך , כדרך שלא השאלתני - זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה? אמר לו: השאילני מגלך! אמר לו: לאו; למחר אמר לו: השאילני קרדומך! אמר לו: הילך , איני כמותך שלא השאלתני - זו היא נטירה , שנוטר האיבה בלבו , ואע"פ שאינו נוקם (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ד , י - יא). ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה (ראה שם , יב). (יט) את חקתי תשמרו - ואילו הן: בהמתך לא תרביע כלאים וגו'; חקים הם אילו , גזירת מלך , שאין טעם לַדבר. ובגד כלאים - למה נאמר? לפי שנאמר "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" (דב' כב , יא) - יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר: בגד. מניין לרבות את הלבדין? תלמוד לומר: שעטנז - דבר שהוא שוע טווי ונוז (ראה תו"כ פרשתא ב פרק ב , יח). ואומר אני: 'נוז' - לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחַבְּרו , 'מישטיר' בלעז; כמו: חזיין לנאזי דאית בהו (ראה מו"ק יב , ב) , שאנו מפרשין לשון 'כמש' , 'פלישטריא' ו'מישטיר' (בלעז). ולשון שעטנז פירש מנחם (מחברת: 'שעטנז'): מחברת צמר ופשתים. (כ) נחרפת לאיש - מיועדת לאיש; ואיני יודע לו דמיון במקרא. ובשפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין , המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה , הכתוב מדבר (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ב). והפדה לא נפדתה - פדויה ואינה פדויה; וסתם פדיון - בכסף (ראה שם , ג). או חפשה - בשטר (ראה שם). בקורת [ - לשון מכות;] תהיה - היא לוקה ולא הוא (ראה שם , ד). על בית דין לבקר את הדבר , שלא לחייבה מיתה , כי לא חפשה - ואין קידושיה קדושין גמורין (ראה שם , ה). ורבותינו למדו מכאן (ראה כריתות יא , א) שהיא במלקות תהא בקראי; שהדיינין המלקין קורין על הלוקה: "אם לא תשמר... והפלה (בנוסחנו: והפלא) יי' את מכותך" (דב' כח , נח - נט). כי לא חפשה - לפיכך אין חייב עליה מיתה , שאין קדושיה קדושין; הא אם חופשה , קדושיה קדושין וחייבין מיתה (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ה). (כב) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא - לרבות את המזיד כשוגג (ראה תו"כ קדושים פרשתא ב פרק ה , ז). (כג) וערלתם ערלתו - ואטמתם אטימתו: יהא אטום ונסתם מִלֵּהָנות ממנו. שלש שנים יהיה לכם ערלים - מאימתי מונה לו? משעת נטיעתו. יכול אם הצניעו עד לאחר שלש [שנים] יהא מותר? תלמוד לומר: יהיה - בהוייתו יהא (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג , ג - ד). (כד) יהיה כל פריו קדש... - כמעשר שיני (ראה קידושין נד , ב) , שכתוב בו "כל מעשר הארץ" וגו' "קדש ליי'" (וי' כז , ל); מה מעשר אינו נאכל חוץ לחומת ירושלם אלא בפדיון , אף זה כן. ודבר זה הילולים ליי' הוא , שנושאו שָם לשבח ולהלל לשמים (ראה ברכות לה , א). (כה) להוסיף לכם תבואתו - המצוה הזאת שתשמרו , תהיה להוסיף לכם תבואתו - שבשכרה אני מברך לכם את פירות הנטיעה. היה רבי עקיבא אומר: דברה תורה כנגד יצר הרע; שלא יאמר אדם: הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם! לכך נאמר: להוסיף לכם תבואתו (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג , ט). אני יי' - המבטיח על כך ונאמן לשמור אבטחתי (ראה תו"כ פרשתא ג פרק ח , י). (כו) לא תאכלו על הדם - להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סג , א): שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים , ואזהרה לאוכל מבהמת חולין עד שתצא נפשה , ועוד הרבה. לא תנחשו - כגון אילו המנחשין בחולדה ובעופות (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ו , ב; ראה סנה' סה , ב): פתי נפלה מפי , צבי הפסיקו בדרך. לא תעוננו - לשון עונות ושעות; שאומר: יום פלוני יפה להתחיל מלאכה; שעה פלונית קָשָה לצאת (ראה סנה' סו , א). (כז) לא תקיפו פאת ראשכם - זה המשוה צדעיו לאחורי אזניו ולפדחתו (ראה מכות כ , ב) , ונמצא הקף ראשו עגול סביב; שעל אחורי אזניו עקרי שערו למעלה מצדעיו הרבה. פאת זקנך - סוף הזקן וגבוליו , והן חמש: שתים בכל לחי ולחי למעלה אצל הראש , שהוא רחב ויש בו שתי פיאות; ואחת מלמטה , בסנטרו , מקום חיבור שני הלחיים יחד (ראה שם , א). (כח) ושרט לנפש - כך דרכן של אמוריים , להיות משרטין בשרם כשמת להם מת. וכתבת קעקע - כתב מחוקֶה ותקוע , שאינו נמחק לעולם; שמקעקעו במחט , והוא משחיר לעולם (ראה מכות כא , א). קעקע - לשון "והוקע אותם" (במ' כה , ד); "והוקענום" (ש"ב כא , ו) - תוחבין עץ בארץ ותולין אותם עליהם , ונמצאו מחוקים ותחובים בקרקע; 'פורפונייט' (בלעז). (כט) אל תחלל את בתך להזנותה - במוסר בתו פנויה לביאה שלא לשם קידושין (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ז , א). ולא תזנה הארץ - אם אתה עושה כן , הארץ מזנה את פירותיה לעשותן במקום אחר ולא בארצכם וכן הוא אומר "וימנעו רביבים" (יר' ג , ג; ראה שם , ג - ד). (ל) ומקדשי תיראו - לא יכנס [למקדש] במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ז , ט). ואע"פ שאני מזהירכם על המקדש , את שבתותי תשמורו - אין בניין בית המקדש דוחה שבת (ראה שם , ז). (לא) אל תפנו אל האובות - אזהרה לבעל אוב וידעוני. בעל אוב - זה פיתום המדבר משחיו; ידעוני - המכניס עצם חיה ששמה 'ידוע' לתוך פיו , והעצם מדבר (ראה סנה' סה , ב). אל תבקשו להיות עסוקים בם - שאם תעסקו בם אתם מִטמאין לפני , ואני מתעב אתכם. אני יי' אלהיכם - דעו את מי אתם מחליפים במי (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ז , יא). (לב) מפני שיבה תקום - יכול זקן אשמאי? תלמוד לומר: זקן - אין 'זקן' אלא שקנה חכמה (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ז , יב). והדרת פני זקן - איזהו הידור? לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא סותר את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? לכך נאמר: ויראת מאלהיך - שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו , שאין מכיר בו אלא הוא; וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך (ראה שם , יד). (לג) לא תונו [אותו] - אונאת דברים. לא תאמר לו: אמש היִיתה עובד עבודה זרה , ועכשיו אתה בא ללמוד תורה , שנתנה מפי הגבורה?! (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ח , ב). (לד) כי גרים הייתם - מום שבך אל תאמר לחברך (ראה ב"מ נט , ב). אני יי' אלהיכם - אלהיך ואלהיו אני. (לה) לא תעשו עול במשפט - אם לדיָן , הרי כבר אמור: "לא תעשו עול במשפט" (לעיל , טו); ומהו משפט השנוי כאן? היא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין; שאם שיקר במדה - הרי הוא כמקלקל את הדין , וקרוי 'עַוָּל' , 'סָנוי' ו'משוקץ' , 'חרם' 'ותועבה' , וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין: מטמא את הארץ , ומחלל את השם , ומסלק את השכינה , ומפיל את ישראל בחרב , ומַגלה אותם מארצם (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ח , ה). במדה - זו מדת הארץ (ראה שם , ו). במשקל - כמשמעו. במשורה - היא מדת הלח (ראה יח' ד , יא) והיבש (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ח , ו). (לו) אבני צדק - הן המשקלות ששוקלין כנגדם. 'איפה' - היא מדת היבש. הין - זו מדת הלח. אשר הוצאתי אתכם - על מנת כן (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ח , י). דבר אחר (ראה ב"מ סא , ב): אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור , ואני הנאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות , שאינן מכירין בהן.