מאגר הכתר ויקרא פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) נפש כי תקריב - לא נאמר "נפש" בכל קרבנות נדבה אלא במנחה; מי דרכו להתנדב מנחה? עני; אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו (ראה מנחות קד , ב). סלת יהיה קרבנו - האומר 'הרי עלי מנחה' סתם , מביא מנחת הסלת (ראה שם) , שהיא הראשונה שבמנחות; ונקמצת כשהיא סלת , כמו שמפורש בעניין (ראה להלן , ב). לפי שנאמרו כאן חמשה מיני מנחות , וכולן באות אפויות קודם קמיצה חוץ מזו , לכך קרויה 'מנחת הסלת'. אין סלת אלא מן החטין , שנאמר "סלת חטים" (שמ' כט , ב). ואין מנחה פחותה מעשרון , שנאמר "ועשרון סלת... למנחה" (וי' יד , כא) - עשרון לכל מנחה. ויצק עליה שמן - על כולה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ח פרק י , ז). ונתן עליה לבונה - על מקצתה; מניח קומץ לבונה עליה לצד אחד. מה ראית לומר כן? שאין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא למעֵט (ראה שם). דבר אחר (שם , ח): שמן על כולה , מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה , כמה שנאמר "מסלתה ומשמנה" (להלן , ב) , ולבונה על מקצתה , שאינה לא נבללת עמה ולא נקמצת עמה; שנאמר "על כל לבונתה" (שם) - שלאחר שקמץ מלקט את הלבונה כולה מעליה ומקטירה. ויצק , ונתן , "והביאה" (להלן , ב) - מלמד שיציקה ובלילה כשירה בזר (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ח פרק י , י). (ב) הכהנים וקמץ - מקמיצה ואילך מצות כהונה (ראה מנחות ט , א). וקמץ משם - ממקום שרגלי הזר עומדות; ללמדך , שהקמיצה כשירה בכל מקום בעזרה (ראה זבחים סג , א) , אף באחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי ישראל (ראה משנה מידות ה , א). מלא קומצו - יכול מבורץ , מבצבץ ויוצא לכל צד? תלמוד לומר במקום אחר: "והרים ממנו בקומצו" (וי' ו , ח) - אין לך כשר אלא מה שבתוך הקומץ. אי "בקומצו" (שם) , יכול חסר? תלמוד לומר: מלא. הא כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פס ידו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ט , ו); זהו 'קומץ' במשמע לשון העברית. על כל לבונתה - לבד כל הלבונה , יהי הקומץ מלא. לבונתה והקטיר - אף הלבונה בהקטרה (ראה שם , י). מלא קומצו מסלתה ומשמנה - הא אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה , פסל (ראה שם). אזכרתה - הקומץ העולה לגבוה הוא 'זכרון' המנחה , שבו נזכר בְּעָליה לטובה ולנחת רוח. (ג) לאהרן ולבניו - כהן גדול נוטל חלק בראש שלא במחלוקת , וההדיוטות במחלוקת (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ט פרק יא , א). קדש קדשים היא להם מאשי יי' - אין להם חלק בה אלא לאחר מתנת האישים (ראה שם , ה). (ד) וכי תקריב וגו' - שאמר: 'הרי עלי מנחה מאפה תנור'. ולימד הכתוב שיביא או חלות או רקיקין , החלות בלולות והרקיקין משוחין (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא י , ד). ונחלקו רבותינו בהן במשיחתן (ראה מנחות עד , ב - עה , א): יש מהם אומרים: מושחן וחוזר ומושחן עד שכלה כל השמן שבלוג , שכל המנחות טעונות לוג; ויש אומרים: מושחן כמין 'כי' , ושאר השמן נאכל בפני עצמו לכהנים. מה תלמוד לומר בשמן , בשמן , שני פעמים? להכשיר שמן שיני ושלישי היוצא מן הזיתים (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא י , ה); ואין צריך שמן ראשון אלא למנורה , שנאמר בו "זך" (שמ' כז , כ). ושנינו במנחות (עו , א): כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות על ידי פתיתה , כולן באו עשר עשר חלות , והאמור בה 'רקיקין' באה עשר רקיקין. (ה) ואם מנחה על המחבת - שאמר: 'הרי עלי מנחת מחבת'. וכלי הוא שהיה במקדש , שאופין בו מנחה זו על האוּר בשמן. והכלי אינו עמוק אלא צף , ומעשה המנחה שבתוכו קשין (ראה מנחות סג , א) , לפי שמתוך שהיא צפה האוּר שורף את השומן. וכולן טעונות [שלש מתנות שמן:] יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה (ראה שם עה , א). סלת בלולה בשמן - מלמד שבוללן בעודן סלת (ראה שם). (ו-ז) פתות אותה פתים - לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה , לפתיתה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא י פרק יב , ה). מרחשת - כלי הוא שהיה במקדש , ועמוק , ומתוך שהיא עמוקה שַמנהּ צָבוּר ואין האוּר שורפו , לפיכך מעשה מנחה העשויין לתוכה רוחשין (ראה מנחות סג , א); כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע. ויצקת [עליה] שמן מנחה - לרבות כל המנחות ליציקה. יכול אף מנחה מאפה? תלמוד לומר: עליה. אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין? תלמוד לומר: היא (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא י פרק יב , ו). (ח) אשר יעשה מאלה - מאחד מן המינין הללו. והקריבה בעליה אל הכהן. והגישה הכהן אל המזבח - מגיעה לקרן מערבית - דרומית של מזבח (ראה סוטה יד , ב). (ט) את אזכרתה - היא הקומץ (ראה לעיל , ב). (יא) וכל דבש - כל מתיקת פרי קרוי 'דבש'. (יב) קרבן ראשית תקריבו אותם - מה יש לך להביא מן השאֹר ומן הדבש (ראה לעיל , יא): קרבן ראשית - שתי הלחם של עצרת - מן השאֹר , שנאמר "חמץ תאפנה" (לפנינו: תאפינה; וי' כג , יז); ובכורים מן הדבש , כגון בכורי תמרים ותאנים (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא יב , ז - ח). (יג) מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית , שהובטחו מים התחתונים ליקרב למזבח במלח וניסוך המים בחג. על כל קרבנך - על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כולן (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא יב פרק יד , ג). (יד) ואם תקריב - הרי אם משמש בלשון 'כי' , שהרי אין זה רשות; שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר , שהיא חובה; וכן "ואם יהיה היובל" וגו' (במ' לו , ד; ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא יג , א). מנחת בכורים - במנחת העומר [הכתוב] מדבר , שהיא באה אביב , בשעת בישול התבואה. ומן השעורים היא באה: נאמר כאן אביב ונאמר להלן "כי השעורה אביב" (שמ' ט , לא; ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא יג , ד). קלוי באש - שמייבשין אותה על האוּר באבוב של קַלָּאִים (ראה שם , ו); שאילולא כן אינה נטחנת בריחים , לפי שהיא לחה. גרש כרמל - גרוסה בעודה לחה. גרש - לשון שבירה וטחינה גסה בריחים של גָרוֹסוֹת (ראה משנה מנחות י , ד) , כמו "ויגרס בחצץ [שיני]" (איכה ג , טז); וכן "גרסה נפשי" (תה' קיט , כ). כרמל - בעוד שהכר מלא (ראה שבת קה , א) , שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה , ועל כן נקראים המלילות 'כרמל'; וכן "כרמל בצקלונו" (מ"ב ד , מב).