פרק כ
[חמישי]
[א]
וידבר
יהוה
אל־משה
לאמר:
[ב]
ואל־בני
ישראל
תאמר
איש
איש
מבני
ישראל
ומן־הגר׀
הגר
בישראל
אשר
יתן
מזרעו
למלך
מות
יומת
עם
הארץ
ירגמהו
באבן:
[ג]
ואני
אתן
את־פני
באיש
ההוא
והכרתי
אתו
מקרב
עמו
כי
מזרעו
נתן
למלך
למען
טמא
את־מקדשי
ולחלל
את־שם
קדשי:
[ד]
ואם
העלם
יעלימו
עם
הארץ
את־עיניהם
מן־האיש
ההוא
בתתו
מזרעו
למלך
לבלתי
המית
אתו:
[ה]
ושמתי
אני
את־פני
באיש
ההוא
ובמשפחתו
והכרתי
אתו
ואת׀
כל־הזנים
אחריו
לזנות
אחרי
המלך
מקרב
עמם:
[ו]
והנפש
אשר
תפנה
אל־האבת
ואל־הידענים
לזנת
אחריהם
ונתתי
את־פני
בנפש
ההוא
והכרתי
אתו
מקרב
עמו:
[ז]
והתקדשתם
והייתם
קדשים
כי
אני
יהוה
אלהיכם:
[ששי]
[ח]
ושמרתם
את־חקתי
ועשיתם
אתם
אני
יהוה
מקדשכם:
[ט]
כי־איש
איש
אשר
יקלל
את־אביו
ואת־אמו
מות
יומת
אביו
ואמו
קלל
דמיו
בו:
[י]
ואיש
אשר
ינאף
את־אשת
איש
אשר
ינאף
את־אשת
רעהו
מות־יומת
הנאף
והנאפת:
[יא]
ואיש
אשר
ישכב
את־אשת
אביו
ערות
אביו
גלה
מות־יומתו
שניהם
דמיהם
בם:
[יב]
ואיש
אשר
ישכב
את־כלתו
מות
יומתו
שניהם
תבל
עשו
דמיהם
בם:
[יג]
ואיש
אשר
ישכב
את־זכר
משכבי
אשה
תועבה
עשו
שניהם
מות
יומתו
דמיהם
בם:
[יד]
ואיש
אשר
יקח
את־אשה
ואת־אמה
זמה
הוא
באש
ישרפו
אתו
ואתהן
ולא־תהיה
זמה
בתוככם:
[טו]
ואיש
אשר
יתן
שכבתו
בבהמה
מות
יומת
ואת־הבהמה
תהרגו:
[טז]
ואשה
אשר
תקרב
אל־כל־בהמה
לרבעה
אתה
והרגת
את־האשה
ואת־הבהמה
מות
יומתו
דמיהם
בם:
[יז]
ואיש
אשר־יקח
את־אחתו
בת־אביו
או
בת־אמו
וראה
את־ערותה
והיא־תראה
את־ערותו
חסד
הוא
ונכרתו
לעיני
בני
עמם
ערות
אחתו
גלה
עונו
ישא:
[יח]
ואיש
אשר־ישכב
את־אשה
דוה
וגלה
את־ערותה
את־מקרה
הערה
והוא
גלתה
את־מקור
דמיה
ונכרתו
שניהם
מקרב
עמם:
[יט]
וערות
אחות
אמך
ואחות
אביך
לא
תגלה
כי
את־שארו
הערה
עונם
ישאו:
[כ]
ואיש
אשר
ישכב
את־דדתו
ערות
דדו
גלה
חטאם
ישאו
ערירים
ימתו:
[כא]
ואיש
אשר
יקח
את־אשת
אחיו
נדה
הוא
ערות
אחיו
גלה
ערירים
יהיו:
[כב]
ושמרתם
את־כל־חקתי
ואת־כל־משפטי
ועשיתם
אתם
ולא־תקיא
אתכם
הארץ
אשר
אני
מביא
אתכם
שמה
לשבת
בה:
[שביעי]
[כג]
ולא
תלכו
בחקת
הגוי
אשר־אני
משלח
מפניכם
כי
את־כל־אלה
עשו
ואקץ
בם:
[כד]
ואמר
לכם
אתם
תירשו
את־אדמתם
ואני
אתננה
לכם
לרשת
אתה
ארץ
זבת
חלב
ודבש
אני
יהוה
אלהיכם
אשר־הבדלתי
אתכם
מן־העמים:
[מפטיר]
[כה]
והבדלתם
בין־הבהמה
הטהרה
לטמאה
ובין־העוף
הטמא
לטהר
ולא־תשקצו
את־נפשתיכם
בבהמה
ובעוף
ובכל
אשר
תרמש
האדמה
אשר־הבדלתי
לכם
לטמא:
[כו]
והייתם
לי
קדשים
כי
קדוש
אני
יהוה
ואבדל
אתכם
מן־העמים
להיות
לי:
[כז]
ואיש
או־אשה
כי־יהיה
בהם
אוב
או
ידעני
מות
יומתו
באבן
ירגמו
אתם
דמיהם
בם:
פ