מאגר הכתר ויקרא פרק כ עם פירוש רש"י

פרק כ
[חמישי] [א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן:
[ג] וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:
[ד] וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ:
[ה] וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
[ו] וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ת אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ:
[ז] וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ששי] [ח] וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם:
[ט] כִּֽי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ:
[י] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת:
[יא] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מֽוֹת־יוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יב] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יג] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת־זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יד] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכֲכֶֽם:
[טו] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת־הַבְּהֵמָ֖ה תַּהֲרֹֽגוּ:
[טז] וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל־כָּל־בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָרַגְתָּ֥ אֶת־הָאִשָּׁ֖ה וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יז] וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא:
[יח] וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
[יט] וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶעֱרָ֖ה עֲוֺנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ:
[כ] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ:
[כא] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִהְיֽוּ:
[כב] וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:
[שביעי] [כג] וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם:
[כד] וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָעַמִּֽים:
[מפטיר] [כה] וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא:
[כו] וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:
[כז] וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: פ

פרק כ
(ב) ואל בני ישראל תאמר - עונָשין על האזהרות. מות יומת - בבית דין; ואם אין כח בבית דין , עם הארץ מסייעין אותן (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , ד). עם הארץ - עם שבגינם נבראת הארץ; עם שעתידין לירש את הארץ על ידי מצות הללו (ראה שם). (ג) אתן את פני - את פנאי שלי: פונה אני מכל עסקי ועוסק בו (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , יג). באיש - ולא בצבור (ראה שם , ה); שאין כל הצבור נכרתים. כי מזרעו נתן למולך - לפי שנאמר "מעביר בנו ובתו" (דב' יח , י) , בן בנו ובן בתו מניין? תלמוד לומר: כי מזרעו נתן. זרע פסול מניין? תלמוד לומר: "בתתו מזרעו למלך" (להלן , ד; ראה תו"כ קדושים פרשתא י , ו). (ד) אם העלם יעלימו - אם העלימו בדבר אחד , סוף שיעלימו בדברים הרבה; אם העלימה סנהדרי קטנה , סוף שמעלמת סנהדרי גדולה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , י - יא). (ה) ובמשפחתו - אמר רבי שמעון (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , יג): וכי משפחה מה חטאת?! אלא ללמדך , שאין לך משפחה שיש בה מוכס , שאין כולה מוכסין; שכולם מחפין עליו. והכרתי אותו - למה נאמר? לפי שנאמר ובמשפחתו , יכול כל המשפחה בהכרת? תלמוד לומר: אותו - אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת , אלא בייסורין (ראה שם , יד). לזנות אחרי המולך - לרבות שאר עבודה זרה שעֲבָדָהּ בכך , ואפילו אין זו עבודתה (ראה שם , טו). (ז) והתקדשתם - זו פרישות עבודה זרה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק י , ב). (ט) אביו ואמו קלל - לרבות לאחר מיתה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , י). דמיו בו - זו סקילה (ראה שם) , וכן כל מקום שנאמר 'דמיהם בם'; ולמדנו מאוב וידעוני , שנאמר בהם "באבן ירגמו אותם דמיהם בם" (להלן , כז; ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , יב). ופשוטו של מקרא: כמו "דמו בראשו" (יהו' ב , יט) - אין נענש על מיתתו אלא הוא , שהוא גרם לעצמו ליהרג. (י) ואיש - פרט לקטן (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , יא). אשר ינאף את אשת איש - פרט לאשת קטן (ראה שם); למדנו , שאין לקטן קדושין. ועל איזו אשת איש חייבתי לך? אשר ינאף את אשת רעהו - פרט לאשת גוי (ראה שם); למדנו , שאין קדושין לגוי. מות יומת הנואף [והנואפת] - כל מיתה האמורה בתורה סתם , אינה אלא חנק (ראה שם). (יב) תבל עשו - גנאי. דבר אחר: מבלבלין זרע האב בזרע הבן (ראה פירושו לוי' יח , כג). (יג) משכבי אשה - מכניס כמכחול בשפופרת (ראה מכות ז , א). (יד) [ישרפו אותו ואתהן - אי אתה יכול לומר: אשתו הראשונה ישרפו , שהרי נשאהּ בהיתר ולא נאסרה עליו! אלא אשה ו אמה הכתובין כאן שתיהן לאִסור , שנשא את חמותו ואמה. ויש מרבותינו שאומרים: אין כאן אלא חמותו , ומהו אתהן? את אחת מהן; ולשון יוני הוא: 'הן' - אחת (ראה סנה' עו , ב)]. (טו) ואת הבהמה תהרגו - אם אדם חטא , בהמה מה חטאת? אלא מפני שבאת לאדם תקלה על ידה , לפיכך אמר הכתוב: תסקל. קל וחומר לאדם - שיודע להבחין בין טוב לרע , וגורם תקלה לחבירו לעבור עבירה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , ה). כיוצא בדבר אתה אומר: "אבד תאבדון את כל המקומות" (דב' יב , ב) - הרי דברים קל וחומר: ומה אילנות , שאינן לא רואין ולא שומעין , על שבאת לאדם תקלה על ידם אמרה תורה: השחת , שרוף וכלה - המתעה את חבירו מדרכי חיים על אחת כמה וכמה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , ו). (יז) חסד הוא - לשון ארמי: "חרפה" (בר' לד , יד) - "חיסודא" (ת"א). ומדרשו (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , יא): אם תאמר: קין נשא אחותו! - חסד עשה הקדוש ברוך הוא , לבנות עולמו הימנו; שנאמר "עולם חסד יבנה" (תה' פט , ג). (יח) הערה - גלה; וכל לשון 'ערוה' - גִלוי הוא. והוי"ו יורדת בתיבה ל'שם דבר'; כמו "זעוה" (דב' כח , כה) - מגזרת "לא זע" (אס' ה , ט) , וכמו "אחוה" (זכ' יא , יד) - מגזרת "אח" (בר' כד , כט). והעראה זו , נחלקו רבותינו בה (יבמות נה , ב): יש שאמרו: זו נשיקת שמש במקומו , ויש שאמרו: זו הכנסת עטרה. (יט) ערות אחות אמך וגו' - שָנָה הכתוב באזהרתן (ראה וי' יח , יג - יד) , לומר שהוזהר עליהם בין על אחות אביו ואמו מן האב , בין על אחיותיהן מן האם; אבל ערות אשת אחִי אביו - לא הוזהר אלא על אשת אחי אביו מן האב (ראה יבמות נד , ב). (כ) [ איש אשר ישכב את דודתו - המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה , שהוא בעונש הליכת ערירי.] ערירים - כתרגומו: "בלא ולד"; ודומה לו "ואנכי הולך ערירי" (בר' טו , ב). יש לו בנים - קוברן; אין לו בנים - מת בלא בנים. [לכך שנה בשני מקראות אלו: ערירים ימותו , "ערירים יהיו" (להלן , כא)] (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יב , ז). (כא) נדה היא - השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה. ורבותינו דרשוהו (יבמות נד , א): לאסור העראה בה כנדה , שהעראה מפורשת בה: "ואת (בנוסחנו: את) מקורה הערה" (לעיל , יח). (כג) ואקוץ - כמו "קצתי בחיי" (בר' כז , מו) , לשון מיאוס; כאדם שהוא קץ במזונו (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , טז). (כה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה - אין צריך לומר בין פרה לחמור , שהרי מובדלין ונִכָּרין הם! אלא בין טהורה לך לטמאה לך , בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו. וכמה בין חציו לרובו? - מלֹא שערה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , יט). אשר הבדלתי לכם לטמא - לאסור (ראה שם , כ). (כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - אם מובדלים אתם מהם הרי אתם שלי , ואם לאו , הרי אתם של נבוכד נצר וחבריו (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק יא , כב). רבי אלעזר בן עזריה אומר (ראה שם): מניין שלא יאמר אדם: קצה נפשי בבשר חזיר , אי איפשי ללבוש כלאים; אבל איפשי , ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי? תלמוד לומר: ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - שתהא הבדלתכם מהם לשמי: פורש מן העברה ומקבל עליו עול מלכות שמים. (כז) כי יהיה בהם וגו' - כאן נאמר בהן מיתה , ולמעלה כרת (ראה לעיל , ו)!? עדים והתראה - בסקילה , מזיד בלא התראה - בהכרת , ושגגתו - חטאת; וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהן 'כרת'.