מאגר הכתר ויקרא פרק כ עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כ
[חמישי] [א] וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
[ב] וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן:
[ג] וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:
[ד] וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ:
[ה] וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
[ו] וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנֹ֖ת אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ:
[ז] וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ששי] [ח] וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם:
[ט] כִּֽי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ:
[י] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת:
[יא] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מֽוֹת־יוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יב] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יג] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת־זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יד] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכֲכֶֽם:
[טו] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת־הַבְּהֵמָ֖ה תַּהֲרֹֽגוּ:
[טז] וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל־כָּל־בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָרַגְתָּ֥ אֶת־הָאִשָּׁ֖ה וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:
[יז] וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא:
[יח] וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:
[יט] וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶעֱרָ֖ה עֲוֺנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ:
[כ] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ:
[כא] וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִהְיֽוּ:
[כב] וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:
[שביעי] [כג] וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם:
[כד] וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָעַמִּֽים:
[מפטיר] [כה] וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא:
[כו] וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:
[כז] וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם: פ

פרק כ
(ב) ואל בני ישראל תאמר - עתה בא לפרש את האזהרות שאמר העונשים שלהם , מי במיתת בית דין ומי בכרת , ואיזו מיתה (ראה רש"י). (ג) פני - פנים של זעם. למען טמא את מקדשי - קדושתי , דומיה דלחלל את שם קדשי. כי לפי שהוא יהודי , וסבורין העולם שמה שיהודי עושה - סבורים בני אדם שאני צויתי , והרי הוא מחלל שם קודשי; שסבורים שציויתי דבר מכוער כזה. ולפיכך אשמיד אותו ואכרית אותו אם לא ירגמוהו ― שברח מידם או עשה שלא בעדים ― כי בזאת העבירה - יש לה קול. ותרתי אית בה: רוצח ועובד עבודה זרה , ודבר משוקץ ואכזריות. (ד-ה) ואם העלם יעלימו - שיש עדים , ואסור בידם , ואינם רוצים להורגו - אז אשים פני בו ובמשפחתו , כלומר: בכל מסייעיו ומחזיקיו , ואעבירם מן העולם. ואת כל הזונים אחריו - כל מסייעיו חשובים בעיני כזונים אחריו. וכן תירגם אונקלוס ובמשפחתו: "ובסעדוהי"; כל מסייעיו קורא 'משפחתו'. (ט) כי איש איש אשר יקלל - כלומר: דין הוא שתעשו מצותי , שאני אביכם , יוצרכם בוראכם. אביו ואמו קילל - כאדם שתוהא ואומר: אביו קילל , שעשה דבר מכוער כזה , דמיו בו - מה שדמו נשפך , בו הפשיעה (ראה רש"י)! ורבותינו דרשו (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , ה): סמך 'קללה' לאביו וסמך 'קללה' לאמו , לחייבו על אביו בלא אמו ועל אמו בלא אביו - לרבי יאשיה; ולרבי יונתן (ראה סנה' פה , ב): לרבות אפילו לאחר מיתה. (יג) תועבה עשו שניהם - אע"פ שזה נהנה מן העבירה וזה אינו נהנה , שניהם עשו דבר משוקץ ומתועב , וחייב זה כזה; שזה נהנה מן העבירה , וזה הרגיז: שלא נהנה , ועבר. (יד) באש ישרפו אותו ואתהן - כלומר: בשתיהן שייך דין שריפה. ולא שנשא שתיהן יחד; כי הראשונה - נשאה בהיתר. שאם לקח ראשונה הבת לאשה , ואחר כך חמות , שהיא האם - חמות בשריפה; כלומר: גם הראשונה שהיא מותרת עתה , אם נשאה שנייה , גם היא בשריפה. וזהו בשתיהן תוכל למצוא 'שריפה'. טוב עלם [הגה"ה]. ואם לקח ראשונה האם , והבת אחר כך - הבת בשריפה; ומשום הכי לקח לשון ואתהן. ולפי שלא פתח הכתוב כי אם באשה ובתה , והאם הראשונה מותרת , הייתי סבור שאין בשריפה כי אם בת; ולכך לקח לשון ואתהן. ואם יש לאשתו אם ובת , שתיהן בשרפה (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק ט , טז; סנה' עו , ב). ורבותינו דרשו (ראה סנה' עו , ב) ועשאוהו כשתי תיבות: 'את הן' - 'את אחת מהן'; שכן בלשון יווני קורין לאחת 'הינה'. (טו) ואת הבהמה תהרוגו - שיש בה תקלה וקלון (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק י , ה). (טז) דמיהם בם - וגבי איש הבא על הבהמה לא כתב הכי , דהתם - הבהמה לא פשעה אם האיש בא עליה. אבל הבהמה הבאה על האשה - פשעה , דאין אשה יכולה להכריחה , דאין קשוי אלא לדעת. אבל הבהמה פרצה גדרו של עולם , לבא על מין שאינה מינה , וזהו 'השחתה' שעשו הבהמות במבול (ראה סנה' קח , א). (יז) ואיש כי (בנוסחנו: אשר) יקח את אחותו - במקום שאינם יודעים , ואחר כך נודע הדבר. וטעם וראה - או ראה; (כמו) "אביו ואמו קילל" (לעיל , ט). והיא תראה - שהסכימו שניהם על זה [הגה"ה]. וראה את ערותה - לשון גילה (ראה ראב"ע) , כמו "וגילה את ערותה" (להלן , יח) , והיא תגלה ערותו. לפי שסרחונם שוה , אמר דבר השוה; שאין שוה בכל הקרובות , רק אח ואחות , שקורבתן שוה. אבל הבא על הבת - היא משום 'אב' והוא משום 'בת'. בא על אמו - הוא משום 'אם' והיא משום 'בן'. אחות אביו - הוא משום 'דודתו' והיא משום 'נכדהּ' (אחיינהּ); וכן כולם. חסד הוא - לשון חרפה וקלון (ראה ת"א) , כמו "יחסדך שומע" (מש' כה , י); ו"חרפה" - תרגומו: "חיסודא" (ראה בר' לד , יד). ומדרש (ראה תו"כ קדושים פרשתא י פרק י , יא): זהו חסד שעשיתי עם אדם הראשון , שנטלו בניו אחיות , שלא היו אחרות בעולם; וזהו "אמרתי עולם חסד יבנה" (תה' פט , ג). (כא) נידה היא - לפי הפשט: דומות: נידה היא - פעמים שהנדה אסורה , ופעמים , כשנטהרה מנדתה , מותרת; אף אשת אח , פעמים מותרת - כשמת בלא בנים , ופעמים , כשיש לו בנים - אסורה. ורבותינו דרשוהו (ראה יבמות נד , ב) לגבי העראה. וכל אלה הכריתות מיותרים , שהרי כתיב לעיל "ונכרתו הנפשות העושות" (וי' יח , כט)! ורבותינו דרשו (ראה כריתות טו , א) , דאחות - לחלק לחטאת: אם בא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו - ברשיעא בר רשיעא , שהוא חייב שלש חטאות. והאחרים - לדברים אחרים , והראשון להיקישא דרבי יונה (ראה כריתות ב , ב). (כד-כה) ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם - ואם תעשו כמעשיהם , מה הועלתי בחילופי? אשר הבדלתי אתכם מן העמים - וכשם שאני הבדלתי אתכם מן העמים , שהם טמאים , להיות טהורים וקדושים , כן אתם תבדילו בין הבהמה הטהורה לטמאה - לקחת לכם הטהורה. ולא תשקצו את נפשותיכם - שאם לא תבדילו , הרי אתם משוקצים , ואין אתם מובדלים מהם; ואם תבדילו - (כו) והייתם לי קדושים כי קדוש אני - ולא תהא הבדלה ביני וביניכם. ואם לא תבדילו מן הטומאה , הרי אתם כהם , מובדלים ממני; ואם תבדילו מן הטומאה - הרי אתם מובדלים מן העמים ומדובקים אלי , כדכתיב "אחרי יי' אלהיכם תלכו... ובקולו תשמעו ובו תדבקו" (ראה דב' יג , ה).