מאגר הכתר ויקרא פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
{פרשת שמיני} [א] וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
[ב] וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[ג] וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה:
[ד] וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם:
[ה] וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהוָֽה:
[ז] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה:
[ח] וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[ט] וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֘ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
[י] וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
[יא] וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יב] וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יג] וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יד] וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה:
[טו] וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֽׁוֹן:
[טז] וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט:
[שני] [יז] וַיַּקְרֵב֘ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר:
[יח] וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יט] וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל הָאַלְיָ֤ה וְהַֽמֲכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד:
[כ] וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה:
[כא] וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה:
[כב] וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרֲכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים:
[כג] וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם:
[שלישי] [כד] וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם:

פרק ט
(א) ויהי ביום השמיני - למילואים (ראה תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , א) , הוא ראש חדש ניסן , שהוקם המשכן בו ביום (ראה שמ' מ , יז); ונטל עשר עטרות השנויות ב'סדר עולם' (סע"ר ז; ראה תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , א). ולזקני ישראל - להשמיעם שעל פי הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה , ולא יאמרו: מאליו נכנס (ראה תנח' שמיני ג). (ב) קח לך עגל - להודיע [לו] , שעל ידי עגל זה הקדוש ברוך הוא מכפר על מעשה העגל שעשה (ראה תנח' שמיני ד). (ד) כי היום יי' נראה אליכם - להשרות שכינתו במעשה ידיכם (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , יד). לכך קרבנות הללו באים חובה ליום זה. (ז) קרב אל המזבח - שהיה אהרן בוש וירא לגשת; אמר לו משה: מה אתה בוש? לכך נבחרת (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ח)! את חטאתך - עגל בן בקר (ראה לעיל , ב). ואת עולתך - האיל (ראה שם). קרבן העם - שעיר עזים ועגל וכבש (ראה לעיל , ג). כל מקום שנאמר 'עגל' - בן שנה הוא , ומכאן אתה למד. (יא) ואת הבשר ואת העור וגו' - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת חוץ מזו ושל מלואים (שמ' כט , יד) , וכולן על פי הדיבר. (יב) וימציאו - לשון הושטה והזמנה. (טו) ויחטאהו - עשאו כמשפט חטאת. כראשון - כעגל שלו. (טז) ויעשה כמשפט - המפורש בעולה נדבה ב'ויקרא' (ראה וי' א , ב ואי'). (יז) וימלא כפו - היא קמיצה (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , יא). מלבד עלת הבקר - כל אלה עשה אחר עולת התמיד. (יט) והמכסה - חלב המכסה את הקרב. (כ) וישימו (בנוסחנו נוסף 'את') החלבים על החזות - לאחר התנופה נתנן כהן המניף לכהן אחר , להקטירם; נמצאו העליונים למטה (ראה פירושו וי' ז , ל). (כב) ויברכם - ברכת כהנים: "יברכך" , "יאר" , "ישא" (במ' ו , כד - כו; ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ל). וירד - מעל המזבח. (כג) [ויבא משה ואהרן וגו' - האומר: למה נכנסו? - מצאתי ב'בפרשת מלואים' בבריתא הנוספת על 'תורת כהנים' שלנו (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , ל): למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר? הריני דן: ירידה וביאה טעונה ברכה: מה ירידה מעין עבודה , אף ביאה מעין עבודה; הא למדת למה נכנס משה עם אהרן - ללמדו על מעשה הקטרת. דבר אחר (שם , יט): כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל , היה עומד ומצטער בו; אמר: יודע אני שכעס הקדוש ברוך הוא עלי , ובשבילי לא ירדה שכינה. אמר לו למשה: משה , כך עשית לי , שנכנסתי ונתביישתי? מיד נכנס משה ובקש רחמים , וירדה שכינה לישראל.] ויצאו ויברכו את העם - אמרו: "ויהי נועם יי' אלהינו עלינו" (תה' צ , יז) - יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , טו). לפי שכל שבעת ימי המלואים , שהעמידוֹ משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום , לא שרתה בו שכינה (ראה שם , יד) , והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: משה רבינו , כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו על עון העגל! לפיכך אמר להם היום הזה: "זה הדבר אשר צוה יי' תעשו וירא אליכם כבוד יי'" (לעיל , ו); אהרן אחי כְּדַי וחשוב ממני , שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם , ותדעו שהקדוש ברוך הוא בחר בו. (כד) וירנו - כתרגומו.