מאגר הכתר ויקרא פרק ט עם פירוש ראב"ע

פרק ט
(א) היה נראה לנו , כי ביום השמיני - שמיני לניסן , כי המשכן הוקם באחד לחדש (ראה שמ' מ , יז); רק המעתיקים אמרו (ראה סע"ר ז) שהיה ראש חודש ניסן , ובשבעת ימי המלואים היה משה מקים המשכן בכל יום וסותרו , כדי להרגיל וללמד. קרא משה לאהרן ולבניו - ויצאו מפתח אהל מועד (ראה וי' ח , לה) , או העדה נכנסה אל החצר. (ב) עגל בן בקר - בשבעת ימי המלואים היה פר חטאת (ראה וי' ח , יד) , גם איל לעולה (ראה שם , יח). ולא הזכיר עם עגל בן בקר אם הוא בן שנה (ראה להלן , ג); והקרוב אלי , שפר - כמו עגל בלא זֵכֶר שנה. תמימים - על העגל ועל האיל. ופָרֵי המלואים - לחַטֵּא את המזבח (ראה שמ' כט , לו) , וזה העגל - לכפר על אהרן. וכבר פירשתי זאת המלה (שם בפירוש א , הקצר). (ג) שעיר עזים לחטאת - על הקהל. ועגל - שאין לו שנה תמימה , וכן כבש לעולה. (ד) ושור ואיל - גדולים. ומנחה - היא סלת , לכל אחד ואחד. (ו) וטעם ויאמר משה - כאשר הראיתיך: "ואשאל אותה" (בר' כד , מז); וטעמו: וכבר אמר להם משה: זה הדבר עשו! שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל (ראה לעיל , ג - ד) , אז יֵראה להם כבוד השם; והטעם על האש שיצא (ראה להלן , כד). (ז) וכפר בעדך ובעד העם - שהיא מצוה שתכפר על נפשך ועל כל הקהל; ובפר חטאת תכפר בעדך , ואחר כן תעשה קרבן העם ותכפר בעדם; כי לא יוכל אדם לכפר על אחר עד היותו טהור מכל אשר חטא. (ח) אשר לו - מִשלו היה; וכן פר יום הכפורים (ראה וי' טז , ו). (ט) ואת הדם הנשאר יצק. (י) ואת החלב - המכסה , ואשר על הקרב ועל הכליות (ראה פירושו לוי' ח , טז). (יב) וימציאו - מגזרת "מצא" (וי' ה , כב); שמצאוֹ בשעת הצורך. (טו) ויקרב את קרבן העם - על המזבח. וישחטהו ויחטאהו כראשון - והוא עגל החטאת (ראה לעיל , ח). וטעם ויחטאהו - כִּפר בו החטאת (החטא). (כ) וישימו את החלבים - עם הכליות ויותרת הכבד , כאשר הראיתיך (ראה פירושו וי' ח , טז). (כא) ואת החזות - חזה השור גם חזה האיל (ראה לעיל , ד). ואת שוק הימין - מזה ומזה; ושוק - סמוך אל ה'פאה' או אל ה'צד'. (כב-כג) וישא אהרן את ידיו אל העם - נכחם. וקדמונינו העתיקו (ראה סוטה לח , א) צורת נשיאות כפים. וירד - כאשר הראיתיך רבים (ראה פירושו לעיל , ו): וכבר ירד מעשות חטאת העם ועולתם והשלמים. וטעם וירד - בעבור המזבח ששלש אמות קומתו (ראה שמ' כז , א). ואחר כן בא משה ואהרן אל אהל מועד - ויתכן שבאו להתפלל על האש שתצא , ובצאתם ברכו שניהם את העם. (כד) את העולה - עולת אהרן (ראה לעיל , ח) ועולת העם (ראה לעיל , טו) ועולת תמיד; כי כן כתוב: "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד" (במ' כח , כג). ואת החלבים - מהעגל ואיל אהרן , והשעיר והשור והאיל. וירנו - הרמת קול , וכן "ותעבור (לפנינו: ויעבר) הרנה" (מ"א כב , לו).