מאגר הכתר ויקרא פרק ט עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ט
{פרשת שמיני} [א] וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
[ב] וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[ג] וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה:
[ד] וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם:
[ה] וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהוָֽה:
[ז] וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה:
[ח] וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[ט] וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֘ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ:
[י] וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה:
[יא] וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יב] וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יג] וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יד] וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה:
[טו] וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֽׁוֹן:
[טז] וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט:
[שני] [יז] וַיַּקְרֵב֘ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר:
[יח] וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
[יט] וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל הָאַלְיָ֤ה וְהַֽמֲכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד:
[כ] וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה:
[כא] וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה:
[כב] וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו יָדָ֛יו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרֲכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים:
[כג] וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם:
[שלישי] [כד] וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם:

פרק ט
(א) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו - לחנכם בכהנה ולהקריב קרבנם. ולזקני ישראל - שיהיו בחינוך; גם הם יעמדו על קרבנם. (ב) עגל בן בקר לחטאת - דרך כהן גדול להביא פר חטאת אף על המצות (ראה וי' ד , ג); וביום הכפורים , כמו שהוא גדול , מביא מין גדול (ראה וי' טז , ג). וכאן צוה הקדוש ברוך הוא שיביא אהרן חטאת , כדי שיכנס זכאי לכהונה; וישראל חטאת (ראה להלן , ג) - שיהיו זכאין , כשיִשְלחו לעבוד במקומם בפני הקדוש ברוך הוא. ואיל לעולה - 'ריצה פרקליט , נכנס דורון' (ראה זבחים ז , ב). (ג-ד) קחו שעיר עזים לחטאת - כי דרך ציבור להביא שעיר על חטאת שאינה ידועה , ברגלים ובראשי חדשים. וצוה שיביאו עולה ושלמים ומנחה - והם כל מיני דורון; שאין קרבתא נדבה רק אלו שלשה. ונותן טעם לדבר: כי היום המקום נראה אליכם , וראוי להדרין בכל מיני דורון. (ו) וירא אליכם כבוד יי' - ובזה תבינו , כי בחר הקדוש ברוך הוא בעבודות אהרון ובניו; שאני שמשתי שבעה ימי המילואים. אמר לו: מעתה קרב אתה ועבוד! (ז) וכפר בעדך , ואחר כך ובעד העם - שיבא זכאי ויכפר על החייב. (יא) ואת הבשר ואת העור שרף - אעפ"י שלא נכנס דָמָן כמו של מילואים (ראה שמ' כט , יב); וגזירת הכתוב היא (ראה רש"י). (כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם - שנתחנך אף ב'ברכת כהנים' (ראה במ' ו , כב - כז; ראה רש"י). (כג) ויבא משה ואהרון אל אהל מועד - להתפלל , שיראה הכבוד וירד אש מן השמים (ראה רשב"ם) , שיִוָדע שנתקבלה העבודה (ראה תו"כ שמיני פרשתא א , טז). ויברכו את העם - שיֵרָצו בקרבנם.