פרק ט
{פרשת שמיני}
[א]
וַֽיְהִי֙
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁמִינִ֔י
קָרָ֣א
מֹשֶׁ֔ה
לְאַהֲרֹ֖ן
וּלְבָנָ֑יו
וּלְזִקְנֵ֖י
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קַח־לְ֠ךָ
עֵ֣גֶל
בֶּן־בָּקָ֧ר
לְחַטָּ֛את
וְאַ֥יִל
לְעֹלָ֖ה
תְּמִימִ֑ם
וְהַקְרֵ֖ב
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ג]
וְאֶל־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
תְּדַבֵּ֣ר
לֵאמֹ֑ר
קְח֤וּ
שְׂעִיר־עִזִּים֙
לְחַטָּ֔את
וְעֵ֨גֶל
וָכֶ֧בֶשׂ
בְּנֵי־שָׁנָ֛ה
תְּמִימִ֖ם
לְעֹלָֽה:
[ד]
וְשׁ֨וֹר
וָאַ֜יִל
לִשְׁלָמִ֗ים
לִזְבֹּחַ֙
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וּמִנְחָ֖ה
בְּלוּלָ֣ה
בַשָּׁ֑מֶן
כִּ֣י
הַיּ֔וֹם
יְהוָ֖ה
נִרְאָ֥ה
אֲלֵיכֶֽם:
[ה]
וַיִּקְח֗וּ
אֵ֚ת
אֲשֶׁ֣ר
צִוָּ֣ה
מֹשֶׁ֔ה
אֶל־פְּנֵ֖י
אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֑ד
וַֽיִּקְרְבוּ֙
כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה
וַיַּעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
זֶ֧ה
הַדָּבָ֛ר
אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
תַּעֲשׂ֑וּ
וְיֵרָ֥א
אֲלֵיכֶ֖ם
כְּב֥וֹד
יְהוָֽה:
[ז]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קְרַ֤ב
אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙
וַעֲשֵׂ֞ה
אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙
וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ
וְכַפֵּ֥ר
בַּעַדְךָ֖
וּבְעַ֣ד
הָעָ֑ם
וַעֲשֵׂ֞ה
אֶת־קָרְבַּ֤ן
הָעָם֙
וְכַפֵּ֣ר
בַּעֲדָ֔ם
כַּאֲשֶׁ֖ר
צִוָּ֥ה
יְהוָֽה:
[ח]
וַיִּקְרַ֥ב
אַהֲרֹ֖ן
אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ
וַיִּשְׁחַ֛ט
אֶת־עֵ֥גֶל
הַחַטָּ֖את
אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[ט]
וַ֠יַּקְרִבוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֣ן
אֶת־הַדָּם֘
אֵלָיו֒
וַיִּטְבֹּ֤ל
אֶצְבָּעוֹ֙
בַּדָּ֔ם
וַיִּתֵּ֖ן
עַל־קַרְנ֣וֹת
הַמִּזְבֵּ֑חַ
וְאֶת־הַדָּ֣ם
יָצַ֔ק
אֶל־יְס֖וֹד
הַמִּזְבֵּֽחַ:
[י]
וְאֶת־הַחֵ֨לֶב
וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת
וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת
מִן־הַכָּבֵד֙
מִן־הַ֣חַטָּ֔את
הִקְטִ֖יר
הַמִּזְבֵּ֑חָה
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶת־מֹשֶֽׁה:
[יא]
וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר
וְאֶת־הָע֑וֹר
שָׂרַ֣ף
בָּאֵ֔שׁ
מִח֖וּץ
לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יב]
וַיִּשְׁחַ֖ט
אֶת־הָעֹלָ֑ה
וַ֠יַּמְצִאוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֤ן
אֵלָיו֙
אֶת־הַדָּ֔ם
וַיִּזְרְקֵ֥הוּ
עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
סָבִֽיב:
[יג]
וְאֶת־הָעֹלָ֗ה
הִמְצִ֧יאוּ
אֵלָ֛יו
לִנְתָחֶ֖יהָ
וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ
וַיַּקְטֵ֖ר
עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יד]
וַיִּרְחַ֥ץ
אֶת־הַקֶּ֖רֶב
וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם
וַיַּקְטֵ֥ר
עַל־הָעֹלָ֖ה
הַמִּזְבֵּֽחָה:
[טו]
וַיַּקְרֵ֕ב
אֵ֖ת
קָרְבַּ֣ן
הָעָ֑ם
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׂעִ֤יר
הַֽחַטָּאת֙
אֲשֶׁ֣ר
לָעָ֔ם
וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ
וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ
כָּרִאשֽׁוֹן:
[טז]
וַיַּקְרֵ֖ב
אֶת־הָעֹלָ֑ה
וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ
כַּמִּשְׁפָּֽט:
[שני]
[יז]
וַיַּקְרֵב֘
אֶת־הַמִּנְחָה֒
וַיְמַלֵּ֤א
כַפּוֹ֙
מִמֶּ֔נָּה
וַיַּקְטֵ֖ר
עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ
מִלְּבַ֖ד
עֹלַ֥ת
הַבֹּֽקֶר:
[יח]
וַיִּשְׁחַ֤ט
אֶת־הַשּׁוֹר֙
וְאֶת־הָאַ֔יִל
זֶ֥בַח
הַשְּׁלָמִ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
לָעָ֑ם
וַ֠יַּמְצִאוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֤ן
אֶת־הַדָּם֙
אֵלָ֔יו
וַיִּזְרְקֵ֥הוּ
עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
סָבִֽיב:
[יט]
וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים
מִן־הַשּׁ֑וֹר
וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל
הָאַלְיָ֤ה
וְהַֽמֲכַסֶּה֙
וְהַכְּלָיֹ֔ת
וְיֹתֶ֖רֶת
הַכָּבֵֽד:
[כ]
וַיָּשִׂ֥ימוּ
אֶת־הַחֲלָבִ֖ים
עַל־הֶחָז֑וֹת
וַיַּקְטֵ֥ר
הַחֲלָבִ֖ים
הַמִּזְבֵּֽחָה:
[כא]
וְאֵ֣ת
הֶחָז֗וֹת
וְאֵת֙
שׁ֣וֹק
הַיָּמִ֔ין
הֵנִ֧יף
אַהֲרֹ֛ן
תְּנוּפָ֖ה
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
כַּאֲשֶׁ֖ר
צִוָּ֥ה
מֹשֶֽׁה:
[כב]
וַיִּשָּׂ֨א
אַהֲרֹ֧ן
אֶת־יָדָ֛ו
יָדָ֛יו
אֶל־הָעָ֖ם
וַֽיְבָרֲכֵ֑ם
וַיֵּ֗רֶד
מֵעֲשֹׂ֧ת
הַחַטָּ֛את
וְהָעֹלָ֖ה
וְהַשְּׁלָמִֽים:
[כג]
וַיָּבֹ֨א
מֹשֶׁ֤ה
וְאַֽהֲרֹן֙
אֶל־אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֔ד
וַיֵּ֣צְא֔וּ
וַֽיְבָרֲכ֖וּ
אֶת־הָעָ֑ם
וַיֵּרָ֥א
כְבוֹד־יְהוָ֖ה
אֶל־כָּל־הָעָֽם:
[שלישי]
[כד]
וַתֵּ֤צֵא
אֵשׁ֙
מִלִּפְנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַתֹּ֙אכַל֙
עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
אֶת־הָעֹלָ֖ה
וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים
וַיַּ֤רְא
כָּל־הָעָם֙
וַיָּרֹ֔נּוּ
וַֽיִּפְּל֖וּ
עַל־פְּנֵיהֶֽם:
פרק ט
(א)
ויהי
ביום
השמיני
קרא
משה
לאהרון
ולבניו
-
לחנכם
בכהנה
ולהקריב
קרבנם.
ולזקני
ישראל
-
שיהיו
בחינוך;
גם
הם
יעמדו
על
קרבנם.
(ב)
עגל
בן
בקר
לחטאת
-
דרך
כהן
גדול
להביא
פר
חטאת
אף
על
המצות
(ראה
וי'
ד
,
ג);
וביום
הכפורים
,
כמו
שהוא
גדול
,
מביא
מין
גדול
(ראה
וי'
טז
,
ג).
וכאן
צוה
הקדוש
ברוך
הוא
שיביא
אהרן
חטאת
,
כדי
שיכנס
זכאי
לכהונה;
וישראל
חטאת
(ראה
להלן
,
ג)
-
שיהיו
זכאין
,
כשיִשְלחו
לעבוד
במקומם
בפני
הקדוש
ברוך
הוא.
ואיל
לעולה
-
'ריצה
פרקליט
,
נכנס
דורון'
(ראה
זבחים
ז
,
ב).
(ג-ד)
קחו
שעיר
עזים
לחטאת
-
כי
דרך
ציבור
להביא
שעיר
על
חטאת
שאינה
ידועה
,
ברגלים
ובראשי
חדשים.
וצוה
שיביאו
עולה
ושלמים
ומנחה
-
והם
כל
מיני
דורון;
שאין
קרבתא
נדבה
רק
אלו
שלשה.
ונותן
טעם
לדבר:
כי
היום
המקום
נראה
אליכם
,
וראוי
להדרין
בכל
מיני
דורון.
(ו)
וירא
אליכם
כבוד
יי'
-
ובזה
תבינו
,
כי
בחר
הקדוש
ברוך
הוא
בעבודות
אהרון
ובניו;
שאני
שמשתי
שבעה
ימי
המילואים.
אמר
לו:
מעתה
קרב
אתה
ועבוד!
(ז)
וכפר
בעדך
,
ואחר
כך
ובעד
העם
-
שיבא
זכאי
ויכפר
על
החייב.
(יא)
ואת
הבשר
ואת
העור
שרף
-
אעפ"י
שלא
נכנס
דָמָן
כמו
של
מילואים
(ראה
שמ'
כט
,
יב);
וגזירת
הכתוב
היא
(ראה
רש"י).
(כב)
וישא
אהרן
את
ידיו
אל
העם
ויברכם
-
שנתחנך
אף
ב'ברכת
כהנים'
(ראה
במ'
ו
,
כב
-
כז;
ראה
רש"י).
(כג)
ויבא
משה
ואהרון
אל
אהל
מועד
-
להתפלל
,
שיראה
הכבוד
וירד
אש
מן
השמים
(ראה
רשב"ם)
,
שיִוָדע
שנתקבלה
העבודה
(ראה
תו"כ
שמיני
פרשתא
א
,
טז).
ויברכו
את
העם
-
שיֵרָצו
בקרבנם.