פרק ט
{פרשת שמיני}
[א]
וַֽיְהִי֙
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁמִינִ֔י
קָרָ֣א
מֹשֶׁ֔ה
לְאַהֲרֹ֖ן
וּלְבָנָ֑יו
וּלְזִקְנֵ֖י
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קַח־לְ֠ךָ
עֵ֣גֶל
בֶּן־בָּקָ֧ר
לְחַטָּ֛את
וְאַ֥יִל
לְעֹלָ֖ה
תְּמִימִ֑ם
וְהַקְרֵ֖ב
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ג]
וְאֶל־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
תְּדַבֵּ֣ר
לֵאמֹ֑ר
קְח֤וּ
שְׂעִיר־עִזִּים֙
לְחַטָּ֔את
וְעֵ֨גֶל
וָכֶ֧בֶשׂ
בְּנֵי־שָׁנָ֛ה
תְּמִימִ֖ם
לְעֹלָֽה:
[ד]
וְשׁ֨וֹר
וָאַ֜יִל
לִשְׁלָמִ֗ים
לִזְבֹּחַ֙
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וּמִנְחָ֖ה
בְּלוּלָ֣ה
בַשָּׁ֑מֶן
כִּ֣י
הַיּ֔וֹם
יְהוָ֖ה
נִרְאָ֥ה
אֲלֵיכֶֽם:
[ה]
וַיִּקְח֗וּ
אֵ֚ת
אֲשֶׁ֣ר
צִוָּ֣ה
מֹשֶׁ֔ה
אֶל־פְּנֵ֖י
אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֑ד
וַֽיִּקְרְבוּ֙
כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה
וַיַּעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
זֶ֧ה
הַדָּבָ֛ר
אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
תַּעֲשׂ֑וּ
וְיֵרָ֥א
אֲלֵיכֶ֖ם
כְּב֥וֹד
יְהוָֽה:
[ז]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קְרַ֤ב
אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙
וַעֲשֵׂ֞ה
אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙
וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ
וְכַפֵּ֥ר
בַּעַדְךָ֖
וּבְעַ֣ד
הָעָ֑ם
וַעֲשֵׂ֞ה
אֶת־קָרְבַּ֤ן
הָעָם֙
וְכַפֵּ֣ר
בַּעֲדָ֔ם
כַּאֲשֶׁ֖ר
צִוָּ֥ה
יְהוָֽה:
[ח]
וַיִּקְרַ֥ב
אַהֲרֹ֖ן
אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ
וַיִּשְׁחַ֛ט
אֶת־עֵ֥גֶל
הַחַטָּ֖את
אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[ט]
וַ֠יַּקְרִבוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֣ן
אֶת־הַדָּם֘
אֵלָיו֒
וַיִּטְבֹּ֤ל
אֶצְבָּעוֹ֙
בַּדָּ֔ם
וַיִּתֵּ֖ן
עַל־קַרְנ֣וֹת
הַמִּזְבֵּ֑חַ
וְאֶת־הַדָּ֣ם
יָצַ֔ק
אֶל־יְס֖וֹד
הַמִּזְבֵּֽחַ:
[י]
וְאֶת־הַחֵ֨לֶב
וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת
וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת
מִן־הַכָּבֵד֙
מִן־הַ֣חַטָּ֔את
הִקְטִ֖יר
הַמִּזְבֵּ֑חָה
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶת־מֹשֶֽׁה:
[יא]
וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר
וְאֶת־הָע֑וֹר
שָׂרַ֣ף
בָּאֵ֔שׁ
מִח֖וּץ
לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יב]
וַיִּשְׁחַ֖ט
אֶת־הָעֹלָ֑ה
וַ֠יַּמְצִאוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֤ן
אֵלָיו֙
אֶת־הַדָּ֔ם
וַיִּזְרְקֵ֥הוּ
עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
סָבִֽיב:
[יג]
וְאֶת־הָעֹלָ֗ה
הִמְצִ֧יאוּ
אֵלָ֛יו
לִנְתָחֶ֖יהָ
וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ
וַיַּקְטֵ֖ר
עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יד]
וַיִּרְחַ֥ץ
אֶת־הַקֶּ֖רֶב
וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם
וַיַּקְטֵ֥ר
עַל־הָעֹלָ֖ה
הַמִּזְבֵּֽחָה:
[טו]
וַיַּקְרֵ֕ב
אֵ֖ת
קָרְבַּ֣ן
הָעָ֑ם
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׂעִ֤יר
הַֽחַטָּאת֙
אֲשֶׁ֣ר
לָעָ֔ם
וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ
וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ
כָּרִאשֽׁוֹן:
[טז]
וַיַּקְרֵ֖ב
אֶת־הָעֹלָ֑ה
וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ
כַּמִּשְׁפָּֽט:
[שני]
[יז]
וַיַּקְרֵב֘
אֶת־הַמִּנְחָה֒
וַיְמַלֵּ֤א
כַפּוֹ֙
מִמֶּ֔נָּה
וַיַּקְטֵ֖ר
עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ
מִלְּבַ֖ד
עֹלַ֥ת
הַבֹּֽקֶר:
[יח]
וַיִּשְׁחַ֤ט
אֶת־הַשּׁוֹר֙
וְאֶת־הָאַ֔יִל
זֶ֥בַח
הַשְּׁלָמִ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
לָעָ֑ם
וַ֠יַּמְצִאוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֤ן
אֶת־הַדָּם֙
אֵלָ֔יו
וַיִּזְרְקֵ֥הוּ
עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
סָבִֽיב:
[יט]
וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים
מִן־הַשּׁ֑וֹר
וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל
הָאַלְיָ֤ה
וְהַֽמֲכַסֶּה֙
וְהַכְּלָיֹ֔ת
וְיֹתֶ֖רֶת
הַכָּבֵֽד:
[כ]
וַיָּשִׂ֥ימוּ
אֶת־הַחֲלָבִ֖ים
עַל־הֶחָז֑וֹת
וַיַּקְטֵ֥ר
הַחֲלָבִ֖ים
הַמִּזְבֵּֽחָה:
[כא]
וְאֵ֣ת
הֶחָז֗וֹת
וְאֵת֙
שׁ֣וֹק
הַיָּמִ֔ין
הֵנִ֧יף
אַהֲרֹ֛ן
תְּנוּפָ֖ה
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
כַּאֲשֶׁ֖ר
צִוָּ֥ה
מֹשֶֽׁה:
[כב]
וַיִּשָּׂ֨א
אַהֲרֹ֧ן
אֶת־יָדָ֛ו
יָדָ֛יו
אֶל־הָעָ֖ם
וַֽיְבָרֲכֵ֑ם
וַיֵּ֗רֶד
מֵעֲשֹׂ֧ת
הַחַטָּ֛את
וְהָעֹלָ֖ה
וְהַשְּׁלָמִֽים:
[כג]
וַיָּבֹ֨א
מֹשֶׁ֤ה
וְאַֽהֲרֹן֙
אֶל־אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֔ד
וַיֵּ֣צְא֔וּ
וַֽיְבָרֲכ֖וּ
אֶת־הָעָ֑ם
וַיֵּרָ֥א
כְבוֹד־יְהוָ֖ה
אֶל־כָּל־הָעָֽם:
[שלישי]
[כד]
וַתֵּ֤צֵא
אֵשׁ֙
מִלִּפְנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַתֹּ֙אכַל֙
עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
אֶת־הָעֹלָ֖ה
וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים
וַיַּ֤רְא
כָּל־הָעָם֙
וַיָּרֹ֔נּוּ
וַֽיִּפְּל֖וּ
עַל־פְּנֵיהֶֽם:
פרק ט
(א)
ויהי
ביום
השמיני
-
רוצה
לומר:
לאחר
עבור
שבעת
ימי
המלואים
,
כי
אז
נשלם
עניין
משיחת
אהרן
ומשיחת
בניו
,
באופן
שהיו
ראויים
לכפר
עליהם
בעצמם
ועל
זולתם.
(ב)
והיה
חטאת
אהרן
עגל
,
לכפר
על
מעשה
העגל
,
ואם
היתה
כוונתו
טובה
,
כמו
שבארנו.
ואמנם
היה
צריך
כפרה
,
כי
כבר
חטאו
בזה
העניין
קצת
ישראל
,
וכאלו
היה
אהרן
בזה
סבה
מה.
(ג)
ואולם
בני
ישראל
,
מפני
שעשו
קצתם
ממנו
עבודה
זרה
,
היה
קרבנם
דומה
באופן
מה
לקרבן
הבא
על
שגגת
עבודה
זרה
,
שהוא
שעיר
לחטאת
ופר
לעולה
,
וכאן
היה
שעיר
לחטאת
ועגל
לעולה
תמורת
הפר
,
להעיר
על
מעשה
העגל.
והנה
היה
עמו
כבש
לעולה
,
לסבה
בעינה
אשר
בא
פסח
מצרים
,
והוא
,
להוציאם
מאמונת
המצרים
שהיו
עובדים
מזל
טלה.
(ד)
והיה
שם
שור
ואיל
לשלמים
,
שהם
המינים
הנבחרים.
והיה
שם
חטאת
ועולה
ושלמים
להשלים
הרִצוי
לישראל
עם
השם
יתעלה
בַּשָלֵם
שבַּפַּנים
,
כמו
שבארנו
מעניין
אלו
הקרבנות
(וי'
ה
,
ח).
והיתה
שם
מנחה
בלולה
בשמן
להוסיף
שלמות
בזה
הרצוי.
וכבר
התבאר
במה
שקדם
סדר
הקרבת
המנחה
,
ושהוא
עם
קומץ
לבונה;
ולזה
לא
נשנה
הביאור
בזה
בזה
המקום.
כי
היום
יי'
נראה
אליכם
-
רוצה
לומר
,
שיראה
אליהם
כבודו
,
ויגיע
בזה
רושם
מוחש
על
צד
המופת
כשתצא
האש
מלפני
יי'
ממקום
קדשי
הקדשים
,
שהוא
מעיר
על
אופן
הגעת
עשיית
הקרבנות
האלו.
ולזה
לא
נצטרכנו
לבאר
זה
בזה
המקום.
(טו)
וישחטהו
ויחטאהו
כראשון
-
רוצה
לומר
,
שאהרן
בעצמו
שחטהו
והזה
ממנו
על
קרנות
המזבח
,
כמו
העניין
בראשון.
אבל
לא
השוהו
לראשון
לשאר
דיניו
,
כי
זה
החטאת
לא
הובא
דמו
אל
הקדש
פנימה
כמו
העניין
בחטאת
אהרן
,
כמו
שנזכר
אחר
זה
(וי'
י
,
ח)
,
ולזה
היה
דינו
שיהיה
נאכל
לזכרי
כהנה
כמו
שקדם
(וי'
ו
,
כג).
(יז)
מלבד
עולת
הבקר
-
רוצה
לומר
,
כי
כל
אלו
הקרבנות
הנזכרים
,
שהם
קדשי
הקדשים
,
הקריב
אהרן
בזה
האופן
,
מלבד
עולת
הבקר
,
שהקריבה
קודם
אלו
הקרבנות
כלם
,
כמשפט;
רוצה
לומר
,
שכבר
הקריבה
קודם
שיקריב
חטאתו
,
כי
כבר
נשלמה
לו
הכפרה
בשבעת
ימי
המלואים
בצד
מספיק
לו
להכשירו
להקריב
העולה.
אבל
לכפר
על
ישראל
חוייב
שיביא
קדם
זה
החטאת
,
לכפר
בו
יחד
בעדו
ובעד
העם
,
ואחר
הביא
חטאת
העם.
(יט)
האליה
והמכסה
והכליות
ויותרת
הכבד
-
המכסה
הוא
החלב
אשר
על
הקרב.
ולפי
שזכר
באחרונה
הכליות
ויותרת
הכבד
,
למדנו
שהם
הושמו
עליונים
בתנופה
,
כדי
שיתעוררו
הבעלים
בעניינם:
למה
בחר
השם
יתעלה
שיוקטרו
עם
החלבים
,
והנה
הם
אינם
מהמיטב
והשמן
כמו
שאר
מה
שיוקטר
מזה
לשם
יתעלה?
ויהיה
זה
סבה
אל
שיגיע
להם
התועלת
המכוון
בזה
העניין.
(כב)
וישא
אהרן
את
ידיו
אל
העם
ויברכם
-
זו
היא
ברכת
כהנים
,
שיתבאר
עניינה
בפרשת
נשא
(במ'
ו
,
כב
-
כז);
והיתה
עם
נשיאות
כפים
,
כמו
שנבאר
הסבה
שם
בגזרת
האל
(שם
,
כג).