פרק ט
{פרשת שמיני}
[א]
וַֽיְהִי֙
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁמִינִ֔י
קָרָ֣א
מֹשֶׁ֔ה
לְאַהֲרֹ֖ן
וּלְבָנָ֑יו
וּלְזִקְנֵ֖י
יִשְׂרָאֵֽל:
[ב]
וַיֹּ֣אמֶר
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קַח־לְ֠ךָ
עֵ֣גֶל
בֶּן־בָּקָ֧ר
לְחַטָּ֛את
וְאַ֥יִל
לְעֹלָ֖ה
תְּמִימִ֑ם
וְהַקְרֵ֖ב
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ג]
וְאֶל־בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
תְּדַבֵּ֣ר
לֵאמֹ֑ר
קְח֤וּ
שְׂעִיר־עִזִּים֙
לְחַטָּ֔את
וְעֵ֨גֶל
וָכֶ֧בֶשׂ
בְּנֵי־שָׁנָ֛ה
תְּמִימִ֖ם
לְעֹלָֽה:
[ד]
וְשׁ֨וֹר
וָאַ֜יִל
לִשְׁלָמִ֗ים
לִזְבֹּחַ֙
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וּמִנְחָ֖ה
בְּלוּלָ֣ה
בַשָּׁ֑מֶן
כִּ֣י
הַיּ֔וֹם
יְהוָ֖ה
נִרְאָ֥ה
אֲלֵיכֶֽם:
[ה]
וַיִּקְח֗וּ
אֵ֚ת
אֲשֶׁ֣ר
צִוָּ֣ה
מֹשֶׁ֔ה
אֶל־פְּנֵ֖י
אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֑ד
וַֽיִּקְרְבוּ֙
כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה
וַיַּעַמְד֖וּ
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
מֹשֶׁ֔ה
זֶ֧ה
הַדָּבָ֛ר
אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
תַּעֲשׂ֑וּ
וְיֵרָ֥א
אֲלֵיכֶ֖ם
כְּב֥וֹד
יְהוָֽה:
[ז]
וַיֹּ֨אמֶר
מֹשֶׁ֜ה
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קְרַ֤ב
אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙
וַעֲשֵׂ֞ה
אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙
וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ
וְכַפֵּ֥ר
בַּעַדְךָ֖
וּבְעַ֣ד
הָעָ֑ם
וַעֲשֵׂ֞ה
אֶת־קָרְבַּ֤ן
הָעָם֙
וְכַפֵּ֣ר
בַּעֲדָ֔ם
כַּאֲשֶׁ֖ר
צִוָּ֥ה
יְהוָֽה:
[ח]
וַיִּקְרַ֥ב
אַהֲרֹ֖ן
אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ
וַיִּשְׁחַ֛ט
אֶת־עֵ֥גֶל
הַחַטָּ֖את
אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[ט]
וַ֠יַּקְרִבוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֣ן
אֶת־הַדָּם֘
אֵלָיו֒
וַיִּטְבֹּ֤ל
אֶצְבָּעוֹ֙
בַּדָּ֔ם
וַיִּתֵּ֖ן
עַל־קַרְנ֣וֹת
הַמִּזְבֵּ֑חַ
וְאֶת־הַדָּ֣ם
יָצַ֔ק
אֶל־יְס֖וֹד
הַמִּזְבֵּֽחַ:
[י]
וְאֶת־הַחֵ֨לֶב
וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת
וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת
מִן־הַכָּבֵד֙
מִן־הַ֣חַטָּ֔את
הִקְטִ֖יר
הַמִּזְבֵּ֑חָה
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
יְהוָ֖ה
אֶת־מֹשֶֽׁה:
[יא]
וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר
וְאֶת־הָע֑וֹר
שָׂרַ֣ף
בָּאֵ֔שׁ
מִח֖וּץ
לַֽמַּחֲנֶֽה:
[יב]
וַיִּשְׁחַ֖ט
אֶת־הָעֹלָ֑ה
וַ֠יַּמְצִאוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֤ן
אֵלָיו֙
אֶת־הַדָּ֔ם
וַיִּזְרְקֵ֥הוּ
עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
סָבִֽיב:
[יג]
וְאֶת־הָעֹלָ֗ה
הִמְצִ֧יאוּ
אֵלָ֛יו
לִנְתָחֶ֖יהָ
וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ
וַיַּקְטֵ֖ר
עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ:
[יד]
וַיִּרְחַ֥ץ
אֶת־הַקֶּ֖רֶב
וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם
וַיַּקְטֵ֥ר
עַל־הָעֹלָ֖ה
הַמִּזְבֵּֽחָה:
[טו]
וַיַּקְרֵ֕ב
אֵ֖ת
קָרְבַּ֣ן
הָעָ֑ם
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׂעִ֤יר
הַֽחַטָּאת֙
אֲשֶׁ֣ר
לָעָ֔ם
וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ
וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ
כָּרִאשֽׁוֹן:
[טז]
וַיַּקְרֵ֖ב
אֶת־הָעֹלָ֑ה
וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ
כַּמִּשְׁפָּֽט:
[שני]
[יז]
וַיַּקְרֵב֘
אֶת־הַמִּנְחָה֒
וַיְמַלֵּ֤א
כַפּוֹ֙
מִמֶּ֔נָּה
וַיַּקְטֵ֖ר
עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ
מִלְּבַ֖ד
עֹלַ֥ת
הַבֹּֽקֶר:
[יח]
וַיִּשְׁחַ֤ט
אֶת־הַשּׁוֹר֙
וְאֶת־הָאַ֔יִל
זֶ֥בַח
הַשְּׁלָמִ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
לָעָ֑ם
וַ֠יַּמְצִאוּ
בְּנֵ֨י
אַהֲרֹ֤ן
אֶת־הַדָּם֙
אֵלָ֔יו
וַיִּזְרְקֵ֥הוּ
עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ
סָבִֽיב:
[יט]
וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים
מִן־הַשּׁ֑וֹר
וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל
הָאַלְיָ֤ה
וְהַֽמֲכַסֶּה֙
וְהַכְּלָיֹ֔ת
וְיֹתֶ֖רֶת
הַכָּבֵֽד:
[כ]
וַיָּשִׂ֥ימוּ
אֶת־הַחֲלָבִ֖ים
עַל־הֶחָז֑וֹת
וַיַּקְטֵ֥ר
הַחֲלָבִ֖ים
הַמִּזְבֵּֽחָה:
[כא]
וְאֵ֣ת
הֶחָז֗וֹת
וְאֵת֙
שׁ֣וֹק
הַיָּמִ֔ין
הֵנִ֧יף
אַהֲרֹ֛ן
תְּנוּפָ֖ה
לִפְנֵ֣י
יְהוָ֑ה
כַּאֲשֶׁ֖ר
צִוָּ֥ה
מֹשֶֽׁה:
[כב]
וַיִּשָּׂ֨א
אַהֲרֹ֧ן
אֶת־יָדָ֛ו
יָדָ֛יו
אֶל־הָעָ֖ם
וַֽיְבָרֲכֵ֑ם
וַיֵּ֗רֶד
מֵעֲשֹׂ֧ת
הַחַטָּ֛את
וְהָעֹלָ֖ה
וְהַשְּׁלָמִֽים:
[כג]
וַיָּבֹ֨א
מֹשֶׁ֤ה
וְאַֽהֲרֹן֙
אֶל־אֹ֣הֶל
מוֹעֵ֔ד
וַיֵּ֣צְא֔וּ
וַֽיְבָרֲכ֖וּ
אֶת־הָעָ֑ם
וַיֵּרָ֥א
כְבוֹד־יְהוָ֖ה
אֶל־כָּל־הָעָֽם:
[שלישי]
[כד]
וַתֵּ֤צֵא
אֵשׁ֙
מִלִּפְנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַתֹּ֙אכַל֙
עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
אֶת־הָעֹלָ֖ה
וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים
וַיַּ֤רְא
כָּל־הָעָם֙
וַיָּרֹ֔נּוּ
וַֽיִּפְּל֖וּ
עַל־פְּנֵיהֶֽם:
פרק ט
(א)
היה
נראה
לנו
,
כי
ביום
השמיני
-
שמיני
לניסן
,
כי
המשכן
הוקם
באחד
לחדש
(ראה
שמ'
מ
,
יז);
רק
המעתיקים
אמרו
(ראה
סע"ר
ז)
שהיה
ראש
חודש
ניסן
,
ובשבעת
ימי
המלואים
היה
משה
מקים
המשכן
בכל
יום
וסותרו
,
כדי
להרגיל
וללמד.
קרא
משה
לאהרן
ולבניו
-
ויצאו
מפתח
אהל
מועד
(ראה
וי'
ח
,
לה)
,
או
העדה
נכנסה
אל
החצר.
(ב)
עגל
בן
בקר
-
בשבעת
ימי
המלואים
היה
פר
חטאת
(ראה
וי'
ח
,
יד)
,
גם
איל
לעולה
(ראה
שם
,
יח).
ולא
הזכיר
עם
עגל
בן
בקר
אם
הוא
בן
שנה
(ראה
להלן
,
ג);
והקרוב
אלי
,
שפר
-
כמו
עגל
בלא
זֵכֶר
שנה.
תמימים
-
על
העגל
ועל
האיל.
ופָרֵי
המלואים
-
לחַטֵּא
את
המזבח
(ראה
שמ'
כט
,
לו)
,
וזה
העגל
-
לכפר
על
אהרן.
וכבר
פירשתי
זאת
המלה
(שם
בפירוש
א
,
הקצר).
(ג)
שעיר
עזים
לחטאת
-
על
הקהל.
ועגל
-
שאין
לו
שנה
תמימה
,
וכן
כבש
לעולה.
(ד)
ושור
ואיל
-
גדולים.
ומנחה
-
היא
סלת
,
לכל
אחד
ואחד.
(ו)
וטעם
ויאמר
משה
-
כאשר
הראיתיך:
"ואשאל
אותה"
(בר'
כד
,
מז);
וטעמו:
וכבר
אמר
להם
משה:
זה
הדבר
עשו!
שיתנו
שעיר
ועגל
וכבש
ושור
ואיל
(ראה
לעיל
,
ג
-
ד)
,
אז
יֵראה
להם
כבוד
השם;
והטעם
על
האש
שיצא
(ראה
להלן
,
כד).
(ז)
וכפר
בעדך
ובעד
העם
-
שהיא
מצוה
שתכפר
על
נפשך
ועל
כל
הקהל;
ובפר
חטאת
תכפר
בעדך
,
ואחר
כן
תעשה
קרבן
העם
ותכפר
בעדם;
כי
לא
יוכל
אדם
לכפר
על
אחר
עד
היותו
טהור
מכל
אשר
חטא.
(ח)
אשר
לו
-
מִשלו
היה;
וכן
פר
יום
הכפורים
(ראה
וי'
טז
,
ו).
(ט)
ואת
הדם
הנשאר
יצק.
(י)
ואת
החלב
-
המכסה
,
ואשר
על
הקרב
ועל
הכליות
(ראה
פירושו
לוי'
ח
,
טז).
(יב)
וימציאו
-
מגזרת
"מצא"
(וי'
ה
,
כב);
שמצאוֹ
בשעת
הצורך.
(טו)
ויקרב
את
קרבן
העם
-
על
המזבח.
וישחטהו
ויחטאהו
כראשון
-
והוא
עגל
החטאת
(ראה
לעיל
,
ח).
וטעם
ויחטאהו
-
כִּפר
בו
החטאת
(החטא).
(כ)
וישימו
את
החלבים
-
עם
הכליות
ויותרת
הכבד
,
כאשר
הראיתיך
(ראה
פירושו
וי'
ח
,
טז).
(כא)
ואת
החזות
-
חזה
השור
גם
חזה
האיל
(ראה
לעיל
,
ד).
ואת
שוק
הימין
-
מזה
ומזה;
ושוק
-
סמוך
אל
ה'פאה'
או
אל
ה'צד'.
(כב-כג)
וישא
אהרן
את
ידיו
אל
העם
-
נכחם.
וקדמונינו
העתיקו
(ראה
סוטה
לח
,
א)
צורת
נשיאות
כפים.
וירד
-
כאשר
הראיתיך
רבים
(ראה
פירושו
לעיל
,
ו):
וכבר
ירד
מעשות
חטאת
העם
ועולתם
והשלמים.
וטעם
וירד
-
בעבור
המזבח
ששלש
אמות
קומתו
(ראה
שמ'
כז
,
א).
ואחר
כן
בא
משה
ואהרן
אל
אהל
מועד
-
ויתכן
שבאו
להתפלל
על
האש
שתצא
,
ובצאתם
ברכו
שניהם
את
העם.
(כד)
את
העולה
-
עולת
אהרן
(ראה
לעיל
,
ח)
ועולת
העם
(ראה
לעיל
,
טו)
ועולת
תמיד;
כי
כן
כתוב:
"מלבד
עולת
הבקר
אשר
לעולת
התמיד"
(במ'
כח
,
כג).
ואת
החלבים
-
מהעגל
ואיל
אהרן
,
והשעיר
והשור
והאיל.
וירנו
-
הרמת
קול
,
וכן
"ותעבור
(לפנינו:
ויעבר)
הרנה"
(מ"א
כב
,
לו).